אור ברסלב

בירת מגדל עוז· רבי יעקב ב"ר צבי [היעב"ץ] עמדין

יד

יג

עליית גירות וגלות. כתוב בתורה כי גרים ותושבים אתם עמדי. אם גרים למה תושבים. ואם תושבים למה גרים. אלא גרים בעולם הזה. ועל ידי זה תהיו תושבים עמדי בעולם הבא. דבקים בנצחיותי (כ"פ החסיד בשל״ה) הא למדת שהגירות חביבה לפני הקב"ה. וכן אמר דוד כי גר אנכי עמך תושב ככל אבותי. כי גרים אנחנו לפניך ותושבים ככל אבותינו. ופשוטו של מקרא ע״ד רז"ל. די לעבד להיות כרבו. כשהארץ שלי. היא שלכם. ר״ל בכל השנים שהיא עושה תבואה ואתם מפרישין מעשרותיה. הריני כתושב בתוכה והיא שלי אז היא שלכם ובשביעית שאינה עושה פירות שהיא שבת לה' וכאילו אינה שלי אינה שלכם והרי אתם גרים עמדי בשוה. ולא תעשו עצמכם עיקר יותר ממני. וכל שכן בזמן הגלות. שנדמה השי״ת לגר. כמ״ש למה תהיה כגר בארץ והארץ מרבה תבואתה למלכים המושלים עליה בעונותינו. עאכ״ו שלא נחשב אנחנו כתושבים אלא כגרים גרורים נהיה בעיני עצמנו ויושביה כחגבים. וענין הזכירה תמיד בגירות העוה״ז כולל קיום התורה והמצוה. שיהיה לזכרון בין עינינו תמיד. כי האדם אין דירתו בעוה״ז רק דירתו למעלה מצד נשמתו שהיא חלק אלוה ממעל. והושמה באדם ונשלחה בזה העולם. שהוא עולם המעשה לעבדה ולשמרה. והיא בזה העולם כגר בארץ נכריה. כי מתושבי העולם העליון היא. והנה היא דומה ממש למלך השולח שליח אחד מנאמני ביתו לארץ אחרת. ומצוה אותו דבר מה אשר יעסוק בו בשליחות ההוא ומזרזהו הוי זהיר וזריז בעסק שליחותך. כי בפתע פתאום אשלח אחריך ולקחתיך אלי. והיה אם רעה תמצא בך כי תמעול בשליחותך אזי אדחה אותך מכבוד ביתך ומחצרי. והסירותי ראשך מעליך. והיית לחרפה למשל ולשנינה:

אכן אם תהיה נאמן בשליחותך אזי אעשה לך בית נאמן. וגדול יהיה כבוד ביתך אתי עמי במחיצתי. ממה שהיה לך כבר בתוספת תפארת גדולה. ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה. (כי) [אלטונא תקח: כן] הוא הענין. המלך הוא מלך מלכי המלכים הקב״ה לוקח הנשמה שהיא במדור העליון מדור השכינה. ושולחה לעולם הזה ונותנה באדם. וצווהו וזרזהו על ענין שליחותו הוא העסק בתורה ובמצות וכל ימי היותו בארץ נכריה לא יסיח דעתו אפי׳ רגע מענין השליחות בעסק התורה והמצות ואל ישעה בדברי שקר. לא ילך אחר עניני עוה"ז כלל ועקר. מה שאינו הכרחי לקיום נפשו. כי זה העולם הוא ההפך מעולם העליון. והתושב בו אומר לרע טוב ולטוב רע. כי בעל העוה"ז מואס בטוב ובוחר ברע. מתאוה לכל הנאות הגופניות ולרדוף אחר המותרות. וללכת בשרירות לבו. רק יסתפק במועט כפי אשר יוכל לחיות בלבד. והמותר יחרים ומכל שכן שיהיה בורח מקנאה תאוה וכבוד וכיוצא בהן ממדות הרעות. מאחר שאינו מזה העולם רק הוא שליח. וגר בארץ לא לו. לא הובא בו אלא לנסיון (כמ״ש בסלם הבית הקדוש באורך) ומה לו בעסקי עולם עובר. אך יהא טרוד בעסקי שליחותו יום ולילה לא ישבות. וידאג מאד אולי בפתע פתאום. אל [אלטונא תקח: על] יקראוהו אל המקום אשר היה שם בתחלה והוא עדיין לא גמר שליחותו ועל זאת יחפלל המלך החסיד גר אנכי בארץ. שלוח אני בארץ נכריה. אל תסתר ממני מצותיך. לקיים צווי שליחותך:

אבל האדם העושה לעצמו בזה העולם דירת קבע. וחושב עצמו תושב בו כאילו ירד לכאן להשתקע. הוא מועל בשליחותו מתהולל ומשתגע. כשיחזירהו הקב"ה למקומו ויאמר לו אתה השליח הגד לי עשית שליחותי. והוא לא זכר ענין השליחות וישכחהו. אדרבה קלקל ועשה הפך שליחותו. אוי לה לאותה בושה וכלימה. זאת ישים האדם אל לבו כל ימי חייו בכל שעה ובכל רגע ואף אם הוא עוסק בענין השליחות. יהא מלא רתת ונרתע. שמא מקצר הוא מן המצטרך. ואולי פתאום לפתע. יבוא אידו לבו ישתע. ולא יראה הדרך לשוב למקומו ילך ויתע. והמכיר מעמד גירותו בעוה״ז יראה זרע יאריך ימים ע״פ האדמה בטוב ישעשע. כענין בית הרכבים מעמל נפשו יראה ישבע. ובבא יזכה להיות תושב עם המלך בקבע:

וז"ל ס' אבן בוחן. וישא משלו על עוזבי ה'. העולם קרקע שוה ובקצהו בור עמוק גוב אריותא. אין מים בו. זולתי נחשים צפעונים. אשר אין להם לחש רבים המו כדובים ככפיר ותנין. והאדם הסכל הולך סביב לו. עודנו מסתכל בתוכו שוחה ונופל. ובחמלת ה׳ עליו אולי ישוב ונחם. הקרה לפניו מידי נפלו שורש עשבים צומחים בכותלי הבור. ונאחז בסבך השורש לבל ירד למטה. פן יבולע. ובין כך ובין כך נתן עיניו וראה חלון קטן ובו הלך דבש. וישלח ידו להתפרנס ממנו. תמיד ידו אחת מחזקת בשורש. ובשנית ירדה הדבש להשיבה אל פיו. ועודנו פעם אוכל. ופעם חדל. והנה שתי חולדות. אחת לבנה ואחת שחורה. אוכלות תתיד שורש העשב. ואותו הפתי להתפתותו לדבש מצא. לא ירגיש לזה. אפי' חולדות אוכלות אותו והוא לא ידע עד יעקר העשב מעקר. ויפול פתאום לארעית גובא. ינותח לנתחים בתוך לבאים. אכלוהו ויכלוהו. ואין אומר השב. חסר תבונות החרש ואאלפך חכמה. הנמשל בזה המשל המופלא. העשוי לרמז אחרית נבלים לבד. ובהפך תדון ההפך לשומרי דרך ה׳. אולם שהעולם קרקע שוה כן הוא באמת בעיני החוטאים. כרצפת בהט ושש. אין בה תלוליות וגומות. ובקצהו בקצה החיים סוף כל אדם. קבר פתוח שוחה עמוקה בתחתיתה מלאכי חבלה נערו כגורי אריות יכספו לטרף נפש רשע אותה רע. ובעוד זדים ארורים פניהם למטה ובנפלם עד קרוב מקרקע הבור הזה כי הם בחייהם קרוים מתים. אלא שהם מסתבכים בסבך עץ החיים הגשמיים. והם מוצאים סביבם ממתקי הזמן כדבש למתוק. אוכלים בהשקט ובבטחה ושוכחים מגורות האדמה אשר תחתיהם. גם העולם נתן בלבם ולא יראו פן יפלו בתוך הבור. אשר שם (ערב) [אלטונא תקח: ערוב] כבד. ישלטו הדובים המה בנתחיהם. עודם נואשים מזאת הסכנה. והנה שתי החולדות. הלבנה והשחורה. הם היום והלילה. מדקדקות חוטי חייהם אשר נתלו בהם עדי נתקו באחרונה ויפלו לגמרי. הה ליום שעה שחורה ורגע זעם. את אשר אכלו צוף דבש. פרי מעלליהם יאכלו. פרי נבלה ללענה ע״כ: וז״ל בחינת עולם. העולם ים זועף. רב מצולה רחב ידים. והזמן גשר רעוע בנוי עליו. ראשו אחוז בחבלי ההעדר הקודם להויות ותכליתו לראות בנועם מתמיד. לאור באור פני מלך. רוחב הגשר אמת איש וגם אפסו המסגרות ואתה בן אדם על כרחך אתה חי עובר עליו תמיד מיום היותך לאיש. בהביטך קוצר המסלול ואין דרך לנטות ימין ושמאל התתפאר ביד ושם בהציצך אבדון ומות. לך חומה מימינך ומשמאלך. היעמוד לבך התחזקנה ידיך וכי תתהלל בחמדת קנין ורוב ענין אשר אספהו בזרוע חשפתו אשר בקשתו בקשתך. ותרד לרשתו ברשתך מה תעשה לזעף הים והמונו כי יתגעש ושטף ועבר. ובית מלונך אף הוא יחשב להשבר. זה הים גדול אשר אתה בקרבו. התפאר עליו גם השתרר עלי פרשיו ורכבו. צא נא עתה והלחם בו גם כי תחוג ותנוע מיין תנואות גאוניך אשר יונוך מעסיס רמוני רוממותיך שהמה רמוך כמעט נטותך אנה ואנה תאבד ברגע במצולות מבהילות ודמך מידם אין מבקש תלך מתהום אל תהום נבוך בנבכי ים ואין אומר השב:

האבטח על שקר האשען על משענת קנה רצוץ לחשוב מלון אורחים אשר כזה. מבצר משגב לבית מקדש מלך כנף פרעוש צפורן שמיר קורי עכביש ראמות וגביש וכי תראה הימים נעימים והזמן מפזז ומכרכר והרגע הולך להרגיעך והשעה משתעשעת משחקת לפניך בתבל ותבז בלבך לאחרית הימים. על שקר אתה בוטח. צל הקיקיון אתה רואה כהר גבוה ותלול. תמס יהלוך כמו שבלול. והיה שם מסלול:

על כן כלל גדול הוא להיות כגר בארץ. כי ימינו קלו מני רץ וכצל עובר פירשו רז״ל לא כצלו של אילן ולא כצל כותל אלא כצל עוף הפורח ועובר. לרמוז שככה יתעתד האדם להיות קל כנשר מעלה אבר. טוב לשבת עם אברה חס"ידה ידעה מועדיה דרך נשר בשמים וכי ירים קנו. מאשת בל חזו שמש ובית חבר כמו חללים שוכבי קבר. האבות הקדושים היו גרים [אלטונא תקח: גרים] בארץ. אברהם אמר גר ותושב אנכי עמכם. ביצחק נאמר גור בארץ הזאת. יעקב אמר שני מגורי. דוד רגל רביעי במרכבה. אמר גר אנכי בארץ. לכן יהא לזכרון בין עינינו תמיד הגירות בארץ. ושלא להתעסק בענין קביעות דירה בארץ מאפליה שאינו אלא מקום ללין ובמדור העליון שם ביתו של אדם הוא הטרקלין. ואז לא ידאג על עולם שאינו שלו לא יתרעם ולא ילין. אמרו היה חכם במדינה והיו אנשיה בצרה גדולה. והיה מדבר דבריו ולא היה מרגיש בצרה. אמרו לו הלא תצטער למה שכולנו בצער. אמר להם לא. אמרו לו ולמה אמר להם אם הייתי רואה אותה בחלומי. לא הייתי מרגיש לה בהקיץ. על כן לא אצטער על זה למה שאני רואהו. כי כאשר אשוב אל השכל האמתי. יהיו עניני עולם זה כולם כחלום. והעצה ברורה כהקיץ. השי"ת יקיים בנו מקרא שכתוב אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך:

תוכן העניינים

בירת מגדל עוז

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה