אור ברסלב

בית אהרן על גיטין· הרב אהרן וואלקין

דף ט:

דף ט.

בתוד"ה מקרעין הקשו על פרש"י שפי' דמקרעין היינו משרטין, דהא שריטה גופה כתב הוא, דהרי דבר המתקיים הוא וכמו חקק ע"ג טבלא ופנקס דחשיב כתב, והנראה מקושית התוס' שהבינו בכוונת רש"י דשריטה דהכא היינו שהוא רושם בסכין שריטה דקה ואח"כ מעביר בדיו בכתב כזה שהוא עב ורחב יותר מן השירוט, אותו הרושם גופא ששרט מקודם בסכין, ומחמת זה שפיר הקשו, כיון דשריטה גופא כתב הוא, א"כ כשמעביר על השריטה אח"כ בדיו הוי כתב ע"ג כתב, אבל באחת אי אפשר לפרש כן בכוונת רש"י, דז"ל רש"י בסוה"ד ובאין העדים וממלאין את הקרעים דיו, ואי כהבנת התוס' לא שייך לשון ,,ממלאים" והכי הול"ל מעבירין את הקרעים בדיו, אלא כוונת רש"י כן הוא דרושם בסכין כל אות משני צדדיו, באופן שהאות יהיה עי"ז חלול כזה ב והעדים ממלאים את החלל שבין השריטות דיו, ואינם מכסים את כל רוחב החלל באופן שגם השריטה גופא תהיה מכוסה בדיו, אלא רק את החלל ממלאים בדיו, והדפנות שהמה השריטות נשארו בלי דיו כמו שהיה בתחלה, ומדויק מאוד לשון רש"י במ"ש ממלאים את הקרעים, דהיינו החלל שבין השריטות, ומעתה אין מקום לקושית התוס', דודאי השריטה עצמה נחשבת ככתב כמו חקק ע"ג טבלא, וה"נ אילו היה רושם האות ואח"כ העביר בדיו את הרושם גופא לא היה מועיל, אבל הכא שאינו ממלא כ"א החלל, וברושם עצמו אינו נוגע. פשיטא דכתיבה ראשונה הוא. וכדבריי מצאתי להדיא בירושלמי דמכילתין לקמן פ"ב ה"ג ומקרע לפניהם וחותמין ולאו כתב ראשונה הוא (בתמיה דכשהם חותמין על רושם האותיות שנעשה בראשונה הוי כתב ע"ג כתב ולאו כלום הוא. פני משה) אלא מרחיב לפניהם את הקרע (פי' שעושה רושם האותיות בהרחבה פי' חלולין והם ממלאין דיו בתוך האותיות ולא על רושם הראשון, פני משה) ומקום הניחו לי ליישב בעז"ה פרש"י לאמתו במקום שכל הראשונים ואחרונים הקשו עליו:

הן אמנם שי"ל דהתוס' לא העלימו עינם מן הירושלמי, אלא שהם פרשו כוונת אחרת בירושלמי, דלשיטתם שמפרשים כפי' הר"ח דמקרעין הוא נייר אחרת, ולכן אי אפשר להם לפרש דקושית הירושלמי ולאו כתב ראשונה הוא כמו שפירש הפני חשה דלעיל, אלא יפרשו דהקושיא הוא משום שאינו יכול להתקיים בחותמיו וכפירוש ר"ח, אכן לשיטת רש"י, דמקרעין היינו שעושה שריטה בנייר, הקושיא הוא, הא השירטוט גופא חשיב כתב דומה לחקק ע"ג הטבלא, ומשני מרחיב לפניהם את הקרע. והם יחתמו עצמן באמצע ולא ע"ג כתב הראשון וק"ל:

ברש"י ד"ה לא יתנו כו' נהי דלהכי זכה ביה דלא מצי למיהדר מיהא מודו רבנן דכל כמה דלא מטא גיטא לידיה לא הוי משוחרר כו' ובתוס' הרבו לתמוה דדברי רש"י סותרים זא"ז ממ"ש לקמן (דף י"ג) בד"ה האומר ע"ש, ואנכי לא אבין התימה והסתירה הזאת, דהא התוס' גופייהו לקמן שם בד"ה האומר כתבו, דדוקא כשמסרו לשליח מיד ליד הוא דאמרינן דלרבנן יצא לחירות בקבלת השליח אבל בשלא מסרו מיד ליד אע"ג שהשליח נטלה מעצמו לא, ופשיטא שדוקא לענין יוצא לחירות הוא דבעינן שהמסירה תהיה דוקא מיד ליד, אבל לענין שלא יהא רשאי האדון שוב לחזור בו לא בעינן זה, אלא כיון שהשליח נטלה והגביה הרי זכה בו עבור העבד, כיון שעשה מעשה הקנין במצוות האדון, איך יהא ביכולתו שוב לחזור, ויש לי עוד להסביר טעם הדבר בסברת ר"ת, דמצריך שתהא דוקא המסירה מיד ליד, דכל עיקר טעם הסוברים דלרבנן לא מהני הזכיה שיהיה יוצא בו לחירות, משום דחיישינן כיון שאמר תן, שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה וכמ"ש האחרונים, ועיין בקצוה"ח (סי' קכ"ה). ולכן כשלא ייפה כח השליח למוסרו מיד ליד הוא דחיישינן להכי, אבל בשמסרו מיד ליד כיון דייפה כחו כ"כ למוסרו בזכוי גמור, אמרינן דגמר להקנותו מיד, דומה למ"ש הב"י (ס"ס קנ"ה) בשם הרמ"ה, דאע"ג שבצואת שכ"מ בעלמא יכול לחזור, מ"מ היכי שמסר השכ"מ לשליח אי י שוב לחזור אפילו לא הגיע עדיין ליד המקבל, ופי' הסמ"ע (סי' ר"ן סקט"ו) דאע"ג דדברי שכ"מ נמי כמסורין הוי ואפ"ה יכול לחזור, וא"כ מאי עדיף כשמסרו ליד השליח, ופי' הסמ"ע דהא דדברי שכ"מ כמסורין, היינו כאילו עשה בעצמו קנין מסירה במצוות הנותן, ואין כאן יפוי כח, אבל היכי שמסרו מיד ליד ויפה כחו כ"כ אמרינן דגמר להקנותו מיד ע"ש שזהו תכן כוונתו, ועפי"ז יתפרש שפיר טעם סברת ר"ת, דכשנטלה השליח מעצמו לזכות בו אע"ג דהקנין מועיל שפיר בזה כיון שהיה במצוות המוכר, מ"מ חיישינן שמא לא גמר להקנותו מיד אלא בקבלת העבד את השטר, וכיון שמת בינתיים אין רשאי שוב למוסרו דאין שטר לאחר מיתה, אבל כשייפה כחו כ"כ למוסרו מיד ליד אמרינן דמסתמא גמר להקנותו מיד, וכן משמע מלשון המרדכי דסברת ר"ת הוא כיון שמסר ונתן חפץ לאחר בעין יפה יהיב ליה, ועיין בהג"א בסוגיין, וכל זה לא שייך כ"א לענין שיהיה יוצא מיד לשחרור, אפילו לא הגיע הגט ליד העבד, אבל לענין שלא יהא רשאי לחזור אין צריך לזה שום יפוי כח, וכיון שהשליח עשה מעשה הקנין במצוות האדון לא יוכל שוב לחזור. ומעתה לפי"ז דברי רש"י מדוקדקים, דלקמן פי' להדיא וז"ל שלא מסרו ליד השליח בחייו כו' לא זכה לעבד להיות משוחרר עכ"ל. והכוונה דאע"ג שוה ודאי שהשליח מיהא זכה בו בעצמו שנטלו והגביהו, מ"מ כיון שלא היה כאן מסירה מיד ליד לא זכה לעבד להיות משוחרר, ודייק לכתוב שדוקא לענין להיות משוחרר לא מהני, אבל לענין חזרה מהני אפילו בכה"ג דליכא מסירה מיד ליד, והיינו ממש כמ"ש כאן, דכל כמה דלא מטא גיטא לידו לא הוי משוחרר, כיון דמיירי זה כשלא היה מסירה לשליח מיד ליד וכחו שפירש לקחן, אלא שהשליח בעצמו נטלה, ומשו"ה ודאי שאינו מועיל כ"א לענין זכיה ולא להיות משוחרר, ודברי רש"י בשני המקומות מכוונים כאחד:

וגדולה מזה נראה לי דאפילו כשמסרו מיד ליד, לאו בכל פעם מהני זה לענין שיצא לשחרור עי"ז, דלפמ"ש דעיקר סברת ר"ת דמסירה מיד ליד מהני הוא משום יפוי כח, א"כ יש לדקדק מה צריך לטעם דיפוי כח. הא מן הדין אינו מועיל בלא חסירה מיד ליד, דבשחרור דילפינן מגט בעינן שתהא נתינה כדכתיב ונתן, וכמו בגט אילו אמר לה טלי גיטך מע"ג קרקע לא אמר כלום, משום דבעינן ונתן ביד, שיהא הבעל מסייע בנתינתו, וכיון שכל דיני שחרור איתקש לגט, א"כ כל שאינו נוטלו מיד האדון גופא, הוי זה כטלי גיסך מע"ג קרקע דלא אמר כלום. שוב ראיתי שהאחרונים הרגישו בזה וכמ"ש הקצוה"ח (סי' קכ"ה) ע"ש, ולפמ"ש לעיל לפרש דברי ר"ת עפ"י מ"ש הסמ"ע בסי' ר"ן שהבאתי לעיל, וכשנדקדק בדברי הסמ"ע יתבאר לנו היטב סברת ר"ת באופן שיתיישב הקושיא, דז"ל הסמ"ע שם ודע שיש תרי מיני מסירות סתם חסירה היינו שנתנו לידו כדי שיזכה בו בתורת קנין אבל לא שיקחנה מיד אל ביתו ויש מסירה שנותן החפץ בידו שיקחנו מיד אל ביתו ויזכה בו מיד בזיכוי גמור להיות לו לחלוטין וכשנותן מתנה במקצת מהני סתם מסירה דהא מתנה במקצת מתנת בריא היא, ולא שייך לחזור ממנה ולתתה לאחר אלא שצריכה קנין וכשמסרו לידו הרי איכא קנין דמה לי קנין משיכה או מסירה אבל במתנת שכ"מ בכולה אין סתם מסירה מועלת דלא עדיף מקנו מידו אבל מסרו לידו בתורת זיכוי גמור שיזכה בה ויקחנו לביתו בכה"ג זכה המקבל אפילו עדיין לא הגיע ליד המקבל כו' עכ"ל ע"ש היטב. ולמידין אנו מדבריו דתרי מיני מסירה יש, ואם מוסר בידו לעשות בה רק קנין מסירה, זה לא הוי עדיין יפוי כח. שזהו רק עצם הקנין, אבל יפוי כח ליכא בזה, ורק כשמסרו לידו לא רק לעשות הקנין, כ"א שיקחנה אל ביתו, מסירה כזה הוי יפוי כח ויזכה בה אפילו עדיין לא הגיע ליד המקבל, וה"נ דכוותה, דאם האדון מסר לשליח את השטר רק לשם קנין, שיעשה בו קנין לחוד, זה אין מועיל כ"א לענין חזרה שלא יהא ביכולתו לחזור אחר שעשה קנין, אבל לא שיצא מיד לחירות אע"ג דלא מטי גיטא ליד העבד, דמסירה כזאת אין חשוב כ"א לקנין ולא ליפוי כח, ומה שמצריך ר"ת מסירה מיד ליד הוי הכוונה כשמסרו במסירה חשובה, ובתורת זיכוי גמור שיקחנה מיד לביתו, זה הוי שפיר יפוי כח ומועיל נמי לענין שחרור, ואין מקום שוב לקושית האחרונים הנ"ל, דמה מצריך ר"ת דתן כזכי לא הוי כ"א כשמוסר מיד ליד, הא בלא זה אינו מועיל בלא"ה מטעם דהוי כטלי גיטך מע"ג קרקע, דלמ"ש אכתי יועיל טעם זה במקום שמסר לשליח במסירה גרוע, דטלי גיטך מע"ג קרקע ליכא כיון דהשליח נטלו מיד האדון, ואפ"ה לענין שחרור אינו מועיל משום דתן כזכי לא הוי אלא כשמסרו במסירה טובה דוקא וכחו שנתבאר:

ודע דהנה המפרשים הבינו שדעת רש"י הוא כשיטת הרי"ף שבפרקין, דיש חילוק בין חזרה לשחרור, ולשחרור בעינן שתגיע ליד העבד דוקא, אכן דבר זה טעות הוא, חדא דרש"י פי' לקמן דמיירי שלא מסר ליד שליח בחייו. הא אילו מסר לשליח בחייו היה מועיל אעפ"י שלא הגיע למקבל, ועוד דביבמות פ' האשה שהלכה בעי מיניה רבא מרב נחמן המזכה גט לאשה במקום יבם מהו, ופי' שם רש"י שספק הבעיא הוא אם תתגרש מיד כשזכה אחר הגט בעבורה, והרי"ף מפרש להך בעיא לענין חזרה דבעל דוקא ולא לענין היתר האשה עד שיגיע גט לידה ע"ש ועיין בט"ז (אה"ע סי' ק"מ) מ"ש בזה, ומדפי' רש"י דלא כהרי"ף ף מכלל דלא ס"ל כשיטת הרי"ף, אע"כ דרש"י סובר דמתגרשת מיד בקבלת השליח, אם אך החסירה לשליח היתה מיד ליד וכנ"ל:

ברש"י ד"ה מילתא דליתא בשאר שטרות והא מילתא איתא בשאר שטרות שאם מסר שטר מתנה לשלוחו ליתנו לאחר ומת לא יתנו לאחר מיתה וכו'. ולפי מה שהעליתי לעיל בדבור הסמוך, דרש"י נמי סובר דהיכי דמסר מיד ליד אמרינן תן כזכי וזכה מיד בקבלת השליח אע"ג שלא הגיע עדיין ליד המקבל, א"כ הכא דמיירי שמסר השטר מתנה לשליח וכמ"ש רש"י, הרי שהיה החסירה מיד ליד ולמה לא יזכה המקבל מיד בקבלת השליח:

ואפשר לדחוק ולומר דהכא מיירי שמסרו במסירה גרוע רק לשם קנין ולא שיקחנו מיד לביתו, דדוקא כשמסרו במסירה טובה ובזיכוי גמור הוא דמהני מסירה מיד ליד וכחו שבארתי בדבור דלעיל, ויותר נראה עפמ"ש הש"ך (חו"מ סי' קכ"ה) סקכ"ח דבמתנה לא הוי תן כזכי אפילו כשמסרו מיד ליד ע"ש, א"כ הכא דמיירי רש"י במתנה א"ש ודו"ק:

תוכן העניינים

בית אהרן על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה