אור ברסלב

בינה לעתים על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב· רבי יהונתן אייבשיץ

פרק ה · הלכה כ

הלכה יד

וכן שנים שלקחו בהמה בשותפות ושחטוה ביו"ט אף על פי שלקחו כל אחד מנתו הרי כל הבשר כרגלי שניהם אבל אם לקחו חבית בשותפות וחלקו אותה ביו"ט הרי חלקו של כל אחד כרגליו הואיל ותחומין מדברי סופרים יש ברירה וכו' ואין אומרים כן בבהמה וכו' שהרי ינק מחלקו של חבירו כשהיתה בהמה קיימת שכל איבריה יונקין זה מזה. עיין במ"מ במ"ש שם וצ"ל בדברי רבינו דקיי"ל כרב ואף דהקשו לרב לאיסור תחומין חששו ולאיסור מוקצה לא חששו ושתק רב יש לומר דלא חש להשיב, ואפשר לומר לרב שפיר הקשו לשיטתו דס"ל במוקצה כר' יהודה ואף בשבת, וא"כ לדידיה מוקצה חמירה כעין תחומין ואדרבה יותר חמיר מתחומין דהוי כשל תורה (כמ"ש מהרש"א בשם תוס' ישנים ריש ביצה) וא"כ שפיר הקשו לאיסור מוקצה לא חששו ולכך שתק רב, משא"כ אנן דקיימ"ל במוקצה כר' שמעון רק ביו"ט דקיל הלכה כר' יהודה דאית ליה מוקצה וא"כ לדינא לא אמרינן מוקצה ואין דומה כלל לשל תחומין דשם איסור גמור הוא ואסור בין בשבת בין ביו"ט משא"כ מוקצה דהוא רק חומרא בעלמא גבי יו"ט והבו דלא לוסיף עלה לכן שאני לן בזה בין איסור מוקצה לתחומין.
ועוד י"ל לפי מ"ש התוס' בב"ק (דף ס"ט ע"א) ד"ה כל הנלקט וכו' שהקשו אף דאמר כל המתלקט הא לא היה מועיל למה שגדל אחר כך וכו' ותירצו דמה שגדל אחר כך בטל ברוב וכו' עיי"ש, ולפ"ז י"ל דה"ה הכא דמה הקשו לאיסור מוקצה לא חששו, והיינו כפי' התוס' דהכא דבהמה הולך ומתגדל ביו"ט, הא זה בטילא ברובא ודבר שיש לו מתירין לא הוי דאיסור אינו ניכר בפ"ע, ודלא כמ"ש התוס' בב"ק דף הנ"ל רק יש לומר דקושית הש"ס הוא לרב דס"ל בכל דוכתין מין במינו לא בטיל ושפיר הקשו לאיסור מוקצה לא חששו אבל לדידן דקיי"ל מין במינו בטל ברוב שפיר י"ל לענין מוקצה כסברת התוס' הנ"ל ואתי שפיר הרמב"ם דכל קושית הש"ס הוא לרב ודו"ק.

תוכן העניינים

בינה לעתים על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה