בית אהרן על בבא מציעא· הרב אהרן וואלקין
דף ק.
בתוד"ה וליחזי, הקשו דמ"ש מגודרות כו' וי"ל כיון דאיכא דררא דממונא ויש ספק בלא טענותיהן כו' ע"ש, הסבר הדברים, דכל דבר שאינו יכול לבוא בעצמו לרשותו של זה, בזה יהיה החזקה, חזקה המבררת, דמדנמצא כעת ברשותו מכלל דשלו הוא דאל"ה מי הביאן לרשותו, וחזקה כזאת מועלת אפי' במקום שאין שום ספק בלא טענותיהן, וידעינן בודאי דמעיקרא של מוכר היה, אפ"ה הלוקח מהימן כיון דחזקתו מברר שהצדק עמו, לא כן בגודרות וכדומה שיכולים להלוך מאליהן, חזקה מבררת לא הוי, לענין שתועיל לברר אפי' במקום שאין ספק לפנינו, אבל הכא שבלא טענותיהם יש נמי ספק, וכיון שמעצמינו נסתפק אם ברשות מוכר או לוקח ילדה, וא"כ לא לבירור אנו צריכין, רק למוחזק אנו צריכין, ומוחזק מיהא הוי לענין שאין יכולין שוב להוציא מידו מספיקא, משא"כ בההיא דב"ב גבי גודרות, דליכא שום ספק של מי הוא, דזה ידעינן ודאי שעד עתה של מוכר היה, וא"כ מטעם מוחזק א"י לזכות כיון דאין ספק בדבר, ובירור לא שייך בגודרות, הארכתי בזה מפני שראיתי מפרשים לכוונת התוס' דהכא נמי משום בירור אתינן עלה, ואע"ג דבגודרות אינו מבורר, מ"מ כיון שהפרה ודאי של לוקח הוא, מהני חזקתו גם לגבי ולד, ולדעתי לשון התוס' לא משמע אלא כמ"ש. ועוד ראיה דהכא לא הוי נמי חזקה מבוררת, דאי נימא דהכא מטעם בירור אתינן, א"כ מאי מקשו התוס' בתר הכי, מהמפקיד טלה חי דמהני חזקתו מספק, דהא י"ל דהכא דבעינן חזקה מבררת שהאמת כדבריו, להכי אין שייך בטענת שמא כיון דהוא בעצמו טוען שאינו יודע, איזה בירור שייך כאן, אבל התם דהוי רק משום מוחזק משום דתפיס בה, אפשר שאפי' בספק נמי מהני, אלא לאו דגם הכא הוי רק מטעם מוחזק, וכתבו מסברא דבשמא לא מהני תפיסה, ושפיר מקשו מהמפקיד טלה דמהני התפיסה בספק, בתוד"ה הא מני סומכוס פרשב"ם כו', עמ"ש לקמן (דף ק"ב ע"ב) מזה:
באו"ד וי"ל התם שהמוחזק טוען שמא אין חזקתו מועלת כו', ואע"ג שבדבור הקודם כתבו, דהיכי דהוחזק בודאי מתחלה מהני אפי' אם אח"כ טוען ספק, וה"נ היה מוחזק ודאי מעיקרא במעותיו, וי"ל דהתם אליבא דרבנן דסומכוס כתבו כן, אבל לסומכוס לא מהני זה, דהא מה שהיה מוחזק מעיקרא בודאי, הוי זה כעין חזקת מרא קמא, ולרבנן דס"ל דאמרינן חזקת מרא קמא, אמרי' סברא זאת, דכיון שהיה מוחזק מעיקרא ודאי מועלת אפי' כשיטעון אח"כ ספק, אבל לסומכוס דלא מהני חזקת מ"ק לא מהני גם זה, וק"ל:
באו"ד ואם היה חזקת ממון עם חזקת מעוברת אפי' סומכוס מודה דהמע"ה כדאשכחן כו', עיין במהרש"ל שהקשה דמה ראיה מייתי מהתם, דהא י"ל דלהכי מהני התם הני תרי חזקה משום דליכא חזקה כנגד, אבל הכא דאיכא חזקת מרא קמא כנגד הני חזקות מנ"ל דמהני, ועוד דהא בדבור שלפני זה כתבו התוס' שדוקא כשלוקח טוען ברי אבל בשמא לא מהני חזקתו שמוחזק בממון, אע"ג דאיכא נמי חזקת מעוברת דמסייע, והכא הוכיחו דבתרי חזקה מהני בשמא, ואמנם המהרש"א הרבה להשיג על מהרש"ל וכתב שאולי איזה תלמיד טועה כתב כן בשמו, דהקושי' הראשונה לא קשה, דע"כ לא אמרינן חזקת מרא קמא כ"א היכי שאין אחד מהם מוחזק, אבל היכי שהשני מוחזק בממון לא שייך חזקת מ"ק, וקושי' השניה נמי לא קשה, דמ"ש לעיל דבשמא לא מהני, היינו משום דבחזקת ממון של לוקח אינו חזקה כמו שהוכיחו מגודרות, אבל כשחזקת הממון היא טובה, ויש עמה עוד חזקת מעוברת מהני אפי' בשמא, וכזה כתב גם מהר"ם ע"ש. והנה השגות הללו לא נהירא כלל, דסברתו דהיכי שחבירו מוחזק בממון לא שייך חזקת מ"ק, כבר העיר בהגהות קרני ראם, שבתוס' פ' המדיר מבואר להדיא כמהרש"ל, דאפי' במוחזק בממון שייך חזקת מ"ק, ומ"ש עוד דחזקת דלוקח דלעיל אינה חזקה כמו בגודרות, כבר כתבתי לעיל שם בכוונת תי' התוס', דרק חזקה מבררת אינה בכה"ג שיכולה לבוא מעצמה, אבל חזקת ממון לענין להוציא מהמוחזק, הוי חזקה מעליא אפי' בכה"ג, כיון דסוף סוף מוחזק הוא בולד ותפוס בו ועמש"ש, ולזה שפיר הקשה מהרש"ל, דהא התם נמי הוי חזקת ממון וחזקת מעוברת ואפ"ה מהני בשמא, ודוחק לומר דדוקא חזקה מבררת וחזקת מעוברת מהני אבל חזקת ממון שאינה חזקה מבררת, רק חזקת מוחזק ותפיס לא מהני בהדי חזקת מעוברת, כיון דס"ס איכא תרי חזקות, ומאי נ"מ לענין זה, אם החזקה היא מבררת או לא, דדוקא לענין שיהא מהימן אפי' במקום שבלא טענותיהם יש ספק, בזה מחלקו התוס' דלעיל בין חזקה מבררת או לא, ולענין זה מסתבר טעמם כמ"ש לעיל, אבל הכא לענין להוציא מהמוחזק, כי אינה מבררת מאי הוי, כיון דס"ס מוחזק הוא:
ואמנם לענ"ד נראה לתרץ קושית מהרש"ל בדרך פשוט, דהא בש"ס מקשה ונוקי בחזקת מרא קמא ומשני הא מני סומכוס הוא, הרי דסומכוס לא ס"ל מעליותא דחזקת מ"ק ולפי"ז א"ש, דמ"ש התוס' לעיל דלא מהני ללוקח חזקת ממון בשמא, אע"ג דחזקת מעוברת נמי מסייע בהדה, היינו משום דהתם מיירי אליבא דרבנן, ולדידהו דס"ל דחזקת מרא קמא הוי מעליותא להכי יש בכח החזקת מרא קמא דמוכר, לבטל חזקת מעוברת דלוקח, ולא נשאר כ"א החזקת ממון בלבד, להכי לא מהני בטענת ספק, אבל הכא לסומכוס קיימינן, דס"ל דאין שום מעלה בחזקת מ"ק, ולאו חזקה היא כלל ואין בכחה לבטל חזקת מעוברת דהויא חזקה עכ"פ, ולדידיה נשארו קיימות שני החזקות, להכי מהני אפי' בשמא, ובזה מתורץ גם קושי' הראשונה של מהרש"ל, כיון דאליבא דסומכוס אין שום נ"מ אם יש חזקת מ"ק או לא, ודו"ק:
ועוי"ל דמ"ש התוס' כאן דאם היה חזקת ממון עם חזקת מעוברת היה מודה סומכוס, לא קאי זה אדין דהכא דמיירי דאיכא חזקת מ"ק, אלא אעלמא קאי, היכי שאין חזקת מ"ק, אבל בהך דסוגיין דאיכא חזקת מ"ק לא מהני באמת אפי' כי איכא נמי חזקת מעוברת, דחזקת מ"ק מבטלת אותה וכקושית מהרש"ל, אלא שמהרש"ל הבין שהתוס' כתבו זה על הך דשמעתין דמוקי לה בעומדת באגם דליכא חזקת ממון כ"א חזקת מ"ק, בהא פליג סומכוס, אבל אם לא היתה באגם אלא ברשות לוקח, הוי מודה נמי סומכוס דאפי' בשמא מהני, משום דאיכא הכא חזקת ממון ומעוברת לזה שפיר הקשה, דמאי מהני הני תרי חזקות, כיון שחזקת מ"ק מרעי לחזקת מעוברת, והנלע"ד כתבתי:
ברש"י ד"ה מודה סומכוס כו', דלקמן מוקי לה בדקטעה כו', כבר עמדו בזה המפרשים על רש"י, למה נקיט אוקימתא דרב ששת דאיפריך לקמן ומסיק בסמוך כאוקימתא דר' הושעיא דמיירי בעבד בכסותו. ואיני מבין מה תמהו על רש"י, דהא לקמן בסוף הסוגיא קאמר הגמ' גופא לרבה בר רב הונא כאוקימתא דרב ששת, דהכי פריך לקמן, ולרבה בר ר"ה כו' מודה סומכוס היכי דאיכא שבועה דאורייתא ודקטעה לידה כדרבא, וא"כ לא על רש"י תלונתם, דהא רש"י יפרש כפי' הש"ס, רק על הש"ס גופא יהיה תלונתם, וי"ל דמאוקימתא דש"ס אין ראיה, דהתם לא להמשנה יפרש, כ"א הברייתא דב"ק שהביאה לעיל מינה, המחליף פרה בחמור כו', דהכי מוכח ממאי דפריך התם אימא סיפא זה אומר ברשותי וז"א ברשותי, ובמתני' ליכא כלל להאי בבא, והברייתא שפיר מצינו לאוקמי כאוקימתא דרב ששת, דהא באמת היה מסתבר יותר אוקימתא דרב ששת, דלדידי' מיירי בתביעת העבד גופא, וא"צ לדחוקי בעבד בכסותו, רק עיקר הפרכא על אוקימתא הזאת, משום דבמתני' קתני נמי שדה, ולר"מ אין נשבעין על הקרקעות, וא"כ בברייתא דלא נקיט כ"א הדין דפרה ושפחה ולא הוזכר שדה, שפיר מצינן לאוקמי כר"מ דס"ל נשבעין על העבדים, והילך לא הוי משום דקטעה לידה, ועוד דבע"כ לפרש הברייתא הכי, דאי כר' הושעיא דמיירי בעבד בכסותו ומטעם זוקקין, א"כ אמאי פליגי רבנן בברייתא וס"ל דאין נשבעין, אע"כ דברייתא מתוקמי בדקטעה לידה, אבל על רש"י שפיר יקשה, דהא השתא למתניתין מפרשינן ומתני' לא קיימא כרב ששת למסקנא, ולמה תפס רש"י אוקימתא זאת, ועמ"ש מהר"ם לובלין: