בינת מקרא· רבי מנשה בן־פורת מאילייא
טעמי ספרי אמ"ת – ר"ת איוב משלי תהלים · מפסיקים כסדרן זה למטה מזה
סוף פסוק. עולה יורד – היינו מהפך על התיבה בראשה, ומרכא תחת התיבה בסופה. אתנחתא. תרסא, והוא גרש רביע במלה אחת. נעימה הסמוכה לאסף – ר"ת אתנחתא ס"פ. רביע. זרקא מאוחר, והוא הזרקא שבסוף התיבה, אבל שבאמצע התיבה הוא מחבר. טפחא מוקדם, היינו הטפחא שבראש התיבה, אבל שבאמצע התיבה הוא מחבר. פשטא שאחריו פסק כזה – ׀ פזר בין שאחריו פסק בין בלא פסק; וכן שלשלת. לגרמיה. נעימה הסמוכה לאס"ף, שהעלה המדקדק רז"ה, אף שרבו החולקים עליו בזה, ואף גדולי עולם, עכ"ז המעיין כשיעיין בהפסק המלות יראה תיכף שהוא מפסיק גדול, כמו טפחא בשאר ספרים. והיינו כשאין לפני האס"ף התרסא והטפחא מוקדם, מחמת חשבון התנועות שצריך להיות ביניהם, שא"א לי לבררם מפני רובי הטעיו' שבהם, אזי יהיה הנעימה הסמוכה לאס"ף תחתם, ויהיה מפסיק כמוהם.