בית אבא· רבי אליהו יהודה הכהן גוטווירט
פתח הבית
על יום השלישי מהיום, ליום הגדול והנודה יום הדין יוהכ"פ, כל בנ"י מחכים בחרדה ואימה כעל יומא דחשבנא לחשוב עם קונהו, בדין וחשבון על מעשינו בכל השנה, בקלקוים עונות וחטאים, לשוב בתשובה ולקבל כפרה. מאז וקדם מכנים לשבת זה שבת תשובה שבו שם, אדם הראשון בתשובה ואמר מזמור שיר ליום השבת, כבב"ר פ' בראשית, המכוון לקבלה דבהא בתשרי נברא העולם כבד"ה י"א ע"א וביום ו' שנברא בשעה עשירית סרח י"א נידון י"ב נטרד והלך לו כבסנהדרין ל"ח ע"ב ולמחר ביום השבת נתודע מקין כחה של תשובה. ואנו אם כי לא נכוין כעת על תשובה במילואה נכון עצמינו ליום השלישי מעתה בדברי תורה ומוסר לתשובה כדמצינו ביהושע ויצו יהושע את שוטרי העם לאמר, עברו בקרב המחנה וצו את העם לאמר, הכינו לכם צדה כי בעוד שלשת ימים אתם עוברים את הירדן הזה לבוא לרשת וגו' ותרגומו בעוד שלשת ימים בסוף שלשת ימים ובתוס' קידושין ל"ח ע"ב ד"ה צא דבעוד שלשת ימים עם אותו יום שעמד בו ומקצה ג' ימים היינו סוף יום שני שסמוך ליום ג'. מכוון ממש כעמדנו היום. ובאמרו לאמר סתם ולא פירש מה אמר ומה צום לאמר עוד על המפורש, ובש"ס ידוע שדורשים כ"פ לאמר, להיות ברור אצל חז"ל שהיה עוד איזה אמירה שלא נתפרסמה לנו, ובילקוט, וכי צידה היתה צריכה שם והלא אוכלי המן היו אלא עשו תשובה כדי שתכנסו לארץ, דכ"מ כינו חז"ל מזונות ותלאים בתשובה ובקשת רחמים כבברכות ס"ג ע"א כל המשתתף שם שמים בצערו כופלין לו פרנסתו פרנסתו מעופפת לו כצפור. כוונתם עפ"י מה דאמרו בעירובין י"ח ע"א אמרה יונה יהי' מזונותי מרורין כזית ומסורין בידך ואל יהי מתוקין כדבש ביד בו"ד כו' שהמשתתף ש"ש בצערו שמבקש רחמים מלפניו אף שהקב"ה יושב וזן מקרני ראמים עד ביצי כינים כבשבת ק"ז ע"ב, יושב ברומו של עולם ומחלק מזונות לכל ברי', כבפנחים קי"ח ע"א אמרו שם דקשה מזונותיו של אדם כפליים מלידה דאילו בלידה כ' בעצב ובמזונות כ' בעצבון והיינו ע"י חטא הראשון נתקללה האדמה קודם שעשה אדה"ר תשובה, ממילא ע"י תשובה ובקשת רחמים שלו כופלין לו פרנסתו בתיקון הקללה שנתקללה הפרנסה ע"י החטא, ורשב"ג מוסיף כי ע"י בקשת רחמים שלו ומסורתו ביד הקב"ה כיונה זו שבקשה שיהי' מזונותי' מסורין ביד הקב"ה פרנסתו מעופפת לו כצפור יונה הזאת, ושם פליגי ר"י וראב"ע דרי"א דקשה מזונותיו של אדם יותר מן הגאולה דאילו בגאולה כ' המלאך חגואל אותי ובמזונות כ' האלהים הרועה אותי ור"א א' דקשין כקריעת ים סוף כו'. וצ"ב סברתם וי"ל דביומא פ"ו ע"ב אמרינן גדולה תשובה שמביאה את הגאולה דכ' ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב כו' ושם מחלק בין תשובה מאהבה לתשובה מיראה דבתשובה מאהבה זדונות נעשין לו כזכיות וביראה רק כשגגות וכ' המפורשים דבמאהבה מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה ואילו מחשבה הרעה של החטא לא נצטרפה ישנם שני מעשים טובים בתשובה לבטל מעשה החטא בלי המחשבה משא"כ בתשובה מיראה אין לנו אלא מעשה התשובה נגד מעשה החטא עי' מהרש"א בחי"א וידוע דמלאכים אינם יודעים ומכירים במחשבה של אדם כיוצא מהא דשכת י"ב ע"א דמלה"ש אינם מבינים בלשון ארמית ודלא יק' קושי' התוס' שם ע"ש וז"ש ד"י דתשובה דוגמת מזונותיו של אדם קשה יותר מן הגאולה דאילו תשובה לקרב הגאולה די אף תשובה מיראה משום דכ' המלאך הגואל ומלאכים א"י ממחשבה ואילו לתשובה באמת כמזונות שם צ"ל בדוקא תשובה מאהבה משום דכ' האלהים הרועה אותי כ"כ בתשובה שובה ישראל ער ד' אלהיך שהקב"ה מבין מחשבותיו ש"א אם שב מאהבה או מיראה, וראב"ע א' דרק כקריעת ים סוף דכ' ויראו בנ"י ויצעקו של"ה דק תשובה מיראה ואפ"ה ניצילו כ"כ כל תשובה מיראה מהני וז"ש בביצה ט"ז ע"א מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יוהכ"פ כו' וכ"כ אמרו ביבמות מ"ט ע"ב דרשו ד' בהמצאו אלו עשרה ימים שבין ר"ה ליוהכ"פ כו' להיות שניהם מכוונים לאחד.
ובברכות נ"ב ע"ב ג' הקב"ה מכריז עליהם בעצמו ואלו חן רעב שובע ופרנס טוב רעב דכ' כי קרא ד' לרעב, שובע דכ' וקראתי אל הדגן וגו' פרנס טוב דכ' ראה קראתי בשם יודע היה בצלאל לצרף אותיות שבהם נבראו השמים וארץ כו' וביבמות ע"א ע"ב ויהי רעב בימי דוד כו' א"ל שמא עובדי ע"ז יש בכם כו' שמא עוברי עבירה י"ב כו' ויבקש דוד את פני ד' ושאל לו במשפט האודים לפני ד' ויאמר ד' אל שאול ואל בית הדמים כו' מתוך שהרג גוב עיר הכהנים שהיו מספיקין מים ומזון כו' וכ"כ השובע מודה על צדקתם וישר דרכם בתורה ומצות ד' ובירושלמי פ"ד דחגיגה בשני אותיות נברא העולם דכתיב כי ביה ד' צור עולמים, ושם, מה היוד פתוחה מכל צד כך יש פתה לבעלי תשובה, ובמנחות כ"ט ע"ב ומפני מה נברא כו' ותלי כרעי' דאי הדר כו' ליעול בהך כו' אי"ל תנא דאי הדר בי' הקב"ה קושר דו כתר כו' על התשובה הקב"ה מכריז שובו אלי ואשיבה אליכם נאום ד' פרנס חובתו לפרנס את הציבור כן במילי דעלמא ויותר במילי דשמיא לעוררם לתשובה בכ"פ ע"י ידיעתו לצרף אותיות שבהם נבראו מים וארץ כן בענינים הנוגעים לשמים לתשובה כי ביה ד' צור עולמים ולדברים הנוגעים לארצות במילי דעלמא ולצרפם שאף כל מעשיהם במו"מ וכל עניני בנ"א יהיו עפ"י התורה והמצוה כמה"כ אתהלך לפני ד' בארצות החיים ודרשו ביומא ע"ב ע"ב זו מקום שוקים ומפרשים העולם שאף במקום שוקים בכל עניני עוה"ז למדם דהע"ה לילך לפני ד' בדרך התורה וז"כ הגמ' דברכות כ"ח ע"ב כשאתה יוצא לדרך המלך בקינך וצא כו' שכשאדם מהלך בדרך מילי דעלמא מי"מ וכדומה עליו להמלך בקונו שלא יעשה שום דבר נגד רצון ד' ועצתו בתודה ובפסחים קי"ג ע"א כי ם סלקית לאיגרא שידתך בהדך כו' דכי תצא לדרך אף במי"מ התודה והיראה מזונות האדם יהי' עמך וביומא כ"א ע"א היוצא לדרך קודם קריאת התרנגול דמו בראשו שכשיוצא לדרך במילי דעלמא קודם לקריאת תרנגול שנתעורר מקודם מי שנתן לשכוי בינה או לפי' קרא גברא הממונה על הכרוז עמדו לעבודתכם עבודת הבורא לכוון בו אף בלכתי בדרך דמו בראשי וז"ש שם שהיו מדאין לחה"פ לעולי רגלים וא"ל דאו חיבתכם לפני המקום שסילוקו כסידורו כו' שהראו לעושי רגלים שידעו בכ"פ שיעלו ברגל בדרכם בעניניהם בעוה"ז חיבתם לפני המקום בלחה"פ במעשיהם יקלקלו עפ"י ד' שהוא מזונותם ואם ח"ו י יקלקלו מעשי' גם מזונותם הגשמי יסלק מהם כסילוקו כסדורו וכן בדרשה דסוכה מ"ט ע"ב מה יפו פעמיך כמה נאין רגליהון של ישראל כשעולין לרגל שמראין שאף כשעולין לרגל עניניהם העוה"ז יפו כעמיהון, ובתענית כ"ז ע"ב יושבין ד' תעניות על הולכי מדבריות כו' ש"מ אלו ההולכים בדרך מדבריות היו מתענין שיראו היבשה לילך בדרך הישר כפי' רש"י שלא יאכלם חיות רעות שאין חיה נופלת על אדם אא"כ נדמה לה ע"י מעשיו כבהמה פו' ובב"ק ס' ע"א דבר בעיר כנס רגליך אל יהלך באמצע הדרך, שאל יאמין בעצמו לסמוך עליו ולילך בדרך אף שרואה שכל בואיה לא ישובו מפני הדבר השורר להוליך מדרך התורה והדת אלא יכנס רגליו לשמור בנפשו מאד רעב בעיר פזר רגליך לעורר לתשובה על המעשים הרעים שנסמנו ברעב, ובב"ק פ"א ע"א מכתלקין לצדי הדרכים מפני יתידות הדרכים, היתידות בדרכים המעכבים את האדם מלילך בדרך ישר עפ"י התורה בשבילם יראה להסתלק לצדי הדרכים למען לא יגוף רגליו בהיתירות המעכבים ובתועה בין הכרמים שתועה למצוא לכולם ד' מפסיג ועולה מפסיג ויורד, שידקקק בעצמו שלא ידמה כי הוא כבר עולה אלא יחוש שעדיין מפסיג ויורד, ובע"ז כ"ה ע"ב ישראל שנטפל לו עכו"ם בדרך טפלו לימינו כו' שכשנטפל לו עכו"ם להוליכו מדרך התורה יחגור כל כחו כח ימינו לגבור עליו ובשאל להיכן הולך, שכשישאלו יצרו שכבר הגיע למדריגתו ויוכל לחיות גם מעתה בתענוגי עוה"ז כשאר הולכי דרכים, ירחיב ויהדרך, לאמר כי עוד הדרך לפני שלא פעל ולא תיקן עוד בנאשו כולם או י"ל שישכיל לעצמו ולאן אתה הולך כ' כי הדרך מוליך כל אדם למות כדי שיהיו כל ימיו בתשובה ובהוריות י"ב ע"א אמדו על י' ימים שבין ר"ה ליוהכ"פ האי מאן דבעי למיפק לאורחא ובעי ליוע. אי הדר ואתי לביתא ניקם בבית חושך אי חזי בבואה דבואה לידע דהדר ואתי לביתא כו' שבימי התשובה הנ"ל שעשה תשובה ורוצה לידע אם כיון אורחא ולא תעה בדרכים, אלא צועד בדרך הישר ויוכל להדר מליעול לביתו לעוה"ב בלי חשש שיקלקל עוד מעשיו ידע לאן אתה הולך למקום חושך, והיינו ניקום בבית חשך מקום דימה ותועלה, ואי חזי, שידע ויתאר בעצמו לראות בבואה דבבואה, את השני תמונות והצללים הללו רימה ותולעה לידע דהדר ואתא לביתי' עלא יתעה ביותר כהבטחת משנתינו באבות הסתכל בשלשה דברים כו' ולאן אתה הולך למקום רימה ותולעה ואין אתה בא לידי עבירה.
וביומא דף כ"ב אמרו שאין מעמידין פרנס על הציבור אא"כ קיפה של שרצים תלוי' לו מאחריו כו' דבתענית ה' ע"א כי קרא ד' לרעב וגם בא אל הארץ שבע שנים בהנך ז' שנים מה אכל כו' בשר שקצים ורמשים שאין להצמיד פרנס אא"כ יודעים בו שביכולתו להחזירם לתשובה ולדרך התורה שלא יחסר להם מזונם כפי מעשיהם הטובים שלא יהי' יותר רעב שיצטרכו לאכול בשר שקצים כו'. והיינו אא"כ שהקיפה של שרצים יהי' תלוי בזכותו מאחוריו. ושיה' שייך ד"ז לימים שכבר עברו ולא יחושו על להבא. וז"כ הגמ' בברכות ג' אר"ש חסידא כנור הי' תלוי למעלה ממטתו של דוד כיון שהגיע חצות הלילה בא רוח צפונית ונשבה בו מיד הי' עומד ועוסק בתורה כיון שעלה עה"ש נכנסו חכמי ישראל אצלו א"ל אדוננו עמך ישראל צריכין פרנסה א"ל לכו והתפרנסו זה מזה א"ל אין הקומץ משביע את הארי ואין הבור מתמלא מחוליתו א"ל לכו ופשטו ידיכם בגדוד מיד יועצים באחיתופל ושואלים באורים ותומים ואח"כ שר צבא למלך יואב מאי קרא עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעורה שחר. כו' וצ"ב סיפור והמשך הענין, בתענית ע"ד ע"ב תפילתו של כ"ג היתה שלא יצטרכו עמך ישראל להתפרנס זה מזה כו' להיפך מימי דוד לכו והתפרנסו זמ"ז בקידושין פ"ג מימי לא ראיתי צבי קיץ כו' והם מתפרנסין שלא בצער ולא נבראו אלא לשמשני ואני נבראתי לשמש את קוני מה אלו מתפרנסין שלא בצער ואני אין דין שאתפרנס שלא בצער אלא שהרעותי את מעשי וקפחתי פרנסתו שנא' עוונותיכם הטו כו' בנדרים ל"ט ע"ב שמש ירח עמד זבולה בזבול מה בעיא אלא אמרו אם אתה עושה דין לבן עמרם מאירין אם לאו כו' א"ל בכבודי לא מחיתם ובכבוד בו"ד מחיתם בכל יום יורים בהם חיצים וחנות ומאירות כו' ביומא פ"ו ע"ב שני פרנסים טובים עמדו להם לישראל דוד ומשה כו' בב"ב כ"ב ע"ב מצפון זהב יאתה שלחן בצפון מצפון תפתח הרעה מקום יציאתם גרמו התאוה והתגשמיות בנ"א להרע מעשיהם ולרדוף אחר תענוגי וטוב עוה"ז ועוזבת עניני רוחני עוה"ב, בדוד אף שנשבה רוח צפונית להמשיכו מהשגותיו הגדולים לתענוגי עוה"ז להיות אצלו גדול כבוד שמים נתעורר כבודו של הקב"ה בנבל וכנור שהי' תלוי למעלה ממטתו שירצה שהי' אצלו במעלה וגבוה מעל כל גבוה לעודד כבוד שמים שלא לחלל מיד הי' עומד ועוסק בתורה שהוא תבלין נגד היצה"ר וגם בשעה שעוסקין בתורה יצרם מסור בידם כבע"ז ה' כיון שעלה עמוד השחר דאמרי' ביומא כ"ט שחר מפציע לכאן ולכאן כו' נכנסו חכמי ישראל אצלו שראו שעם בנ"י קלקלו מעשיהם כשחר שמפציעין לכאן בדיעות ואמונות טפילות וגורמו עי"ז שקפחו גם פרנסתם לרדוף אחרי' והוא המסיעה לבם אחורנית בכל פעם אחר פעם לטרוד יותר ולהתבטל מתורה ודרך המצות וא"ל אדוננו עמך ישראל צריכין פרנסה וגם דמ"ז שצריכין להטיב מעשיהם בתשובה סימנא דפרנסה א"ל לכו והתפרנסו זמ"ז שבהתפרנסם לא ירצו להתערב בגוים וללמוד ממעשיהם א"ל אין הקומץ משביע את הארי כבברכות אין ארי נוהם מתוך קיפה של תבן אלא מתוך קיפה של בשר לרמ"ז שמדרך היא שהמו"מ והעיכוב בעניני עוה"ז מושך בכל פעם יותר ויותר בתאות וגשמי עוה"ז ועי"ז שוכחים העם דרך התורה והדת ואין הכור מתמלא מחוליתו שחוששים שאף בהתעוררתם של חכמי ישראל את העם כפעם בפעם לתשובה אינם בכחם להמשיכם כמו שהי' קודם כי בכ"פ נתמעט ונחסר אצלם חוש והבנת התשובה לתורה ודעת בפרט ליושבים על הספר שבאים במו"מ עם שכיניהם הנכרים כי אין הבור נתמלא מחוליתו למלאות החסרון כמו שהי' קודם ע"ז א"ל שלא יחושו אלא יעשו שלהם לעורר בכ"פ העם לתשובה כי גדול כח עם בנ"י לכו ופשטו ידיכם בגדוד דאמרינן בילקוט פ' ברכה ופ' ויחי גד גדוד יגודנו שכל שבטו של גד שכשהי' אחד מהם יוצא למלחמה הי' נצח והי' הרוגיהם נכרים וטרוף זרוע על שעבר אף קדקוד לעתיד לבוא ברוך מרחיב גד שתחומו של גד מרחיב והולך כלפי מזרח כלביא מלמד שסמוך לספר כו' שירצה לרמז דאף שמרחיבים כלפי מזרח וסמוכים לספר במו"מ ונגועות עם נכרים מ"מ כשעושים תשובה הרוגיהם ביצרם ניכרים וטרפום ומתקנים על לשעבר וגם לעתיד וע"כ אין חשש שח"ו יתבוללו בנ"י בין האומות ומסיים שיועצים באחיתופל ושואלים באו"ת כביבמות ע"ח ושאל לו במשפט האודים לפני ד' שתיקונם במעשיהם בתשובה השפיע עליהם גם בסיפוק מים ומזון וזה שמסיק ואח"כ שר צבא למלך כו' דבסנהדרין מ"ט ביתו של יואב מופקר לכל ואפילו מורתא וצחנתא פריש להו שזהו הסימן שגדוד שלהם מצליח בתשובה ופרנסה ומזון.
ובסוכה כ"ט פני חמה דומה לשק חצי רעב באין כו שב"ב אמרי' באבן טוב שהי' לאברהם סימן אמונה ובטחון בד' כשמת תלאה בגלגל חמה שנשכיל ממנו לאמונה בד' וללכת בדרך התורה וכאשר לא מחו שמש בכבוד המקום ירו בהם חצים ומאורים כבנדרים הנ"ל וז"ש כאשר פני חמה דומין לשק שאינם מאירים להשיג האמונה היראה והתורה והדור נתקלקל מלהאיר בארץ באמונתו ותורתו אז רוע המעשים גורמים שאלו החצים באים בחצי רעב לסימן שנמחה בכבוד שמים ונשוב בתשובה.
וז"כ גמ' דשבת מ"ג בא וראה כמה קשין מזונותיו של אדם שנשתנו עליו סדרי בראשית ולא איברו מזונותיו וכו' בכתובות ח' חדא יצירה הוה ובברכות ס"א דו פרצופין ויבן לח"א פרצוף, א"כ בשעת הבריאה הי' לאדה"ר אלו איברי הגוף כמו להאי גברא אלא שאח"כ נשתנו אצל שאר כל בנ"א ואצלו נשתנו לדמעיקרא וז"ש שיכול להיות ג"כ לסימן להתעוררת לתשובה מדוע קשה עלינו התשובה כ"כ בדמותה למזונות הלוא נשתנו עלינו סדרי בראשית ירצה הלוא גם עלינו עברו כעת בר"ה סדר בראשית שנברא העולם בא' בתשרי והיום יום שבת נשתנה יום תשובת אדה"ר כמו בהאי גברא שנשתנה אצלו וחזר כמו שהי' אדה"ר באברים אלו כאשה וא"כ אמאי לא איברו מזונותינו מדוע לא נשים גם אנו לב לחזור כיום לתשובה והלוא גם ע"ז ציוה יהושע ע"י שוטריו להכין לנו צידה תשובה עכ"פ ליום השלישי יוהכ"פ הגדול והנורא הבע"ל ובפרט שיום זה ש"ת גורם בזמן החוזר שנשתנו סדרי בראשית שהיום עשה אדה"ר תשובה בפעם ראשונה, גם הושע צווח שובה ישראל עד ד' אלוהיך כי כשלת בעונך קחו עמכם דברים ושובו אל ד' אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו שפשטותו מורה באמרו קחו עמכם דברים דוגמת הכינו לכם צידה שצוה יהושע וכ"כ אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו, שיקבל תשובתינו ונקח הצדה שהכינו בטוב בשילום פרים שפתינו שאמרו בשבת קכ"ט ע"ב מכריז רב מאה קרי בזוזא מאה רישי בזוזא מאה שפמי ולא כלום. א"ר יוסף כי הוינא בי ר"ח יומא דמפגרי בי רבנן אמרו האידנא יומא דשפמי היא ולא ידענא מאי קאמרו. דרב אכריז מאה דלועין שוין זוזא. דקמל"ן דדלועין בכלל ירק הן כבנדרים נ"ד ע"ב ובירק אמרינן בעירובין נ"ה ע"א כל עיר שאין בה ירק אין ת"ח רשאין לדור בתוכה דירק סם חים, ואינן נוטלין מאור עיני' לסמל מלאכת עינים לתורה ומצות, וכ"כ מאה רישי שוין זוזא, אבל מאה שפמי לבד אינן שוין כלום. דבשפתים לבד אין מתקנין מידי וע"ז אר"י דיומא דמפגרי רבנן שאינן באים לבהמ"ד אמרו יומא דשפמי לבד הוא שלא תקנו ביום זה כלום ול"י מאי קאמרו. דכיון שידעו שלא עשו אין השפתים שוין כלום ל"ל כלל לקרוא ליום זה יומא דשפמיא. דכ"כ הי' יכולין לקרוא יום שאין שוי' כלום. שצ"ז אמר הושע ונשלמה פרים שפתינו שאף שהשפתים לבד אינן שוין כלום אבל אנן ונשלמה פרים עבודה נעבוד עבודת קרבנות עם הראש וכל הגוף ע"י שלקחנו דברים שהכינו לנו צידה מקודם במאור והשכלת עינים מקודם לראות הנולד.
וז"ש בשבת ק"ט ע"א ר' אבא זבין בתליסר אסתירי פשוטי בישרא מתליסר טבחא ומשלים להו אצינורא דדשא וא"ל אשור הייא א"ה שהי' שם י"ג טבחא שמבינים בעסקם בטוב פרים ובהמות. וכדי להשכילם בהבנת שילום פרים שפתינו לקח אצל כל אחד מהם ומשלים להו אצינורא דדשא לעוררם למהר לתשובה בבב"ק פ': דלת הנועלת לא במהרה תפתח. וא"ל אשור הייא א"ה. שרש"י פי' מהר וי"ל נמי שיאשרו ויחזקו הה' שאמרו במנחות כ"ט ע"א מפני מה נברא בה' שעוה"ז דומה לאכסדרה כו' כרעי' תלי' דאי הדר בתשובה מעיילי לי' שיחזרו בתשובה שהלוא הם הם הבקיאים במסחרם להבין ולתקן שילום פדים שפתינו.
בב"ק צ"ג ע"א אמרי' אוי לו לצועק יותר מן הנצעק כו' אלא שממהרין לצועק תחילה. להשיב לו ולנצחו בברכות ג' בת קול מנהמת כיונה וצועקת אוי לבנים שהחרבתי בעונותיהם את ביתי כו' אוי להם לבנים שגלו מעל שלחן אביהם. סנהדרין ק"ו ע"א בתחילה הקב"ה דואג שמא יצא זה לתרבות רעה לאחר שיצא אמר אוי שיצא זה. אבות פ"ו אוי להם לבריות מעלבונה של תורה. הנביא צועק אוי' סנהדרין צ"ד ע"א רזי לי רזי לי אמר נביא אוי לי עד מתי. ובד"א זוטא ספ"ד אמור אוי לי כי חטאתי אוי לי כי בא מכשול על ידי. וז"ש הגביא הצועק שובה ישראל אמור כי כשלת בעונך אוי לי בי בא מכשול על ידי אבל מני' ובי' נותן תקוה ורוח בטחון לעם בנ"י מפני שהם הנצעקין וממהרין לנצח לצעוק תחילה. קחו עמכם דברים ושובו אמדו אליו כל תשא עון וקח טוב וגו'.
אמרו אליו כל תשא עון בילקוט אמרו אליו כל תשא ולעונותינו לא תשא כו' בסנהדרין ק"ד ע"ב ג' מלכים וד' הדיוטות אין להם חלק לעוה"ב אר"י א"ד בקשו עוד למנות אחד יצאתה ב"ק ואמרה חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב בל יתיצב לפני חשוכים מי שהקדים ביתי לביתו. ולא עוד אלא לביתי בנה בז' שנים וביתו בי"ג, בל יתיצב לפני חשוכים ולא השגיחו עלי' יצאתה ב"ק ואמרה המעמך ישלמנה כי מאסת בי אתה תבחר ולא אני. דורשי רשימות הי' אומרים כולן באין לעוה"ב שנא' לי גלעד ולי מנשה כו'. בגיטין פ"ח. וישקוד ד' על הרעה ויבאה אלינו כי צדיק ד"א כו' משום דצדיק ושקוד ויביאה צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שהקדים שתי שנה לוגשנתם כו' וז"ש הנביא שובה ישראל עד ד' אלוקיך כי כשלת בעונך והיינו ד' אלוקיך דעל כינוי זו אמרינן במקום אחר שצדקה עשה עם ישראל שהקדים שתי שנה. ע"כ שובה ישראל עכ"פ בעוד שתי שנים לפני יום הדין הגדול והנורא יוהכ"פ. קחו עמכם דברים הכינו לכם צידה מקודם ושובו אל ד' בואו גם אתם להקדים ביתו לביתכם לבקר ביהכ"נ ובמ"ד לתורה ולתשובה קודם אמרו אליו כל תשא כשם שנתת בב"ק לדורשי רשימות כי לכולם יש חלק ויבואו לעוה"ב כי נשאת עונם. ועונותינו לא תשא בתמי'.
שבת קט"ו ע"ב ויהי בנסוע הארון פרשה זו עשה לה הקב"ה סימניות מלמעלה ומלמטה לומר שאין זו מקומה. עתידה פרשה זו שתעקר מכאן ותכתב במקומה (פי' רש"י לעתיד שיהי' כל הפרעניות בטלין ולא ידאגו לפרעניות ויצר הרע בטל) ולמה כתיבה כאן להפסיק בין פרעניות לפרעניות. פרעניות שני' מה הוא ויהי העם כמתאוננים. פרעניות ראשונה ויסעו מהר ד' מלמד שסדו מאחרי ד' והיכן מקומה בדגלים, ותוס' מביאו המדרש ויסעו מהר ד' דרך שלשת ומים לא אמר להם לישראל אלא מהלך יום אחד והם ברחו ונסעו מפי עצמן מהלך שלשת ימים ולילה אחד כתינוק הבורח מבית הספר ואעפ"כ לא עזבן הקב"ה אלא וארון ברית ד' נוסע לפניהם. ובילקוט בהעלותך רי"א אלו זכו ישראל שלשת ימים הי' נכנסין לארץ שנא' וארון ברית ד' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים כו' ר' בנאה אומר ליום אחד הי' נכנסין שנא' היום אתם יוצאים והי' כי יביאך כו' איבח"א כיון שעלו פרסות רגליהון מן הים הי' נכנסין כו' ובילקוט פ' במדבר כיצד הי' שרויים והלויים יחנו סביב למשכן משה אחרן ובניו סמוכין להם ואצלם יהודה יששכר וזבולון כו' כיון שהי' משה רואה שהענן מסתלק הי' אומר קומה ד' ויפוצו אויביך כו' וענני כבוד הי' מקיפים אותן ורוה"ק אומרת יפה את רעיתי כתרצה כשאתם מתרצים לי בקרבנות שנא' ונרצה לו לכפר עליו כו' סימניות מלמעלה ומלמטה הם תנון ההפוכות דוגמת קלקול מעשינו כמבואר במהרש"א בח"א לומר שאין זה מקומה ולמה כתיבה כאן להפסיק בין פורעניות לפרעניות שנכשלנו כ"פ בעונותינו שברחו ונסעו מעצמן מהלך שלשה ימים כתינוק הבורח מביה"ס, דוגמתינו שרק עוד שלשת ימים בינינו ליום הגדול והנורא ועוד אנו בורחים מביהכ"נ ומביה"ד מלעשות תשובה כתינוק הבורח מביה"ס וכשנשוב עתה בתשובה דוגמת ציווי יהושע להכין לנו צידה כי בעוד שלשת ימים אתם עוברים את הירדן הזה כ"כ יכולנו לזכות לשלושת ימים בתשובה לכנס לארץ ישראל לר"י ולר' בנאה ליום אחד ולראיבח"א תיכף ומיד כמו שעלו פרסות רגליהם מן הים הי' נכנסין אלמלא עכבם החטא ועכ"פ ממש דוגמת עברת הירדן בימי יהושע עפ"י צוי' לעשות תשובה. וכשנעשה תשובה עתידה פרשה זו שתעקור מכאן ותכתוב במקומה בדגלים. ורוה"ק תאמר מה יפה את רעיתי כתרצה כשאתם מתרצים לי בקרבנות. וע"ז אמר הושע שובה ישראל עד ד"א כי כשלת בעונך לשוב ולתקן הסמניות מלמעלה ומלמטה שהפכנים ע"י חטאינו וגרמנו שתכתוב פרשה זו דויהי בנסוע הארון שלא במקומה כדי להפסיק בין פורעניות לפרעניות כי כשלנו בעונינו הרבה פעמים שעוד היום שלשת ימים לפני יוהכ"פ אנו עדיין כתינוק הבורח מביה"ס ואין אנו שבים בתשובה כמו אז שברחו ונסעו ע"פ עצמן שלשת ימים מהר ד'. קחו עמכם דברים והשובו אל ד' תיקון והכנת צידה כאינך שלשת ימים דציווי יהושע בתשובה ולתקין שתעקר פרשה זו מכאן ותכתוב במקומה בדגלים שעפי' נהי' חונים סביב לארון ד' בתשובה ומע"ט בתורה ומצות כבדגלים אז אמרו אליו נוכל להיות בטוח ולאמור לו כל תשא עון וקח טוב ונשלמה פרים שפתותינו שרוה"ק תאמר יפה את רעיתי כתרצה כשאתם בעצמכם בשפתותיכם מתרצים לי בקרבנות.
ילקוט הושע קחו עמכם דברים. קחו עמכם קראים טובים ודרשנים טובים אמרו אליו כל תשא עון כל תשא ועונותינו לא תשא הנוב"י בס' אהבת ציון חקר עפ"י החלטת חז"ל בביצה ל. וכ"מ בכלל דהנח להם לישראל מוטב שיהי' שוגגין ואל יהי' מזידין איך נרהוב עוז לבוא במוסר ותוכחה לבנ"י הכי לא טובה ויפה שתיקותינו מלהוציאם משוגגין למזידין. אם לא ישמעו לדברינו ועוד יוסיפו סרה. ובנה ע"ז שיטה יפה ע"ש. ולדעתי נראה עפ"י גמ' דשבת כ' א"א אל תען כסיל כאולתו וכ"א ענה כסיל כאולתו כאן בד"ת כאן במילי דעלמא כו' דחילוקם יובן עפ"י ספרא דכל קרא דכא"א אל תען כסיל כאולתו פן תשוה לו אתה. דלהיות החכם שוה עם תוכחתו להכסיל אף ברוב חכמה שיש בו אינה במציאות אלא בתוכחה במילי דעלמא לבד בלא דברי תורה וחכמה. שע"ז שייך פן תשוה לו אתה דרק בהוכחה בסתם לאסור עליו את האסור בלא טעם והסברה בד"ת בטח וקרוב שלא ישמע הכסיל להחכם כי בזה תשוה לו אתה שישיב שהוא מבין בדעתו במילי דעלמא כמו החכם משא"כ במוכיחו בד"ת בהסברתו טעם ונימוק הדבר עפ"י התורה וההלכה שאם בר הכי הוא אף שהוא כסיל מפני חטאו לסיבת שתתקבל ד"ת אצלו תתקבל גם התוכחה, ובכתוב זה נאמר ענה כסיל פן יהי' חכם בעיניו שע"כ בד"ת כתיב שאם לא תענה לו כאולתו גם בד"ת להשכילו ולהאיר עיניו בכוונת הדבר מה"ת אז יהי' חכם בעיניו מפני שידמה שבקי הוא ומביא ראי' מה"ת להתיר האסור לנו באופן שלא שייך כללא דמוטב יהי' שוגגין וכו' אלא להוכיחם בסתם כנשים דעלייהו קאי התם שאין להוכיחם בד"ת. אבל במוכיח בד"ת מצוה עלי' רמיא הוכח תוכיח את עמיתך דדרשינן כ"פ עמיתך בד"ת.
ושעז י"ל קרא מוכיח אדם אחרי כן ימצא דבשבת ס"ג דרשינן קרא שמח בחור בילדותך ויטיבך לבך בימי בחרותך ודע כי על כל אלה יביאך אלוקים במשפט. דעד כאן לד"ת מכאן ואילך למע"ט. והיינו מוכיח אדם אחר. היינו אחר העד כאן בד"ת ששמח הבחור בילדותו ומוכיחו בד"ת. חן ימצא. דהחכמה תכונה חן כי לוית חן הם לראשיך וענקים לגרגרותיך. שע"י הד"ת תתקבל גם התוכחה. ובכתובות ק"ג. אראב"א האי צורבא מרבנן דמרחמין לי' בני מתא לאו משום דמעלי טפי אלא משום דלא מוכיח להו במילי דשמיא הכונה שלא הוכיחם במילי דשמיא לבד לאמר רק זה אסור וזה מותר אלא מפני שמוכיחם בצירוף דברי תורה שעי"ז משום שנתקבלים עליהם הד"ת נתקבלים עליהם גם דברי התוכחה וז"כ גמ' דיבמות ס"ג כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שלא נשמע. רא"א חובה שנא' אל תוכיח לץ פן ישנאך. הוכח לחכם ויאהבך שלא מצינו לחשוב למצוה לשוא"ת רק במ"א במכות ישב ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעשה מצוה ולהנ"ל הפ' דשני הענינים תכליתם חד הם. כשם שמצוה ע"א לומר דבר הנשמע היינו ד"ת כך מצוה וחובה על אדם בעשה דהוכח תוכיח שלא לומר דבר שלא נשמע חיינו הוכחה ומוסר לחוד בלא ד"ת שיש לחוש שלא ישמע כחקירת הנוב"י הנ"ל אלא ורק ביחד ובצירוף ד"ת שאז ע"י שנתקבלים הד"ת הנשמעים נתקבלים גם הדברי מוסר ותוכחה שבעצמם אולי לא נשמעים ורק בצירוף וע"י הד"ת נתקבלים ותכליתם כישב ולא עבר עבירה שהוא ג"כ קו"ע ולא שוא"ת, ולהיות שראייתם מקרא דהוכח חכם וגו' עלינו לבאר מאין לקחו חז"ל. לדרוש דבר זה. ואמינא לה מהא דערכין ט"ז: א"ר יוחנן בן נורי כ"פ קבלתי על ר"ע לפני ר"ג וכ"ש שהוספתי בו אהבה לקיים מה שנאמר אל תוכיח לץ כו' הרי שדרשו קרא זה על ר"ע ושם א"ר טרפון תמה אני אם יש בדוד הזה מי שמקבל הוכחה אם א"ל טול קיסם מבין עיניך א"ל טול קורה מבין עיניך. אראב"ע תמה אני אם יש בדור הזה מי שיודע להוכח דידוע דר"ע נהרג בימיהם בין עשרה הרוגי מלכות ובמנחות כ"ט: אמרינן על ד"ע שהי' דורש על כל קוץ וקוץ תילי תילי הלכות א"כ עלי' רמזו ר"ט ודאב"ע בתמה אני אם יש עוד מעתה אחר הריגת ר"ע שהוא בעצמו הוסיף אהבה לריב"נ שהוכיחו כ"פ לפני ד"ג מקרא זה דהוכח חכם. וגם ע"י דרשותי' על כל קוץ וקוץ ת"ת הלכות שע"י ד"ת שלו נתקבלו גם מוסריו. ואר"ט שבהיות ר"ע בחיים הי' מקבלים תוכחה שגם כשאמר לאחר טיל קוסם מבין עיניך הי' דורש בד"ת כעל קוץ וקוצץ כן על קיסם דכמותו שוה וע"י שנתקבלו ד"ת שלו נתקבלו גם תוכחותי' ולא העיז להשוב מה אבל עתה בדור הזה שכבר אין ר"ע בחיים ועין לדרוש והשוב בד"ת על כל קו"ק אם א"ל טיל קוסם א"ל טיל קורה מבין עיניך וע"כ תמה אם מי יקבל עוד הוכחה וכמו כן אראב"ע דתמה אני אם יש ברור הזה אחר שאין ר"צ כבר בחיים מי שיודע להוכיח היינו כמו ר"ע שע"י דרשותיו הרבים בד"ת נתקבלו גם דברי תוכחותי' ועפ"י אגדה בצירוף ד"ת הלכה לדעתו להמתיק כוונת ר' טרפון בתימא שלו הנ"ל עפ"י מתו"כ דסנהדרין כ"ד ע"ב אלו הן הפסולין לעדות ולדין המשחק בקוביא כו' ובגמ' המשחק בקוביא אפי' בפספסים ואפי' בקליפי אגוזים ורמונים כו' ובחו"מ ה' גזילה סי' דהיינו קסמי עצים. צרורות ועצמות, ובסי' ל"ד בה' עדות י"א דצריך להחזיר מה שהרויח. ובמתני' דגיטין נ"ה ע"א העיד ר' יוחנן בן גדגודאי על המירוש הגזול שבנאו בבירה שיטול את דמיו מפני תקנת השבים כו' דאלו לב"ש מקעקע כל הבירה כולה ומחזיר המירש לבעלי' כו' ובב"ק צ"ה. פריך אמאי ענדו רבנן תקנתא הרי הגזילה קיימת כ' וז"ש תמה אני אם יש בדור הזה מי שמקבל תוכחה שאם א"ל טול קיסם מבין עיניך לפסלו למשחק בקוביא עד שיחזור מה שהרויח א"ל טול קורה מבין עיניך דאמאי עבדו רבנן תקנתא בקורה ומירש דג"כ הגזילה קיימת ורק מפני תקנת השבין כו' אמנם הש"ס משני התם כיון דאיכא פסידא דבירה עבדו רבנן כדליתא זה צריכין להשיב לכסיל שלא יהי' הכם בעיניו בד"ת והיינו דצריכין לדרוש ע"ז בכל דבר שכחו של ר"ע הי' בזה גדול מאד. וע"כ שפיר אמרו גם ב במות ס"ג הנ"ל כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע כו' ו מדוחו מקרא דהוכח חכם שקאי בערכין על ר"ע שי"ל הוכחה לר"ע באופן דרשותיו שאין לדרוש במוסר ותוכחה לבד בלא ד"ת ואיכא הוכחה בפירושיו.
וז"כ גמ' דסנהדרין ל"ח ע"ב זה ספר תולדות' אדם מלמד שהראה הקב"ה לאדה"ר דור דור ודורשיו דור דור וחכמיו כיון שהגיע לדורו של ר"צ שמח בתורתו ונתעצב במיתתו אמר ולי מה יקרו רעיך דבמגילה י"ד. הרבה נביאים כפליים כיוצ"מ עמדו להם לישראל אלא נבואה שהוצרכה לדורות נכתבה ושלא הוצרכה לדורות לא נכתבה, ודבורה אשה נביאה והיא יושבת תחת תומר. מה תמר זה אין לו אלא לב אחד אף ישראל שבאותו דור ל"ה להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים. ובילקוט בראשית. פשפגע אדה"ר בקין א"ל מה נעשה בדינך א"ל נתפשרתי עם קוני ועשיתי תשובה אמר כ"כ גדול כחה של תשובה מיד פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת. שהראהו הקב"ה לאדה"ר דדו"ד דדו"ח שהרבה נביאים יעמדו לישראל ונבואה שיהי' בה צורך לדורות תכתוב. וגם נביאת דבורה כדרשה דהיא יושבת תחת תומר ראה מה תמר אין לו אלא לב אחד כו' שעלינו לשוב בתשובה מאהבה לקיים ואהבת את ד' אלוהיך בכל לבבך בשני יצרי לאחדם ליצר אחד באהבת ד' שזה הי' אחר שנודע לו מקין שתשובה מהני ופתח אומר מזמור שיר ליום השבת לתשובה דכתיב אח"ז צדיק כתמר יפרח כו' כיון שהגיע לדורו של ר"ע שמח בתורתו שע"י תורתו יוכל לעורר בתוכחה ומוסר שתתקבל ושיבובו ונתעצב במיתתו כתמה דר"ט ורצב"ע אם יש בדרו הזה לאחר פטירת ד"ע מי שיודע להוכיח ומי שמקבל הוכחה שע"י העדר גדול כהו בדרשותיו אולי לא יתקבלו יותר כ"כ הוכחה ומוסר. אמר ולי מה יקרו רעיך. שאלולי ה' לי רעי וחבר כר"ע לשמוע הלכה ותוכחה מפיו לא הייתי צריך לקבל התשובה מקין רצוני יקר היתה לי רעיתו של ר"ע לקבל על ידו תשובה.
וז"כ מתני' דיומא פ"ה ע"א אר"ע אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין. ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים שנא' וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם. ואומר מקוה ישראל מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל במנחות כ"ט ע"ב כשעלה משה למרום מצא הקב"ה יושב וקושר כתרים לאותיות א"ל רבש"ע מי מעכב על ידך (על מה שכתבת שאתה צריך להוסיף עוד כתרים רש"י) א"ל אדם אחד יש שעויד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ ת"ת של הלכות. ומפני מה נברא עוה"ז בה' מפני שדומה לאכסדרה שכל הרוצה לצאת יצא. ומ"ט תלי' כרעי' דאי הדר בתשובה מעיילו לי', וליעול בהך לא אסתעייא מלתא דא"ק אם ללצים הוא ילוץ ולענווים יתן חן בא לטהר מסעיין לו. לטמא פותחין לו ומ"ט אי"ל תגא אמר הקב"ה ואם חוזר בו אנו קושר לו כתר ז' אותיות צריכות ג' תגין ואלו הן שעטנ"ז ג"ץ שע"י דרשותיו של ר"ע שעתיד גם להיות בסוף כמה דורות שנלך בשיטת ודרך דרשותיו לדרוש על כל קו"ק ת"ת הלכות שעי"ז יתקבלו גם תוכחתינו למוגד. יחזרו הרבה לתשובה והקב"ה קושר להם כתרים. וז"ש אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין. היינו לפני אותיות מ"י שהם מאותיות ל' שקודם המ"ם דנפק"ל מלצים הוא יליץ דלא אסתעייא מלתא דליעול בהך אלא דרך תלי' דכרעי' דה' ומה"ט אי"ל תגא דהקב"ה קושר לו כתר ולפני אות י' שהוא ט' שהוא בכלל ז' אותיות דצריכות ג' תגין. ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים, שהקב"ה הוא הקושר הכתרים ומסיק ומפריש במה גדול כחו של ר"ע לעורר העם לתשובה במוסרו, ואומר, מקוה ישראל דהרמב"ם כתב דעייר המקוה הוא מי הדעת כו' ודעת זו סדר טהרות. ובפסחים א"ל עקיבא מה לך אצל אגדה כלך אצל נגעים ואהלות. שהוא סדר הלכות בטהרות. לרמז שרק ע"י גודל כחו בהלכה והוכחה בד"ת נתקבלים הוכחותי' להחזור העם לתשובה ובנדה ס"א ע"א מקום טהרה יבש מקום טומאה לח ועז"א אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין ולא הזכור מקוה ורק אחר שאמר ומי מטהר אתכם מטומאה מסמיך ואומר מקוה ישראל שהוא דרך לח. ובד"א זוטא ד"ג תחלת טומאות פתח לע"ז ועכ"א אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין לפני אביכם שבשמים מפני שתחלת טומאה היא פתח לע"ז. ובשבת י"ג ע"א ארשב"א בוא וראה עד היכן פרצה טהרה בישראל שלא שנינו שלא יאכל בטהוד צם הטמאה אלא לא יאכל הזב עם הזבה מפני הרגל עבירה. וזש"א אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרי'. ירצה אשריכם שפרצה כ"כ הטהרה ביניכם עד שאין לחוש להרגל עבירה שיאכל הטהור עם הטמאה אבל מי מטהר אתכם אביכם שבשמים. אבל בזמן הטומאה שאתם צריכין לטהרה לא יאכל הזב עם הזבה מפני הרגל עבירה. ורק לאביכם שבשמים הוא המטהר אתכם. בעירובין מ"ז ע"א ומס' שמחות פ"ד מטמא כהן ללמוד תורה ואע"פ שי"ל מאין ללמוד מטמא שלא מכל אדם יכול ללמוד לא יטמא כהן על אבר מן החי אפי' מאביו כו' ובע"ז ג' ע"א לע"ל מביא הקב"ה ס"ת ואומר מי בכם יגיד זאת ואין זאת אלא תורה כו' שעז"א א"י לפני מי אתם מטהרין. שאתם צריפין לטהר שטומאתם עצמכם לפני מי בכם יגיד זאת בשביל ללמוד תורה אף שכ"כ קשה עליהם טהרה יותר משפיכת דמים כביומא כ"ג ע"א ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים שעל אמ"ה אפילו על אביו אינו מטמא אבל בשביל אביכם שמשמים אתם מטמאים שה"ה מטהר אתכם. בזבחים קי"ג ע"א פליגי ר"י ור"ל רי"א לא ירד מבול לא"י ורל"א ירד מבול לא"י. ושניהם מקרא אחד דרשו בן אדם אמר לה את ארץ לא מטהורה היא לא גושמה ביום זעם רי"א אתמוהי מתמא קרא א"י מי לא מטוהרה את כלום ידדו עליך גשמים ביום עם ור"ל סבר כפשטי' ארץ לא מטוהרה את מי לא ירדו עליך גשמים ביום זעם איתכי' ר"י לר"ל פע"א מצאו עצמות בלשכת דיר העצים ובקשו לגזור טומאה על ירושלים עמד ר' יהושע אל רגליו ואמר לא בישה וכלימה היא לנו שיגזור טומאה על עיר אבותינו איה מתי מבול איה מתי נבוכדנצר מדקאמר הכי לאו למימרא דלא הוו כו' שמצאו עצמות שהכירו בהם שהם עצמות יבשות מלכלוכי מצות דוגמת לשכת דיר העצים מאמר הסרוס עץ יבש אני בלא תורה ומצות שבושה וכלימה שימצאו כאילו בעיר אבותינו דאמרי' לא לן אדם בירושלים וחטאו בידו שתמיד כיפר עליו וחזר בתשובה ועז"א אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרים שאתם מטהרים לפני מי לא מטוהרה את כלום ירדו עליך גשמים ביום זעם כדי שלא מצאו לדורות עם עצמותיכם יבשות כעץ מתורה ומצות כבימי ר' יהושע שאמר לא בושה וכלימה הוא שיגזור טומאה על עיר אבותינו שלא לן אדם בחטאו בה פ"כ ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים כו'.
וז"כ מתני' דשבת פ"ו מנין לפולטת ביום השלישי טמאה שנא' היו נכונים לשלשת ימים. מנין שמרחיצין את המילה ביום השלישי שחל להיות בשבת שנא' ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים. מנין שקושרין לשון של זהירות בראש שציר המשתלח שנא' אם יהי' חטאיכם כשנים כש כשלג ילבינו מנין לסיכה שהוא כשתי' ביוהכ"פ אע"פ שאין ראי' לדבר זכר לדבר שנא' ותבוא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו. מנין לפולטת דבנדה ט' ע"א דרשינן עלי' מי יתן טהור מטמא כו' לזאת יחרד אדם ויפחד אל יום השלישי להיות נכונים לשלשת ימים לטהר עצמינו מטומאתינו ע"י תשובה לידע שלא יהי' לנו ליום השלישי עוד שום טומאה, מנין שמרחיצין את המילה מגילה י"ז ע"א מה ראו לומר ברכת רפאינו בברכה שמינית דשמו"ע מתוך שנתנה מילה בשמינית שצריכה רפואה לפיכך קבעוה בשמינית בקידושין ע"ב. קרי לנימל יושב בחיקו של אברהם כאדא בר אהבה היום יושב בחיקו של אברהם. ובב"מ פ' ע"ב יום ג' של מילה של אברהם הי' ורפאל בא לרפאו אותו. וביומא פ"ה חוץ ומיפר ברית בשר שאם עשה תשובה יוכ"פ מכפר לא עשה תשובה אין יוכ"פ מכפר והר"ן פי' דסכנה איכא ביום ראשון ושני ובשלישי ל"ה רק כואבים דלרחוץ את המילה ביום השלישי שחל בשבת אף דרק כואבים ניתנה שבת לדחות משום דצריך לרפואה ק"ו לרחוץ את המילה דוגמת ומלתם את ערלת לבבכם. לרחוץ את המיכסא המכסה על המילה כבע"ז בקטיעה בר שלום דאמרה וי לספינא דאזלת בלא מיכסא. ביום השלישי קודם יוהכ"פ שאף על המיפר ברית אין יוהכ"פ מכפר בלא תשובה שחל בשבת יום שבת תשובה שאנו עומדין בו. ויום שמיני לחודש תשרי שראו לומר ברכת רפאינו בשמינית משום המילה שניתנה בשמינית שצריכה רפואה וק"ו בראשון ושני דאיכא סכנה שלא לכנוס ליוהכ"פ בלא תשובה. מנין שלושין לש"ז בראש שעיר המשתלח. בירוש' פ"ד דתענית תשובה רחמנות עשו אנשי ננוה העמידו עגלים בפנים. ואמותיהם בחוץ והי' אילו געו מן היכא ואילו געו מן הכא אמרו אם אין אתה מרחם עלינו. לינן מרחמין עליהו. הה"ד מה נאנחה בהמה. נבכו עדרי בקרי ויתכסו שקים האדם והבהמה ויקראו אל אלוהים בחזקה. מה בחזקה חציפה נצח. ובסנהדרין ק"ח וימח את כל היקום אשר ע"פ האדמה אם אדם חטא בהמה מה חטאה, משל לאדם שעשה חופה לבנו והתקין סעודה לימים מת בנו עמד ופזר את חופתו אמר כלום עשיתי אלא בשביל בני עכשיו שמת חופה ל"ל. בלשון של זהירות מצינו דוגמתו לזהירו שאח"ז בע"ז כ' ע"א דזהירות מביאה לידי זרירות. לידי פרישות וטהרה קדושה ענוה נקיות חטא רוח הקודש תחיית המתים כו' בשבת ל' ע"א אין השכינה שורה מתוך עצלות. ובדף צ"ז ע"א מדה טובה ממהרת לבוא ובפסחים ד' זריזין מקדימין למצוה. סוכה כ"ח. שמי הקדימנו אדם לביהמ"ד. תענית ז: עצלות שהיו בישראל שלא עסק בתורה כו' שקלים ב': כל השחתה בהשכמה עשו. נזיר כ"ג. נקדים לדבר מצוה. ובסנהדרין מ"ד: נקדים תפילה לצרה. ומנחות מ"ג: וראיתם אותם וזכרתם כל דזייו במצוה זו זוכה ומקבל פני השכינה ובדף יג: שטען אברהם אבינו לפני הקב"ה שמא אם המתנת להם הי' חוזרין בתשובה א"ל כי רעתיכי אז תעלוזי כו'. ולזה נתעורר גם אנו לעשות עכ"פ תשובה כאנשי ננוה מפני הרחמנות. ואם אדם חטא בהמה מה חטאה אלא שזה מחסדי ד' לעוררנו בלשון של זהורות ג"כ הנ"ל לשוב כיום בתשובה כי הבטחתנו אם יהי' חטאיכם כשנים כו' שרוצה למחול לנו אם אך נתחיל בתשובה. מנין לסיכה שהוא כשתי' ביוכ"פ, אין לנו לגשת בתוכחה ומוסר אף בצירוף הוכחה בד"ת שנמשלו כמים ולהיות בטוח שתתקבל ולא נחוש על הקלקול דמוטב יהי' שוגגין ואל יהי' מזידין כנ"ל. ואעפ"י שאין דאי' לדבר שתתקבל תוכחתינו לבטח. מ"מ זכר לדבר יש שע"י שיזכרו בד"ת יזכרו ויקיימו גם התוכחה ומוסר שנא' ותבוא כמים בקרבו כמו שהד"ת תבוא כמים בקרבו כן גם הדברי תוכחה ומוסר יבואו כשמן בעצמותיו בברכות מ"ג. זכינו בשמן לסיכתו ולריחו. ובדף י"ג: שמן הי' רגיל לבוא בסוף הסעודה ומעכב את הברכה. כי קדוש אני זה שמן כו' ושע"י השמן יבא לקדושת ד' ע"י התעוררות לתשובה ולקדש האדם בקדושה. ובשבת מ"א: רחץ ולא שתה מהן דומה לתנור שהסיקוהו מבחוץ ולא מבפנים רחץ ולא סך דומה למים ע"ג חביות וכ"א בת"ח שאין בו יר"ש שדומה לגזבר שמסרו לו מפתחות הפנימיות ומפתחות החיצונית לא מסרו לו עיין בשבת ל"ג: שרק בהסכם התורה עם התוכחה יתוקנו שניהם. וז"ש בתמיד כ"ה: זקני בית אב ישינים שם ומפתחות העזרה בידם דמפתחות העזרה לעורר לידי תשובה בתוכחה ומוסר הי' תמיד בידם ע"י כח תורתם. וז"ש בשקלים י"א. בהגיע זמן בית שני ליחרב נטל מפתחות ביהמ"ק בידו ועלה לראש הגג ואמר רבש"ע מפתחותיך מסורים לך כטענת אברהם אבינו במנחות י"ג: שמא אם המתנת להם היו חוזרין בתשובה ועכשיו שהגיע זמן החורבן ה"ה מסורין לך. ובתענית ב. ג' מפחדות בידו של הקב"ה של גשמים. חיה ותחיית המתים. גשמים אינם יורדים אא"כ עשו ישראל תשובה כבתענית ו'. יורה שמורה, מלקוש שמל קשיותיהם ש"י פי' רש"י כשאינו יורד חוזרין ישראל בתשובה. ומתענין ועושין צדקות. ובדף ז: אין הגשמים יורדים אא"כ נמהלו עונותיהם של ישראל כו' וע"י נעשה כברי' חדשה וזהירות מביאה עד לידי תחיית המתים. וז"ש סוף סנהדרין דאליהו רצה שימסרו לו מפתח של תח"ה שיהי' לו הכח בזה בקדושת שם ד' ברבים להחזירם לתשובה גדולה כ"כ עד שיגיעו גם למעלת תחה"מ א"ל מניח האי. ושקול הני דשלוש מפתחות לא נמסרו לשליח. שלא יאמרו שתים ביד תלמיד ואחת ביד הרב. משל לגברא. דטרק לגלח ואבדה למפתחי'. ובשמחות פ"ח בשמואל הקטן כשמת תלו מפתחו ופנקסו בארון מפתחו לעורר העם לתשובה בתוכחה ומוסר ופנקסו חידושי הלכות שחידש שעליהם נתקבל מוסרו כשמת תלה בארונו. וביומא ע"ח: אמר אביי א"ל אם רבותי' דינוקא מיא חמימא ומשחא שבצירוף מיא ומשחא ד"ת בהלכה עם אגדת תוכחת מוסר רבותי' דינוקא שתתקבל אצלם כמו בלומד לינוקא בימי נעוריו וזה י"ל ג"כ בהאי דיבמות קי"ד. דר' יצחק ב"ר בוסנא דאירכסו לי' מפתחי דבי מדרשא בר"ה בשבתא אהא לקמי דר' פדת א"ל זיל דבר תלי וטליותא וליטיילו התם דאי משכחו להו מייתו להו שאבד מפתחות ביהמ"ד בשבת בר"ה שנאבדה לו התקבלותו למוסריו ותוכחתיו להעם שמתכנשים כביהמ"ד בשבת ע"י רה"ר שרבים בקעו בהו לטרדותם בעניני עוה"ז ונתרחקו מלקבל מוסריו א"ל ר"פ דידרוש להם המוסר ותוכחה רק בצירוף ד"ת והלכה כרבותי' דטלי וטליא ינוקא מיא ומשחא שעי"ז יתקבלו גם מוסריו ותוכחותיו. וז"ש בחוריות י"ב. משנגנז ארון. נגנז שמן המשחה דכשנגנז ארון הערות הלכה ותורה נגנז גם כח המוסר דשמן שתתקבל. ובמנחות פ"ה: וטובל בשמן רגלו זה חלקו של אשר שמושך שמן כמעיין שכל קביל נתקבל שמן מוסרו משום שהי' נמשך כמעיין ד"ת בהלכה שנמשלו כמעיין. ובהוריות י"ג: ה' דברים משיבים הלימוד הרגיל בשמן זית. שע"י רגילתו בשמן זית במוסר בצירוף תורת ההלכה משיבין למודו שחוזר על לימודו ואין נתרשל בו ובסנהדרין צ"ד: חובל עולו של סנחרב מפני שמנו של חזקי' דבזה שנעץ חרב בביהמ"ד ואמר שכל הרוצה לצאת ולא ללמוד ידקר בחרב לא הועיל לו עדיין לשבור עולו של סנחרב אלא עם שמנו ששמנו במוסר ותוכחה בצירוף למוד התורה ששניהם אהני לי' לחזק אחד השני.
ועפ"י זה י"ל הא דחגיגה ג'. בריב"ב וראב"ח שהלכו להקביל פני ר' יהושע בפקיעין כו' א"ל מה חידוש הי' היום בביהמ"ד שבת של מי היתה של ראב"צ היתה, ומה דרוש בה הקהל את העם אנשים ונשים וטף, אם אנשים באים ללמוד נשים לשמוע טף למה באים, כדי ליתן שכר למביאיהן, א"ל אין הדור יתום שראב"ע שרוי בתוכו, דהנה ממאמרו של ראב"ע כערבין הנ"ל תמה אני אם יש בדור הזה מי שיודע להוכיח, נוכחנו לדעת גודל ענותונותו בזה לעצמו. עד שצ"ז י"ל מתני' דשבת נ"ד: פרתו של ראב"ע היתה יוצאת ברצועה שבין קרני' שלא ברצון חכמים כו' דפריך וחדא פרה הוי"ל לראב"ע כו' אלא של שכנתו היתה ומתוך שלא מיחה בה נקראת על שמו. וכ"כ במתני' דיומא פ"ה. הנ"ל דרש ראב"צ רק מ"ד וטהרתם מכל חטאתיכם לפני ד' תטהרו עבירות שבין אדם למקום יוכ"פ מכפר ושב"א לחבירו אין יוהכ"פ מכפר עד שירצה את חבירו, דוגמא שבעצמו יראה כל אדם לדאוג עבורו אמנם מדרש זה דהקהל נראה שינוי לטובה בהשקפתו הקודמת הלז והסכם והשתתפות לדרך ר"ע הנ"ל כאשר בעדיות פ"ד אר"ע האב זוכה לבנו בנוי ובכח ובעושר בחכמה ובשנים, ובמספר הדורות לפניו והוא הקץ שנא' קורא הדורות מראש ואע"פ שנא' ועבדום וענו אותם ד' מאות שנה נאמר ודור רביעי ישובו הנה אף שחכמים פליגי עלי' דר"ע בירוש' פ"ק דקידושין שאין האב זוכה לבנו אלא עד הפרק כו' שהבין ר' יהושע בחידושו דראב"ע בכדי ליתן שכר למביאיהן היינו ליתן שכר לאבי וקנס שהביאו את זקנם ואת אביהם עוד לשמוע הדרשות בד"ת ומוסר כי האב זוכה לבנו חוץ מה' דברים הנ"ל גם במספר הדורות לפניו. ודור רביעי ישובו הנה באופן שאין לצער על שכחת התורה ח"ו אף שרואים בדור או שתים שנתמעטה ונשתכחה התורה ח"ו מ"מ תחזור לאכסניא שלה גם בדורות הבאים. באופן שלא תתיתם התורה ח"ו ושהחוב על האבות להביא בניהם לשמוע הדרשה בד"ת בתודה ומוסר ושיקבלו הם שכרם אצל בני בניהם בדור הרביעי שתפס שיטת הר' עקיבא ממש א"כ אין הדור יתום לא יהי' לעולם הדור יתום ע"י שראב"ע יהי' שרוי בתוכו. וע"ז צעק ירמי' באיכה ה' יתומים היינו ואין אב אמותינו כאלמנות. שהדור נתיתם בימיו שנראה. כאלו ל"ה להם מעולם אב. שום אב עד דור רביעי שאין נתעורר אצלם מה' דברים שאב מזכה לבנו. וגם אמותינו כאלמנות כאילו לא הלכו מעולם כנשים לשמוע שיתעורר גם בבניהם לעשות כמעשיהם. ובמד"ר איכה א"ל הקב"ה אתם בכיתם יתומים היינו חייכם גואל שאני מעמיד לכם במדי לא יהי' לו לא אב ולא אם שנא' ובמות אבי' ואמה כו'. דבמגילה נ"ד. אסתר ברוה"ק נאמרה שנא' קימו וקבלו. קימו למעלה מה שקבלו למטה. ועז"א מבא חדא פלפלא ממלי צנא דקרי. ונקבעה לדורות דכ' כתוב זאת זכרון בספר. שמורה ג"כ שע"י כח ד"ת נתקבל גם המוסר וגט לאחר דורות אף שאין אב ואם ח"ו בנתיים דור רביעי ישוב הנה ולא יהי' יתומים לנצח וה"ו שתשתכה התורה מישראל אף שכעת רואים אנו שזקנים משער שבתו בחורים מנגינתם דאר"א בא מזמרתם בילקוט איכה שכ' עפ"י גמ' דמגילה ל"ב. הקורא בלא נעימה ושונה בלא זמרה עהכ"א וגם אני נתתי לכם חוקים לא טובים. היינו שנתבטל לימוד התורה מזקנים ומבחורים. ונפלה עטרת ראשינו. או נא לנו כי חטאנו. שע"י נפילת עטרת ראשינו. לימוד וחשובת התורה אין לנו כח. לעורר במוסר לתשובה על חטאינו. וע"ז דוה לבנו חשכה עינינו על הר ציון ששמם. ובמד"ר מבלי לומדי תורה ואין לנו רק לבקש מהשם השיבנו ד' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם שהשי"ת בעצמו יחזירנו לתשובה, כי ע"י ביטול התורה אין בנו כח לעורר במוסר לתשובה. ובשבת ל"ג. בעון ניבול פה יתומים ואלמנות צועקים שרואין שהאב נבל פיו ולא עסק בדברי תורה יתומיו ואלמנותיו צועקים שאלו הי' הוא עוסק בד"ת לא הי' בניו יתומים ואלמנתו אלמנה במובן התיתמות ואלמנית שהאב זוכה לבנו כו' ובפסחים מ"ט כל ת"ח המרבה סעודתו בכ"מ מחריב את ביתו מאלמן את אשתו ומייתם את גוזליו ותלמודו משתכח ממנו ועי' דש"י שעיקר משום שמשתכח תלמודו וע"כ אינו זוכה לבנו בה' דברים נמצא מייתם את גוזליו ומאלמן את אשתו. ובתענית כ'. היתה כאלמנה לדרכה לא כאלמנה ממש אלא כאשה שהלך בעלה למדה"י ודעתו לחזור עלי' שעוד יחזור עלי', ובכתובות נ'. עושה צדקה בכל עת זה המגדל יתום ויתומה כו' שעי"ז עושה צדקה בכל עת שעד כמה דורות ישובו הנה צדקותיו שיזכה להם ולא יהי' יתומים. ובכתובות י"ז: בבבל מאי ראי' לבתולה א"ר דרדוגא דמשחא אדישא דרבנן שנותנין שמן על ראש הרבנים א"ל ר"פ לאביי משחא דחפיפיתא אמר מר א"ל יתמא לא עבדו לך אמך דרדוגי משחא כו' דגם שאתה יתום מאביך מ"מ תלמיד דרבנן את ולא עבדו לך אמך דרדוגא דמשחא ארישך כסימן לזכרון לאחר זמן רב אמעשה נשואין זאת וגם סימן דשמן לדברי תוכחה ומוסר שמתקבלין רק בבעלי תורה על ידי כח התורה בד"ת והלכה שאביך זכה לך גם בה' דברים אלו. ושם ק"ו, כי מפטרי רבנן מבי דבה ור"י הוי פיישי מאתן רבנן וקרי נפשייהו יתמי מבי רב פפא מאתן רבנן וקרי נפשי' יתמא דיתמי. שהראשונים קרי א"ע יתמי שזכו לתורתן דק מעצמן ולא קבלו עוד מה שמגיע להם מזכות אבותיהם שהאב זוכה, לבנו עד ד' דורות או בלשון סגי נהור אמרו שכל עיקר ידיעתם בתורה הוא דק ממה שזכו מאבותיהם ומעצמם עוד לא קבלו כלום. והאחרונים תלמידי ד"פ שקרא לו אבא יתמי כבדף מ"ז. הנ"ל קראו עצמן יתמי דיתמי שקבלו דק מר"פ שהוא יתמא ועדיין חסר להם שלהם ושל רבם ר"פ בעצמו. ובב"מ ע'. יתמי דאכלו לאו דידהו ליזלו בתר שיבקיהון שאין להם תורתן של עצמן מ"מ בתר שיבקיהון צ' להיות להם שהרי אב זוכה לבנו בה' דברים. ובע"ז כ"ד: אר"ל מזמורא יתמא אמדו מזמור שירו לד' שיר חדש הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו, והיינו יתמי שלא זוכה לו אביו בשום דבד אלא שהוצרך להושיע לו בעצמו כהושיעה לו ימינו.
בברכות ז'. א"ר יוחנן טובה מרדות א' בלבו של אדם יותר מכמה מלקות שנא' ורדפה את מאהבי' ואמרה אלכה ואשובה אל אשי הראשון כי טוב לי אז מעתה. ור"ל אמר יותר ממאה מלקות שנא' תחת גערה במבין מהכות כסיל מאה וצ"ב מחלקותם. ביומא פ"ו אמר ר' יוחנן גדולה תשובה שדוחה ל"ת שבתורה שנא' לאמור הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר הישוב אלי' עוד הלא חנוף תחנף הארץ ואת זנית רעים רבים ושוב אלי נאום ד'. אבל גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כשגגות דכ' שובה ישראל אל ד' אלוקיך כי כשלת בעונך עון מזיד וקרי לי' מכשול נראה נמי ענין מחלוקת. אבל תלוי' במחלקותם ושיטתם בברכות ז'. הנ"ל דבדף נ"ד. דרש בכל לבבך בשני לבבך ביצ"ט וביצה"ר. בתשו' חוט השני סי' מ"ד הצלה באשה שקלקלה הרבה פעמים שאם נצטרכה להשיב על כל חטא וחטא ננעול דלת בפני' שרי שתשוב שני פעמים כי אחר שני פעמים אמרי' כיון שחטא אדם ושנה נעשה אצלו כהיתר ה"נ נעשה אצלה כשוגג ופי' עפיז"ה פ' דיחיינו מיומיים וביום השלישי יקימינו ונחי' לפניו שיחיינו בתשובה מיומיים משני ימים שנעשה על שני עבירות ממילא יחשוב השאר לשוגג אזי וביום השלישי שנעשה תשובה עוה"פ יקימנו ונחי' לפניו כי לא נהי' אז רק שוגגין ובטח יקבל תשובותינו על השגגות. ובב"מ ל"א: דריש האי מרבנן הוכח א' תוכיח ב"פ. ורבא אמר הוכח אפי' מאה פעמים. והנה לימודא דקראי דר' יוחנן בברכות וביומא הנ"ל ענינם אחת ורדפה את מאהביו כו' הן ישלח כו' ורק שצ"ל מה לאמור וי"ל דפליגי בהא דר' יוחנן ס"ל כההוא מרבנן דאין להוכיח רק ב' פעמים ועז"א טובה מרדות א' בלבו ש"א דבע"ז ה' אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור. אשריכם ישראל בזמן שאתם עוסקים בתורה יצרם מסור בידם, והיינו מרדות הכנעה כפי' רש"י ומהרש"א בלבו ש"א שנכנע הלב האחד של היצה"ר יותר מכמה מלקות דמיעוט הרבה שנים ונפק"ל מורדפה את מאהבי' דענינא דקרא חד הוא לענינא דהן ישלח איש את אשתו דנפק"ל דגדולה תשובה שדוחה ל"ת שבתורה והיינו דבר תודה והלכה והיינו לאמור שבצירוף ד"ת דהלכה מקרא דהן ישלח נתקבל ע"י עסקו בד"ת גם מוסר ותוכחה להכניע לבו מכנה מלקות. ור"ל ס"ל דהוכח אפי' מאה פעמים והיינו חוץ הוכחה דפעם הראשונה. דארז"ל א"ד השונה פרקו מאה פעמים למאה ואחד ואתי' לי' דס"ל כרבא הנ"ל ובס' תשו' חוה"ש הנ"ל דאחר שני פעמים הוי אצלו כשוגג וע"כ אמר יותר ממאה מלקות היינו חוץ ההכנעה על הוכחה הראשונה והיינו משיטתי' ביומא הנ"ל דגדולה תשובה שזדונות נעשות לו כשגגות שאחר שני פעמים בלא"ה נעשה אצלו כשוגג ומהני התשובה שעושה על שני פעמים שהשאר ל"ה רק כשגגות וגם ע"ז יכופר עונו וע"כ צ"ל הוכיח אפי' מאה פעמים דלא איכפת לו במוטב יהי' שוגגין ואל יהי' מזידין ולא נוכיחו כיון דאחר שני פעמים בלא"ה ל"ה אצלו רק בשוגג וזה אתי' לי' מקרא דשובה ישראל אל ד' אלקיך כי כשלת בעונך ופי' אף שנראה כעון מזיד מ"מ לא הוי' דק שוגג ע"י התשובה קחו עמכם דברים ושובו אל ד' שתעשו רק שני פעמים תשובה ועי"ז לא יהי' רק שוגג והיינו דמפרש הילקוט קחו עמכם קראים טובים ודרשנים טובים. אמרו אליו כל תשא עון כל תשא ועונותינו לא תשא שרק דרשנים טובים בד"ת והלכה ע"י יתקבלו גם דברי התוכחה והמוסר ויאמר כל תשא ע"י הד"ת גם עונותינו תשא ונשוב בתשובה.
השיבנו ד' אליך ונשובה. חדש ימינו כקדם. במד"ר איכה אמרה כנס"י לפני הקב"ה רבש"ע תשובה שלך היא. השיבנו. א"ל הקב"ה שלכם היא שנא' שובו אלי ואשובה אליכם נאום ד'. חדש ימינו כקדם. כאדם הראשון שנא' ויגרש את האדם. וישפון מקדם לג"ע ימינו כמשה דכ' ויזכור ימי עולם משה עמו. ואתה ישראל מה ד' אלוקיך שואל מעמך. כ"א ליראה את ד' אלוקיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו לעבוד את ד' אלוקיך בכל לבבך. ובכל נפשך. מפסוק זה למדנו יראה ואהבה לד'. ובברכות פריך אטו יראה מילתא זוטרתא היא ומשני אין לגבי משה מילתא זוטרתא היא. וד"ז יפלא שלא העמידו לדקדק צל אהבה ורק על יראה. וגם תירוצו דלגבי משה מ"ז הוא צ"ב אטו משה אנן. ומשה לישראל אמרה. חז"ל בכ"מ בש"ס ובאגדה והרמב"ם בהל' תשובה ביארו לנו אופני דרכי תשובה. ועבודת השם. וחילוקם ליראה, ואהבה בראשונה נחלק בין יראת הרוממות ליראת העונש. ובשני' בין אהבת ד' מבלי לקוות על תשלום גמול ותלוי' בדבר אחר מאהבתו יתברך לאהבת תשלום גמול שכר מצותיו ועבודתינו. עבודה. ותשובה מיראה מדריגתה ועגינה קטנה ופחיתה מעבודה ותשובה מאהבה. ואולי לבעל מדריגה דרגא לעלות מיראה לאהבה. בנדרים ס"ה: פריך אמאי פותחין בשהוא עני. ואין אתה יכול לפרנסו אמא כל דמעני לאו עלי נפל ומשני כל הנופל אינו נופל ליד גבאי תחילה דוגמת ענין ד"ז בהלכה נוכל ליקח גם לעינים. מעניני עבודת ד'. דכל אדם שנפל בעמקי הבלי עוה"ז בבואו להצלות עצמו לתשובה ועבודת ה'. בעצמו ובכחו לגבור חיל ולהשיג עבודתו לתשובתו ורק אלו החלשים ביותר. שאין עוד בכחם שום חיל להחיות את נפשם יפלו ליד גבאי ומורה דרך להראותם הדרך הישר שיגיעו על ידו למחוז חפצם ומהמובן אמנם שמי שצריך להתעוררת ע"י אחרים לא יתחיל המורה עמו רק מעניני יראה להפחידו ביראת העונש ורק שאח"כ אם בעל נפש היא יוכל מעצמו לעלות מעלה מעלה למדריגת אהבה. וז"ש בגמ' ועתה ישראל מה ד"א שואל מעמך כ"א ליראה אף שבאמת אח"כ מיירי קרא ג"כ מעניני אהבת ד'. אבל על התחלתו מקשה אטו יראה מלתא ווסרתא היא צבור כל הכלל בבנ"י הרוצים להשכיל בעבודת ד' שיתחילו רק ביראה. ומשני אין לגבי משה. בלשון לגבי משה. רצו להשמיעני. דבאמת כל הנופל אינו נופל ליד גבאי תחילה ומעצמו וכחו למצא הדרך הכי נככד ולעלות ולאחוז בו לאהבה אותו ולעבוד בכל לבבך ובכל נפשך. אבל מי שחלוש בעצמו שצריך לפול ליד גבאי. והיינו לגבי משה. מי שצריך לבוא רק לגבי משה ללמדו אורחות חיים. מסתמא הוא בעצמו חלוש לגמרי ומילתא זוטרתא היא. ועמו מתתילים רק ביראה. וז"פ גמ' דברכות ח. גדול הנהנה מיגיע כפו יותר מיראת שמים כו' דמי שנהנה מיגיע כפו יוכל באמת להשיג יותר מיר"ש. היינו כיראה. ולהשיג גם דרך אהבה ותשובה מאהבה בעוד שמי שאינו נהנה מיגיע כפו וצריך לבוא לאחרים לגבאי משה לא יתחיל רק מיראה לבד:
וז"כ גמ' דשבת פ"ח: כשעלה משה למרום אמרו מלה"ש מה לילוד אשה בינינו א"ל הקב"ה לקבל תורה בא א"ל חמדה גנוזה לך תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם אתה רוצה ליתנה לבו"ד מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו. א"ל הקב"ה למשה החזר להם תשובה א"ל דכש"ע מתיירא אני שלא ישרפינו בהבל שבפיהם א"ל אחוז בכסא כבוד והחזר להם תשובה שנא' מאחז פני כסא פרשת עלי עננו. מלמד שפירש עלי' שדי מזיו שכינתו ועננו עליו א"ל כלום למצרים ירדתם בין עמים עובדי ע"ז אתם שרויים כלום אתם עושים מלאכה משא ומתן, כלום קנאה ויצר הרע יש בככם כו' ביומא פ"ו ע"א אמר ר' לוי גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנאמר שובה ישראל עד ד' אלוקיך אר"ל גדולה תשובה שזדונות נעשו לו בזכיות כו' איני והאר"ל גדולה תשובה שזדונות נעשין לו כזכיות דכתיב ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם יחי' לא קשיא כאן מאהבה כאן מיראה. וביארו המפורשים משום דמחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה ואיכא מעשה המחשבה ומעשה התשובה ומחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה, ע"כ בעושה התשובה מאהבה ונחשב מעשה החטא כמעשה בלא מחשבה נגד שני מעשי תשובה, ופי' עפ"י זה קרא בתהלים לדוד משכיל אשרי נשוא פשע כסוי חטאת, אשרי אדם לא יחשוב ד' לו פון ואין ברוחו רמי' שמאשרו מעיקרא המשכיל לדאוג ולירא ממעשי פשע וחטא מעונשין שיגיעו עליו עבורם או מראותו שאחרים נענשו בחטאם ודואג על חטאיו בהשכל וחכמה לרואה ומתיירא מפני הבו"ד באופן שכל תשובתו אינה רק תשובה מיראה ובתשובה כזו הזדונות נעשות רק כשגגות ול"ה מתקן בתשובתו רק נשוא פשע כסוי חטאה, ולמעלה ממנו מאשר אח"כ להשב מאהבה שבוה הזדונות נעשות לו כזכיות והיינו אשרי אדם לא יחשוב לו ד' עון שנעשה כלו זכיות, ומסיק ומפרש שזהו מפני שאין ברוחו רמי' שע"י תשובה מאהבה נסתלקה מחשבת החטא ולא הוי רק מעשה החטא כמעשה ולא מחשבה, ויש לומר עוד עפ"י פירש רש"י ז"ל אמרו חכמים שכל מזמור שנאמר בו משכיל ע"י מתורגמן אמרו כו' והיינו משכיל שהוצרך החוטא להתעורר ע"י אחר וכל הנופל אינו נופל ליד גבאי תחלה א"כ זה החוטא לא יתעורר ע"י מתורגמן גבאי ואחר רק לתשובה מיראה ולהכי מאשרו רק בזה שהשיג לנשוא פשע כסוי חטאה לבד, שזדונותיו לא נעשות רק כשגגות, אבל אשרי אדם שנתעורר ושב מעצמו ומגיע לתשובה מאהבה, שאדם זה לא יחשוב לו ד' עון שנעשות לו כזכיות משום גרם גודל תשובה מאהבה שאין ברוחו רמי' דמחשבה רעה לא נצטרפה למעשה ולא חטא רק במעשה בלא מחשבה, ויש לפרש עפי"ז גם קרא דיעזוב איש רשע דרכו ואיש עון מחשבותיו וישוב אל ד' וירפאהו ואל אלקינו כי ירבה לסלוח, דאף איש רשע יכול להשיג ע"י תשובתו ולהגיע למעלת תשובה מאהבה שזדונותיו יתהפכו לזכיות ומעשה החטא תשאר מעשה בלא מח מחשבה כלל והיינו שיעזוב דרכו, ומחשבותיו יתבטלו ע"י תשובתו שתתקבל ע"י שהשי"ת ירבה לסלוח שיתהפכו לזכיות, ובאבות פרק ד' אברו הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם, ופי' על אכילת עץ הדעת שע"י נגזרה מיתה על האדם, תאוה דכתיב בי' כי תאוה היא לעינים, קנאה וכבוד דכתיב כי ביום אכלך ממנו, והייתם כאלוקים יודעי טוב ורע, ובירושלמי פ"ב הלכה ד' דר"ה המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו מימי' שר חמה לא דאתה פגימתה של לבנה, מפני הקנאה וכבוד, תני רשב"י הרקיע של מים וככבים אש ודרים זה עם זה ואינם מזיקים זה את זה. א"ר אבין המלאך עצמו חציו מים וחציו אש ואית בי' חמש גפין והיינו דתנן כיצד בודקין את העדים אם אמרו לפני החמה ראינו את הלבנה אין בדבריהם כלום, דאו אותה יוצא מתוך ענן זה ונכנסה לתוך ענן זה מעידין עליה בפסחים דף נ"ד. ז' דברים נבראו קודם שנבראה העולם וקחשיב תורה, ותשובה ביניהם, ותשובה נפקא לי' אמנם התם מתרי קראי מבטרם הרים יולדו וגומ' ומתשב אנוש עד דכה ותאמר שובו בני אדם ורש"י פי' עד דכה דכדוכי יסורין, ובאמת גם מקרא דבטרם הרים יולדו שהוא סיפא דהתחלה ד' מעון היית לנו בדור דור ותחולל ארץ ותבל לבד הי' אנשר ללמוד ולפרשו על תשובה כקין, ואדה"ר וראובן שעשו תשובה, מ"מ כיון דלא בתיבה בי' תשובה בההיא טרח והביא קרא דתשב אנוש עד דכא וע"י יסורין משמע רק תשובה מיראה יראת עונש יסורין ובתשובה מיראה לא נעשית זדונות רק כשגגות ובסוטה דף כ"א, בין לרב יוסף ובין לרבא מצוה בעידנא דלא עסק בה לא מצלי מיצה"ר שלא יחטא יותר, ובפרט כל אדם עלול לחטא בכל עת. וז"ש דבשעה שעלה משה למרום לקבל התורה אמרו מלאכי השרת מה אנוש כי תזכרנו וחמדה גנוזה שהתורה שנבראת קודם שנבראה העולם אתה רוצה ליתנה לבשר ודם שיעברו עלי' אמר לי' הקב"ה למשה החזר להם תשובה החזירו להם שהתשובה נבראת ג"כ קודם שנבראה העולם ויוחסין שוה, ועל טענתם מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו החזיר להם בגודל התשובה דאתי' נמי מקרא ד' מעון אתה היית לנו בדור דור בטרם הרים ילדו ותחולל ארץ ותבל ומעולם ועד עולם אתה אל שגם עד עתה הייתי לבני אדם מעון ע"י תשובתם ומעשיהם הטובים, וזכרתי אותם ופקדתי אותם בכל עת וזמן. אמנם משה רבנו ע"ה פחד ומתיירא מדלא נפק"ל בגמרא לתשובה אקרא קמא דבטרם הרים יולדו לבד רק מייתי גמי קרא דתשב אנוש עד דכה דמשמע דק תשובה מיראה דזדונות לא נעשות רק כשגגות ואדם עלול לחזור ולחטוא דבעזנא דלא עסק לא מצלי מרוב היצר הקנאה והתאוה והכביד, וזה רימז באמרו מתיירא אני שלא ישרפוני בהבל שבפיהם שאף שהם בעצמם חציו מים וחציו אש ואית בי' חמש גפין דוגמת חמש אותיות של תשובה ולא שייך אצלם הבל שאין המים מכבה האש משום המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו אבל לערך בני אדם בפרט שמשה ידע בעצמו דלגבי משה מילתא זוטרתא היא דמי שצריך להתעורר ע"י משה לתשובה יתעורר רק לתשובה מיראה מעט הקנאה שיש גם בברואי מעלה יעלה הבל של מים ואש שלהם בטענתם דסוף סוף לא הוי רק תשובה מיראה ולא הוי רק כשגגות ועלול האדם לחזור לסורו דמהאי טעמא מביאין חטאת על שוגג שגוח הוא האדם שבא חטא לידו אף בשוגג לחזור ולחטוא כמבואר באגדה ישרפוני בהבל פיהם מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו עד שאמר לי' הקב"ה אחוז בכסא כבודי והחזר להם תשובה דמלאכים אינם יודעים מחשבה ואינם מבחינים בין תשובה מיראה לתשובה מאהבה שחילוקם ניכר ותלו' רק במחשבה כנ"ל וגדולה חיא התשובה שמגעת עד כסא הכבוד ואין לך לפחוד מהם והיינו דמייתי קרא דפרשה עליו עננו שדוגמתו לסוף ענינא דלימודא מקרא דהמשל ופחד כו' דבראו אותה יוצאת מתוך ענן זה ונכס לתוך ענן אחר מעידין עלי' כו' דמכאן ראי' דעושה שלום במרומיו גם במלאכים ואין לחוש מהבל פיהם של אש ומים. וע"כ גם מרע"ה עשה עצמו כלא יודע וא"ל, כלום קנאה יש בכם שענינו מורה להם שאינו מתיירא מהם ושטענותיו צודקת ביותר דעליהם הקב"ה עושה שלום במרומיו שאין אצל בו"ד כן ויצה"ר י"ל ואעפי"כ אנו שבים בתשובה לפני הקב"ה שנבראת ג"כ קודם שנברא העולם ויחס שתיהן עולה שוה.
וזאת כוונת המדרש רבה בפרשה אחרי מות שני בני אהרן בזאת יבא אהרן הה"ד לדוד ד' אורי וישעי ממי אירא ר"א פתר קרא בים אורי בים שנאמר ויאר את הלילה וישעי התיצבו וראו את ישועת ד' ממי אירא ויאמר משה אל תיראו רבנן פחרו קרא בר"ה יוהכ"פ ששרי אוה"ע מקטרגין על ישראל הלא עע"ז כו' והשטן גימ"ט שס"ד ימים שמקטרג וביוכ"פ אינו מקטרג אמרו ישראל רבש"ע אם תחנה עלי מחנה לא ירא לבי שהבטחתנו בזאת יבא אהרן אל הקודש כו' וכן מובא במד"ר פרשה בשלח דכמו כן טען עוזה שר של מצרים הללו עע"ז והללו עע"ז מפני מה אלו נצולין, ואלו נטבעין כו' ובסנהדרין ל"ט: מאי דכתיב ולא קרב זה אל זה כל הלילה דבאותה שעה בקשו מה"ש לומר שירה לפני הקב"ה א"ל מעשי ידי טובעים בים ואתם רוצים לומר שירה לפני. ויפלא לפי זה הא דבד"ה צ"ב:
אמרו מלה"ש לפני הקב"ה מפני מה אין ישראל אומרים שירה לפניך בר"ה וביוהכ"פ א"ל אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו וישראל אומרים שירה כו' דמה שואלים המלאכים הלא ידוע להם כלל זה שלא לומר שירה בזמן כזה עוד מקריעת ים סוף שלא הניחם ד' לומר שירה מטעם זה, ויש לומר דמבואר במדרש רבה פ' בשלח דבקריעת ים סוף עשו ישראל תשובה ביראם מפני המצריים כדכתיב ויצעקו בני ישראל אל ה', ולאשר המצריים לא עשו אף אז תשובה כלל נטבעו, וכ"כ בר"ה ויוכ"פ כשישראל עושים תשובה אף אם גם תשובה מיראה מ"מ המלאכים שאינם יודעים מחשבה להבחין סוברים שישראל יצאו זכאים בדין ויכתבו לחיים, ומשו"ה שואלים להקב"ה מפני מה אין ישראל אומרים שירה בר"ה ויוכ"פ שאין דומה לזמן קרי"ס שלא עשו המצריים כלל תשובה ולהכי נטבע משא"כ בר"ה ויוכ"פ שכל ישראל עושים תשובה, ורק הקב"ה בעצמו יודע מחשבות שאין כולם עושים תשובה, מאהבה והמניעה לזה היא היצה"ר המביא לידי קנאה ת וה וכבוד לטרדינו מכל טוב העולם, וכ"כ בשני בני אהרן אמר בסנהדרין נ"ב. וכבר היו משה ואהרן מהלכין, ונדב ואביהו מהלכין אחריהם, וכל ישראל אחריהם אמרו מתי ימותו שני זקנים הללו ואני ואתה ננהיג את הדור א"ל הקב"ה הנראה מי קובר את מי והיינו הקנאה והתאוה והכבוד הוציאם מן העולם, וזה שאכר אחר הזכירו מיתת עני בני אהרן שידוע מה גרם מיתתם בזאת יבא אהרן אד הקודש לדוד ד' אורי וישעי בים דאף שרא שבו בים רק בתשובה מיראה דוגמת אורי אעפ"כ וישעי הקב"ה קיבל אז גם תשובת יראה זאת ויושע התיצבו ודיו את ישועת ד' ותיכף לאח"ז שנאבד פחדם ממצרים נאמר ויאמר משה אל העם אל תיראו, וז"ש ממי אירא שאח"ז בטח עשו תשובה מאהבה. ואח"ז סמכו רבנן לפתרו מקרא בר"ה ויכ"פ אורי בר"ה אף שבר"ה לא עשו עדיין רק תשובה מיראה סיבת זה היא רוע היצר בקנאה תאוה וכבוד המסית האדם ומנעו מלהשיב בתשובה שדימה מאהבה אבל וישעי ביוכ"פ שביוכ"פ השטן מקטרג וכ"כ אינו יורד ומשטין בנו ואף ששרי אוה"ע מקטרנין על ישראל הללו עע"ז כו' כמו עוזי' בים מ"מ לא אירא לבי, כי נעשה ביוכ"פ תשובה מאהבה שהרי הבטחתנו בזאת יבא אהרן שלא יהי' לנו השטן להסית לקנאה תאוה וכבוד נוכל להשיב תשובה מאהבה.
ופירש עפי"ז קרא בתהלים אוילים מדרך פשעם ומעוונותיהם יתענו כל אוכל תתעב נפשם ויגיעו עד שערי מות ויצעקו אל ד' בצר להם וממצוקותיהם יושיעם, ישלח דברו וירפאם וימלט משחיתותם יודו לד חסדו ונפלאותיו לבני אדם ויזבחו זבחי תודה ויספרו מעשיו ברנה, בסנהדרין ל"ט: בצאת לפני החלוץ ואומרים הודו לד' חסדו לא נאמרה בהודאה זו כי טוב מפני שאין הקב"ה שמח בטפלתן של רשעים ומייתא קרא דולא קרב זה אל זה כל הלילה שבקשו מלה"ש אובר שירה כו' דהך קרא אוילים בזרך פשעם ומעוונותיהם יתענו קאי על יוכ"פ שמתענים כד"ת ועושים תשובה מפשעם, ומסיק דאף שבא בלבם ביום הנורא הזה, הסתת היצה"ר כי תעניתם הוא רק בשביל שכל אוכל תתעב נפשם ויגיעו עד שערי מות, היינו שמתענים ושבים רק בשביל יראת העונש שלא יחלה או שלא ימות, אבל האדם מתגבר על מחשבות והסתת היצר ויצעקו אל ד' בצר להם ממציקותיהם יושיעם. שעושה תשובה לא בתשובה מיראה יראת העונש רק תשובה מאהבה כי צועק על בצר להם מפני שעמו אנכי בצרה ממצוקותיהם יושיעם כביכול הקב"ה בגלות ומציקה אותנו, ותושיע לו ימינו היינו תשובה מאהבה באמת ע"ז ממציקותיהם יושיעם יהי' וישעי ביוכ"פ ישלח דברו וירפאם רפואת הנפש מעונות וחטאים מחילה וסליחה וימלט משחיתותם, שכר העולם יחזרו בתשובה מאהבה אז לא יהי' מפלה לרשעי ישראל יודו לד' חסדו ויזבחו זבחי תודה ויספרו מעשיו בנהר לאמר הודו לד' כי טוב כי לעולם חסדו ולאמר שירה גם בר"ה ויכ"פ ולא כבצאת לפני החלוץ שלא אמרו כי טוב:
וזה כוונת הב"ר כשפגע אדה"ר בקין אמר לו נתפשרתי עם קוני ועשיתי תשובה אמר כל כך גדול כחה של תשובה פתח במזמור שיר ליום השבת, דצ"ל פי' נתפשרתי תשובת קין נראה שהיתה תשובה מיראה ופחד והיה כל מוצאי יהרגני ובילקוט פרשה בראש ת מקרא אי הבל אחיך משל לאפרכס שמצא להרוג א', וא' עע"ג א"ל מי הרגו לזה א"ל מה את בעי גבי אנא בעי גבך א"ל לא אמרתי כלום אלא משל לאחד שנכנס לגינה ולקט תותים ואכל והיה בעל הגינה רץ אחריו א"ל מה בידך א"ל אין בידי כלום א"ד והלא ידיך מלוכלכות, משל לדוד שנכנס למרעה וחטוף גדי אחד והפשילו לאחוריו והי' בעל המרעה רץ אחריו א"ל מה בידך א"ל אין בידי כלום א"ל והלא מפעה אחריך כך קול דמי אחיך כו' חלוקים הם מעשה נ' משלים אלו, ברינם ומשפטם ותיקונם, מעשה דהרוג מעוות שלא יתוקן משפטו בנפש תחת נפש, תשובה דהרוצח תכונה רק תשובה מיראת עונשו למחול לו, מעשי דתותים שכבר נאכלו לא יתוקנו, משפטו ממון או מלקות ומאסר תשובה למחול או עונשו תכונה תשובה מאהבת עצמו למנעו מהפסד ממון או צער הגוף, מעשה דגנב הגדי בחזרתו יתוקן הדבר הרע לגמרי ולא נשאר שום היזק ורושם אצל בעה"ב ולכונה ותכלית זא האריך והרחיב ד' הדיבור עם קין במשפט, להשכיל במכוון בגודל מעלת תשובה מאהבה שיתוקן מלידה הכל ולא נשאר שום לכלוך ושמין על השב מה שאין כן בתשובה מיראה וז"ש נתפשרתי עם קוני שחשב אצלו רק תשובה מאהבה אמיתית וכאשר שמע אדהר"ש גודל מעלת תשובה זו פתח במזמור שיר ליום השבת ואמר בו פסוק המכוון גודל מעלת תשובה מאהבה והוא מה גדלו מעשיך ד' ועוד עמקו מחשבותיך וכו' דכבר הביא הרמב"ם בהלכות תשובה טענת והצטדקות אדם החוטא לפטור א"ע בטענת ידיעה ובחירה להיות לפני הקב"ה גלוי וידוע מקודם שיחטא אדם זה לא יכונה חט של אדם בחירה חפשית לחטאת או למנוע, רק ההכרח לחטוא מכח ידיעת ד' מקודם, ובאמת שתפסו עליו כלם שאין להשיג בשכלינו ענין ידיעת ד' ולהגביל על השי"ת עבר ועתיד כו' אמנם עד מקום שהשפיע השי"ת עלינו לחקור בהשכל לפי השגתינו, לדעתי על האדם להצדיק את עצמו יותר על המחשבה הרע לחטאות שהמחשבה באה לאדם בהכרח בלתי נגד רצונו, בעוד שהמעשה תלוי' בבחירה חפשית באדם אם לעשות כמו שעלה במחשבתו או למנוע אף שהכל היא נ"כ תחת סוג ידיעת ד' לדעת הרמב"ם, אבל עד מקום שיד שכלינו מגיע ומשיג נוכל ליתן הצטדקות לאדם דק על המחשבה הרע ולא על המעשה אמנם לאחר שנוכחנו לדעת גודל מעלת תשובה מאהבה שעל ידה נעקרת המחשבה הרע לגמרי ולא נשארת רק מעשי החטא כמעשה בלא מחשבה כלל שמחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשיו בלא"ה אין הצטדקות לאדם שהנהו מוכרח על המחשבה הרע שהרי ע"י תשובה מאהבה נתוקן גם המעשה שנעשית כבלא מחשבה כלל, ועל המחשבה הרע בלא"ה אין האדם נענש וז"ש שהשכיל גם אדה"ר למש"כ המפורשים בדרשת הילקוט בתשובת אדה"ר באכילת עץ הדעת האשה אשר נתת עמדי נתנה לי מן העץ ואוכל ואוכל עוד, נתנה לי מן העץ שהכתה אותו בעץ שיאכל שהצדיק א"ע שהי' מוכרח בחטאו זה כי באונס ע"י אשתו שהכתה אותו מן עץ, וכ"כ ואוכל ואוכל עוד, לסיבת ידיעת ד' שיחטא נתבטלה בחירתו אבל לאחר שנודע גודל מעלת ותיקון כ' חטא ע"י תשובה מאהבה ראה שנתבטל הצדקתו אמר מר גדלו מעשיך ד' אף שבתחלה רציתי להצדיק עצמו שע"י הידיעה אין האדם שום בעל בחירה שהכל מעשיך ד' מצד הידיעה הכל הכרח אבל מאד עמקו מחשבו' שיותר הי' נראה לשכלינו הקצר הצטדקות שעכ"פ על המחשבה אנו מוכרחים שהמחשבה באה לאדם שלא ברצונו בהכרח והם מחשבותיך אבל עתה נודעתי שע"י תשובה מאהבה יכול האדם לתקן הכל שתעקר המחשבה בכל וכלל ולא ישאר רק מעשה החטא בלא מחשבה שיהפך לזכיות ועל המחשבה הרע באמת מה"ט אין דנין על המחשבה שאין מצטרפין אותו למעשה, איש בער לא ידע וכסיל לא יבין זאת שאין להשיג בשכלינו להגביל על השי"ת מקום וזמן ואתה מרוב לעולם למעלה ממקום ולמעלה מזמן, צדיק כתמר יפרח כתמר שאין לו לב אחד כן אין להיות דק בלב אחד לאבינו שבשמים לעשות הכל דק מאהבה לבד ולא לשום פנוי' אחרת, כארז בלבנון ישנה תענית כ"ה ארז אינו עושה פירות, כ"כ לא נעבדו בשביל פירות ושכר שיגיענו עבוד קיום המצות דק לסבת אהבה ממש וכ"כ תשובה מאהבה
וז"כ הב"ד פרשת וישב ראובן אל הבור והיכן הי' דא"א בשקו ותעניתו עסק, כשנפנה הלך להצדיק לאותו הבור אל הקב"ה מעולם לא חטא אדם לפני ועשה תשובה ואתה פתחת בתשובה תחלה חייך שבן בנך עומד ופותח לפני בתשובה תחלה ואיזהו הושע שנאמר שובה ישראל עד ד' אלוקך כו' והמפורשים תמהו ע"ז הלא קין ואדה"ר עשו תשובה מקודם לו, בילקוט בפ' ותאמר קניתי איש את ד' נחום איש גם זו הי' דורש כל אתין שבתורה את ד' לשעבר אדם נברא מאדמה מכאן ואילך בצלמינו כדמותינו ולא בלא שכינה, וישע ד' אל הבל ואל קין ואל מנחתו לא שעה משל לאריס דע שהי' אוכל את הביכורות ומכבד את המלך בסייפות, שמגמת אדם וחוה בקראם את שמו ללמוד לבאים אחריהם ד"א שידעו שמכאן ואילך לא נבראו מן האדנה לדמות עלי' בגשם דק בצלם ד' ולא בלא שכינה, וקין אמנם קלקל מעשיו שהביכורים שנפשו של אדם אותה באהבה אליהם לאכלם לא מהמת יראה שיתקלקלו ויפסדו דק מאהבה וחשובת ביכורים, ותחת להראות בזה אהבתו להשי"ת להקריבם לפחתו מילא תאותו ואהבת עצמו לאכלם לבדו, ורק את הסייפות המתבשלים בסוף הקיץ בפחדו שלא יתקלקלו בשהייתם הביא לד' שדוגמת דבר זה מורה על עבודת וכיבודו לד' לא משום אהבה דק משום יראה ופחד וז"ש בילקוט ויחר לקין מאד ויפלו פניו שנעשה פניו כאור שנחדת על פניו שמעשיהו היא רק מיראה ולא מאהבה וברצות ד' להיטב דרכו א"ל הלא אם תיטב שאת ואם לא תיטב כו' וביומא נ"ב: שהיא אחת מחמש מקראות שבתודה. שאין להם הכרע כו' ושי"ל שאין להם הכרע לבנ"א להצטדק שחטאם היא ידיעה ולא בחירה, משום שמגודל תשובה מאהבה נראה וניכר שמעשי בנ"א המה בחירה חפשית שעיקר ההכרח יתכן רק על המחשבה ועל המחשבה רעה בלא"ה אין דנין שאין מצרפין למעשה ובתשובה מאהבה נשאר מעשה הרע כמעשה בלא מחשבה והזדונות נעשות כזכיות ובשבת אמרינן דכל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה כוונתו היתה פשר בצירוף להסיר ממנו עקשות פה ולזות שפתיים הסוברים שחטא להורות דרך תשובה באהבה באמת ולקח לו לדוגמא מסדד מו"מ בשלשה משלים שהסביר והשכיל ד' לקין באמרו אין הבל אחיך כנ"ל מילקוט שבמשל הראשון מההרוג המורה דק על תשובה מיראה כשאמר קין כה את בעי לה גבי ואנא בעי לה גבך שדוגמתו כעין ויכוח הקב"ה עם כנס"י הנ"ל בפסוק השיבני ד' אליך שכנס"י אמרה לפני הקב"ה השיבני שהתשובה שלך היא, והשי"ת א"ל שלכם היא שובו אלי ואשיבה אליכם נאום ד' על מי להתחיל בתשובה כנס"י או הקב"ה יעוררם מקודם לתשובה וכל שנתעורר ע"י אחדים רק לתשובה מיראה יתעורר, שע"ז א"ל הקב"ה לא אמרתי כלום, שאין מגמת ד' שיעשו רק תשובה מיראה לבד, ממשל השני באכילת תותים שא"ל מה בידך מה תשכיל להשיג בזה המשל והשיב קין אין בידי כלום, שירצה שכבר ישכילו מתשובה בחטא זה דוגמת תשובה מאהבה שיתוקן הכל ולא נשאר ביד החוטא שום חטא, אבל הקב"ה השיבו והלא ידיך מלוכלכות כו' שאף שנגעת כבד במעין תשובה מאהבה אבל כתרונו לא לתשובה מאהבה ממש רק לאהבה עצמית שעדיין לא יהפך הזדון לזכות ועוד נשאר החוטא מלוכלך בחטאיו ודק ממשל השלישי בגנבת הגדי שחי' עוד ובחזרתו מתוקן הכל, זה יכול להיות למוכת על תשובה מאהבה ממש כשא"ל מה בידן ע"ז, והשיבו בזה אין בידי כלום שירצה שנשכיל מזו לתשובה מאהבה באמת שיתוקן הכל לזכיות, א"ל הקב"ו הרי הי' מבנה אחריך, שאה"נ שמזה מפעת אחריך ענין תשובה מאהבה ממש למופת למעלה להשכיל וכאשר נפנ משקו ותעניתו הציץ אל הבור כדרשת הילקוט בראשית בפ' לדור שדי נשוא פשע אשרי לאדם שהיא גבור מפשעו ולא פשעו גבוה ממנו והיינו שהציץ אם יש בור עומק ושהיא התנשא והגביה את עצמו כבד ידע שיוכל להרים א"ע גם בזה ללמוד לדור אחריו עניני עבודת ד' ותשובה מאהבה ושע"ז א"ל הקב"ה מעולם לא חטא אדם לפני ועשה תשובה, היינו שמעולם לא הי' עוד לפני אדם שלא חטא כמוך ואעפי"כ עשה תשובה רק להודות גודל מעלת התשובה מאהבה חייך שב"ד הושע עומד ופותח בתשובה תחלה שנאמר שובה ישראל דילפינן מיני' לחלק בין תשובה מיראה לגודל תשובה מאהבה:
וז"כ המדרש רבה פ' וישב אלולי ה' יודע ראובן שהכתוב מעיד עלי' שנאמר וישמע ד ובן ויצילהו מידם על כתיפו הי' מוליכו לבית אביו. דצריך ביאור הלשון על כתיפו הי' מוליכו. ולהנ"ל יש לומר דבקרא כתיב וישמע ראובן ויצילהו מידם וגומ' למען הפיל אותו מידם להשיבו אל אביו דמאמרו להשיבו אל. אביו דריש דאלמלא הי' יודע ראובן שהכתוב מעיד עליו שכוונתו היתה להשיבו אל אביו שגדולה הוא מחשבה טובה שהקב"ה מצרפה למעשה והיינו גודל תשובה מאהבה כנ"ל שהוא הי' הראשון שלא חטא באמת דין שעשה תשובה כדי להורות גודל ערכה בתשובה מאהבה. שלקח והשכיל ממשל השלישי שא"ל הקב"ה לקין מאחד שגנב גדי וא"ל הרי היא מפעה למופת להשכיל אחריך כנ"ל על כתיפו הי' מוליכו יוסף כמו שנזכר במשל שהגנב הפשילו לגדי מאחוריו היינו על כתיפו, כ"כ הי' הוא מוליכו ליוסף על כתיפו להשכילנו בפירוש מקוד מקום טהור שממנו לקח ההכרה לגודל מעלת תשובה מאהבה מהפשלת הגדי לאחוריו דגנב במשל דקין להשיבו אל אביו גם אותנו להשיב בתשובה מאהבה לאבינו שבשמים, וע"ז בקמו כנס"י השיבנו ד' אליך ונשובה התשובה שלך היא רבש"ע השיבנו כו' כמו"מ השי"ת עם קין לעוררו בתשובה מי הרגו לזה וא"ל את בעי לגבי ונא בעי לגבך כקרב כאדה"ר שהשכיל לתשובה מאהבה על ידי השי"ת ימינו כמשה שהשכיל ד' לתשובה מאהבה באחוז בכסא כבודו והחזיר להם תשובה: