בית אברהם לנדא· רבי אברהם לנדא מצ'כנוב
סוכה · דף לג:
ואין ממעטין ביום טוב הא עבר ולקטן מאי כשר דאשחור אימת אילמא דאשחורי מאתמול דחוי מעיקרא כו'. ותמהו על הרי"ף ורמב"ם שהשמיטו דדוקא באשחור מאתמול דאי לאו הכי הוה נראה ונדחה. ונראה דלכאורה קשה היכא מדמי הגמ' מיעוט הדס לנדחה דבשלמא גבי כיסוי הדם היה המצוה על אותו הדם ושייך דיחוי אצל המצוה וכן גבי קדשים שנשחטו בשעת פגימת המזבח בזבחים (דף נ"ט) היה גם כן מצות זריקה על אותו הדם משא"כ הכא דלא היה המצוה דוקא על אותו הדס ורק אגברא מונח המצוה ליטול לולב אם כן אין שייך דיחוי אצל מצוה וצ"ל דהגמרא סבר כיון דאתרוג אסור כל ז' מטעם דהוקצה כל ז' למצוה וילפינן מעצי סוכה כדפירש"י לקמן (דף ל"ב ב') גבי הדס אסור להריח בו חשיב שפיר מצות הדס גופא מחמת שנקצה למצוה ושייך שפיר דיחוי על המצוה:
והנה לכאורה צריך להבין דגבי סוכה המכוסה לפעמים ברעפים ואחר כך הסירו הגג נימא נמי דפסולה מטעם דיחוי ונהי משום תעשה ולא מן העשוי לא שייך כמ"ש המג"א (סימן תרכ"ו ס"ק כ"ו) מחמת דחשיב עשיה חדשה או מחמת שאין הפסול בגופו אבל מכל מקום חשיב דיחוי כמו בקרבנות שנשחטו בשעת פגימת המזבח דגם כן אין הפסול בגופו רק מחמת דבר אחר: אלא נראה דלא שייך כלל דיחוי אצל המצוה רק במקום שאין המצוה נוהג אלא פעם אחת כמו גבי כיסוי הדם שאם מכסין אותו אזיל המצוה וכן גבי קרבנות מצות זריקה הוא פעם אחת וכן בכל דוכתי וכיון שהיה נדחה פעם אחת מאותו המצוה אידחי לגמרי משא"כ גבי סוכה דבכל רגע הוא מצוה חדשה ואם כן מה בכך דאידחית דהא אף אם לא אידחית והיה מקיים אז המצוה מכל מקום היה עתה גם כן המצוה עליו:
והנה לפי מה דפסקינן באו"ח (סימן תרל"ח) דכל זמן שלא ישב בסוכה לא איתסר כלל דהזמנה לאו מילתא היא. וכן גבי לולב (בסימן תרס"ה) ואף שהט"ז כתב דלאחר אגידה אסור בלולב דבריו צ"ע עיין בפרי מגדים ואם כן הדרא קושיא לדוכתיה דאמאי קרי לה דיחוי דהא אין על זה אכתי שם מצוה ולא דמי כלל לכל הדחוים שהיה המצוה על דבר הנדחה כמו בכיסוי הדם ובקרבן בכל דוכתיה. וצ"ל דהגמ' אזלא אליבא דאביי דאית ליה הזמנה מלתא היא ושפיר אתקצאי בהזמנה לחודא ומיקרי מצוה אבל לפי מה דקיי"ל דהזמנה לאו מילתא היא אם כן לא בעי בהשחור מאתמול דממה נפשך קודם נטילה לא שייך כלל שם מצוה למיקרי דיחוי דאין על אותו הדס שום מצוה וגם לא איתקצאי על ידי הזמנה ולאחר הנטילה כבר יצא בו ולצאת בו אחר נמי לא נקרא נראה ונדחה ביום ראשין רק דיחוי מעיקרא דהא בעינן לכם וגם ביום שני נמי לא נ"מ מידי דאין שייך דיחוי כיון דמצוה חדשה היא ודמי לסוכה דלא שייך דיחוי כן נראה לי:
אך אכתי היה נ"מ בדאשחיר ביום שני והיה ראוי קודם השחרה וחשיב נראה ונדחה מחמת דאיתקצאי ביום ראשון וגם ביום שני היה נראה ונדחה ונראה לומר כיון דדחוי אצל מצוה נשארה בתיקו אם כן ביום שני הוה ספיקא דרבנן ואזלינן לקולא ולכך אפילו ביום שני כשר ושפיר השמיטו הך דינא לגמרי כן נ"ל:
או אפשר דביום שני שהוא חול המועד אם כן הוה בידו ולא חשיב דיחוי כלל ובשני שהוא ספק ראשון חשיב רק הזמנה בעלמא דאם אתמול היה חול א"כ לא חשיב אכתי מצוה והזמנה בעלמא הוא ואם אתמול היה קודש אם כן שרי היום למעט דהוא חול וחשיב בידו למעט ולא מיקרי דיחוי כמ"ש התוספת חולין: