בית אהרן על גיטין· הרב אהרן וואלקין
דף כח:
בתוד"ה אבל חטאת, וא"ת והלא חטאת העוף באה על הספק וכו' אפשר ליישב דהתם הוי הספק אי מחויב חטאת העוף, ובזה יש לומר כיון שיכול לבוא על הספק הוי כמו אשם תלוי דלא הוי חולין לעזרה, דכך הוא חיובו, אבל הכא שהספק הוא אם כבר מת והוי חטאת שמתו בעליה, ואם אולי באמת מת הוי חולין לעזרה, משו"ה בספק כהאי אין מביאין מספיקא וק"ל:
במשנה על העיר שהקיפוה כרקום. הרא"ש הביא ירושלמי דוקא כרקום של אותה מלכות אבל של מלכות אחרת הוי ספק חי ספק מת, וכס' תפ"י הרבה לתמוה, דנהי דנימא דשל מלכות אחרת אין חסין על העיר, היינו כשכבר נכבשה, אבל כל שלא נכבשה עדיין מאיזה צד נימא להחשיבו כמת, ומשו"ה העלה דהירושלמי קאי אסיפא וקאי על עיר שכבשה כרקום דתני במתניתין דהוי כספק מת ע"ז קאי הירושלמי שהיינו דוקא באותה מלכות, אבל במלכות אחרת חשבינן בחזקת קיים ע"ש, ואנכי תמה אתמה על כל דבריו, דקושיתו דלמה נחשיבו לספק מת כל זמן שלא נכבשה, כבר יישב זה הב"י בטור (אה"ע סי' קמ"א) דבשלמא באותה מלכות כל זמן שלא נכבשה הוי יושביה בחזקת קיימים, דאין לחוש שמא עשו תחבולות כדי להשחית העיר ויושביה כגון להפיל החומות פתאום וכיוצא, לפי שהם חסים על העיר שלהם, אבל במלכות אחרת אינם באים אלא לבוז העיר ולהחרים החומות משו"ה נותנין עליהם חומרי מחים אפילו טרם שנכבשה, גם מה שהעלה בזה דהירושלמי אסיפא קאי, פלא בעיני שלא ראה שכבר הקדימו הרשב"א לפרש כן ודו"ק: