אור ברסלב

בית אהרן על בבא מציעא· הרב אהרן וואלקין

דף מא.

דף מ.

תוד"ה שנטלה ע"מ לגוזלה, והיינו חסרון שהכל גוזל ונוטל לצורך עצמו, ומשמע מדברי התוס' שגם בגזילה בעינן שיהיה בה חסרון, דדוקא כשמתכוון לגזול את כולה, דאיכא חסרון, היינו שנוטלה כולה, אבל כשאין מכוון כ"א לגזול מקצתה, דלא שייך האי סברא, אינו חייב עד שיהיה בה חסרון. ויש לתמוה מנ"ל זה לתוס', הא לא אשכחינן פלוגתא דצריכה חסרון כ"א בשליחות יד, אבל לא שמענו שיפלגו הכי בגזילה, וצ"ל דהתוס' מפרשים דשליחות יד היינו נמי גזילה, ורק כשמכוון לגזל את כולה, גזילה הוא דמיקרי, וכשאינו מכוון כ"א ליטול מקצתה קרי שליחות יד, דלפי"ז פלוגתתם בשליחות יד, היינו נמי בגזילה, ואפ"ה בעינן חסרון, ורק כשמכוון לגזול את כולה לא בעינן חסרון, משום דזהו החסרון שנוטל כולה וכסברת התוס', וזהו דלא כשיטת הרמב"ן, דאילו לשיטת הרמב"ן יש נ"מ בין גזילה ושליחות יד, דגזילה היינו כשנוטל כולה או מקצתה ואין מכוון לשלם לבעלים, והשולח יד, היינו כשמכוון לשלם בעד החסרון, ובין גזילה ובין שליחות יד איתא בין בכולה בין במקצתה, ואפי' כשאינו מכוון כ"א ליטול המקצת, אפ"ה אם לא יכוון לשלם בעד זה, גזילה הוא דמיקרי, ולא בעינן בזה חסרון, ורק כשמשך אדעתא שיגזול מקצתה חייב באונסין בכולה אע"ג דלא חסרה, ודוקא כשמכוון לשלם, בזה הוא דבעינן חסרון, ואילו לשיטת התוס' משמע דשליחות יד היינו נמי בלא דמים, אלא דבכולה מיקרי גזל, ובמקצתה מיקרי שליחות יד, ואין להקשות דכיון דשליחות יד היינו נמי בלא דמים, א"כ מה חדוש שחידשה תורה בפקדון לחייב בשליחות יד, הא גזילה בלא דמים חייב בכל מקום נמי, די"ל דהיינו החדוש שבגזל מקצת יתחייב בכולה, וכן משמע נמי מפי' הר"ן המובא בשמ"ק ע"ש, ועמ"ש (לקמן דף מ"ג) ע"ב ברש"י ד"ה החושב, לבאר איך הוא שיטת רש"י בזה:

רש"י ד"ה והא לא חסרה, וז"ל ואי קשיא דילמא הא דהניח מקלו חייב לאו משום שליחות יד הוא אלא משום שואל שלא מדעת אבל שליחות יד אה"נ דבעי חסרון ע"כ. והנה כפי הנראה דמה שכתב דיתחייב משום שואל שלא מדעת, היינו משום דסובר דשואל שלא מדעת גזלן הוא, וקשה לי דא"כ לא יתיישב מה שסיים רש"י דשליחות יד צריכה חסרון, כיון דאין ממה להוכיח, הא למ"ד שואל שלא מדעת גזלן הוי א"צ לשום הוכחה, דמקרא עצמו מוכח שא"צ חסרון, דאי אמרת צריכה חסרון, למה לחייבו משום שליחות יד, תיפוק ליה דהוי שואל, דהא בבעלי חיים וכן בכלים, א"א שיבוא החסרון כ"א ע"י פחת תשמישן, שיש לו הנאה מן הפחת, דאי בשפיחתן בלא שום הנאת תשמיש אין בזה דררא דשליחות יד, כ"א חיוב דמזיק, וכמ"ש הנמוק"י בסוגיין להוכיח כן מהא דבעינן הניח מקלו עליה, דכיון דאוקים שהכחישה דהוי חסרון למה הוצרך שיניח מקלו עליה, אע"כ משום דבעינן שיקבל הנאה מן החסרון, וכיון שהחסרון א"א לבוא כ"א ע"י פחת תשמיש, וא"כ למה לן לחייבו משום שליחות יד, תיפוק ליה דהוי שואל מחמת התשמיש, ובשלמא למ"ד שואל שלא מדעת לאו גזלן הוא ניחא, דמשום שליחות יד גזלן הוא דמיקרי, ואע"ג דחיוב אונסין יש גם בשואל, מ"מ יש נ"מ טובא בזה דנקרא גזלן, דאי אינו אלא שואל אז כשיחזירה אפי' למקום שאינו מקומה נמי הוי חזרה, ואי גזלן הוא בעינן דוקא שיחזירנה למקומה ממש, וכמ"ש בשמ"ק מאוקימתא דרב ששת שטלטלה להביא גוזלות וס"ל שואל לא מדעת גזלן, ומדהוצרך לסיים גזלן הוא, מכלל דאי שואל הוא לא בעינן שיחזירנה למקומה ממש, וכן אי שואל הוי לא בעינן דעת בעלים, והוצרך הכתוב לחייבו משום שליחות יד לומר דמשום זה גזלן הוי ובעינן דעת בעלים, אבל למ"ד דשואל שלא מדעת נמי גזלן הוא, א"כ אי אמינא דצריכה חסרון ל"ל לחייבו משום שליחות יד, תיפוק ליה דהוי שואל כיון דהחסרון א"א לבוא כ"א ע"י תשמיש, אע"כ דסובר דשליחות יד א"צ חסרון והוצרך לחייבו משום שליחות יד, כ"ז שלא נשתמש בהם עדיין, שא"א לחייבו משום שואל, ומאן דס"ל צריכה חסרון אפשר נמי דיסבור דשואל שלא מדעת לא הוי גזלן, והוצרך קרא דשליחות יד שיתקרי גזלן ולפי"ז אין מקום לכאורה לקושית רש"י, דאי נימא שהחיוב הוא משום שואל שלא מדעת דהוי גזלן, אז ודאי, שא"צ חסרון, וא"צ שום הוכחה דמקרא גופא מוכח כן, ואין לדחות שבאמת ס"ל דצריך חסרון, וקרא דשליחות יד אתא לחייב במקום כזה שהחסרון בא בלא הנאת שמוש, וכגון בהגביה חבית ע"מ ליטול מקצתה, דהחסרון בא בהנאה ואפ"ה לא הוי שואל דליכא הכא הנאת שמוש, חדא דרש"י עצמו (לקמן דף מ"ד ע"א) בד"ה ניחא לו, כתב דהתם נמי הוי מטעם דהוי שואל על כל החבית ע"ש, ועוד דהא בקרא דשליחות יד האמורה בש"ש לא הוזכר שם כ"א שור ושה, ובבע"ח ודאי שההנאה לא יוכל לבוא כ"א ע"י שמוש במלאכה, וא"כ חיוב זה ל"ל ותיפוק ליה מטעם שואל שלא מדעת דהוי גזלן, אלא לאו דא"צ חסרון, וצ"ל דמ"ש רש"י דיתחייב משום שואל, לא נתכוון למ"ד דהוי גזלן, אלא אפי' למ"ד שואל הוי נמי קשה לפי אוקימתת הש"ס דמיירי בעודן עליו, דבשלמא אי הוי מיירי שכבר נטל המקל דזה הוי כמו חזרה, דאז למ"ד שואל הוי אין לחייבו דלא בעינן דעת בעלים, ואע"ג דקיי"ל הכל צריכין דעת בעלים, כבר תי' המפרשים דהיינו דוקא בשואל מדעת דכיון שמתחילה לקחה מדעת מחויב להחזיר מדעת, אבל בשואל שלא מדעת כיון דלקיחתו היתה רק בדעת עצמו, מהני החזרה נמי לדעת עצמו, אבל כיון דמיירי בעודן עליו, אפי' למ"ד לאו גזלן הוי מחייב באונסים, וא"כ שפיר הקשה רש"י דמי יימר שהחיוב הוא משום שליחות יד, דילמא משום שואל שלא מדעת ולא שמעינן כלל דא"צ חסרון, וכשתדקדק בלשון רש"י תראה שלא הזכיר כלל שואל שלא מדעת גזלן הוא, ולא נתכוון כלל להקשות למ"ד זה דהוי גזלן, ועיין בפנ"י מ"ש כעין זה על רש"י ותלה שיטת רש"י בשיטת בעה"מ ע"ש, ולמ"ש למ"ד גזלן הוא בע"כ דא"צ חסרון דמוכח כן מקרא וכנ"ל, ועיין עוד מה שנכתוב בסמוך בע"ב מזה:

תוכן העניינים

בית אהרן על בבא מציעא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה