בית אהרן על בבא מציעא· הרב אהרן וואלקין
דף צג.
במתני' קוצץ אדם ע"י עצמו כו', והא דיכול לקצוץ עבור הגדולים משום דבני מחילה הם ומחלו, והנה במנ"ח (מלוה תקע"ו) הניח בצע"ג לדין זה, דהא מחילה לא שייך כ"א אחר שזכה, אבל בדבר שלא זכה בו עדיין לא שייך מחילה, וכמ"ש בחו"מ (סי' ר"ט) דבדבר שלב"ל לא מהני מחילה, והכא דהפועל אין זוכה כ"א משיתן לפיו וקודם לזה אינו שלו א"כ הוי זה דבר שלב"ל, ומצד עצם התנאי ודאי דלא מהני, דהוי מתנה ע"מ שכתוב בתורה דתנאו בטל לר"מ דסתם מתני' כוותיה פ"ש, ועוד כמה מפרשים הקשו כן, והנה לשיטת הר"ן (כתובות דף פ"ג) דבדאורייתא מהני סלוק, א"כ י"ל הכא דהוי מטעם סלוק דמהני אפי' בדבר שלב"ל, אלא אפי' לשיטת התוס' שם דסלוק לא מהני כ"א בדרבנן, דטעמא דרב כהנא הוא כדרבא, דכיון דלטובתו נתקנה יכול לומר אי אפשי בתקנות חכמים, והיינו דוקא בדרבנן אבל בדאורייתא לא מהני גם הסלוק בדשלב"ל, נמי יש ליישב, דאין הכוונה שמתנה עמו למחול לו כעת בשעת הקציצה, דודאי השתא לא מהני המחילה אחרי שהפועל לא זכה בו עדיין, אלא שמתנה עמו שימחול לו אח"כ כשיגיע החיוב, וירצה לאכול, שימחול לו אכילתו, ותנאי כה"ג מהני אפי' כשמתנה קודם שזכה וכמ"ש הרא"ש (בב"ב דף ס"ג) גבי בן לוי שאמר ע"מ שמעשר ראשון שלו, דאם אדם אומר לחבירו שדי מכורה לך ע"מ שתתן לי סאה חיטים מהיוצא מן השדה שנה שנה ודאי תנאו קיים ע"ש, והא דלא מהני דשלב"ל היינו במכירה ומתנה אבל בתנאי לא שייך דבר שלב"ל, וכ"כ בשמ"ק שם, וכ"כ הטור (חו"מ סי' ר"ט), ועיין מה שכתבתי לעיל (דף נ"ב ע"ב) להוכיח כן מן התוס' והרשב"א דבכה"ג מהני אפי' לר"מ, והא דלר"מ לא מהני בע"מ שאין לך שאר וכסות, היינו משום דלדידיה הוי הכוונה שאין לו דין דשאר וכסות דעוקר דבר מה"ת, ולהכי לא מהני, אבל כשמרנה שימחול לו כשיגיע החיוב מהני לכו"ע, ומיושב גם כאן, ועיין היטב בחדושינו לעיל שם באריכות:
בגמ' אתא לקמי' דרבה ופטריה, הקצוה"ח (בסי' ש"ג) העלה דגם רבה לא פטר כ"א בסבה כזאת שנפלה למים, אבל בנגנבה אפי' לרבה דחשיב לו אונס נמי חייב דכל גניבה קרובה לאונס ואפ"ה חייב ע"ש, וא"ל דא"כ מאי מקשה על רבה מהא דותפול שבא, ומהייתי ביום אכלני חרב וגו' ותידד שנתי מעיני, דמשמע מזה שאם נם או הלך חייב, לישני דאם נם או הלך חייב מיהא בנגנבה, אבל ע"י סבה אחרת אה"נ דבנם והלך פטור, דמלשון הברייתות אלו הן אונסין ששומר שכר פטור, משמע דליכא שום אונס אחר למיפטריה בנם והלך, וכן מלשון ברייתא השניה, עד מתי ש"ש חייב, דמשמע נמי שאין שום אונס שיכול ליפטר אם לא שמר כעין שמירה דהייתי ביום, ולרבה הא בכל האונסין זולת גניבה פטור אפי' בנם והלך בעידנא דניימי ואזלי אינשי, ולכך הוכרח לתרץ בחזני מתא, ומיושב קושית הנה"מ על הקצוה"ח שם, ודו"ק: