בינה לעתים על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב· רבי יהונתן אייבשיץ
פרק ג · הלכה יא
תנור וכירים חדשים אין סכין אותו בשמן ביו"ט ואין מלבנים את האבנים לצלות או לאפות עליהם מפני שמחסמן. עיין במגיד משנה שכתב דבהלכות הביא המשנה כצורתה ולא חילק כלל בין חדשים לישנים, והיינו משום דהם פוסקין כלשון אחרון, ועיין במ"מ דין ט' שכתב להדיא האי דנותן את הקדירה וכו' מיירי בקדירה חדשה, וצריך לומר כמ"ש בשו"ת חות יאיר בשם הגאון מהור"ר גרשון אשכנזי, [הובא לעיל פרק ב' הלכה ד' ועיין שם] והוא דוודאי גם בישנים איכא חיסום רק איסור איכא אבל חיוב חטאת אי אפשר ולכך בחיוב חטאת בעי קדירה חדשה דוקא, ודברי הלח"מ אינם ברורים לי עיי"ש.
אך יש לתמוה לדעת הר"ן (בדף כ"ח) דס"ל בדעת הרי"ף דקיי"ל כר' יהודה והיינו דמכשירי אוכל נפש שאי אפשר לעשותן מערב יו"ט מותר לעשותן ביו"ט, וא"כ בשלמא רעפים חדשים היה יכול לחסום מעיו"ט אבל הישנים מה הו"ל למיעבד כיון דבכל פעם ופעם איכא בהו חיסום וא"כ למה יהיה השתא אסורין, ובאמת המ"מ הוא דכתב כן והוא ס"ל (בפרק ד' הלכה ט') דהרי"ף והרמב"ם ויתר פוסקים סבירי להו דלא כר' יהודה וא"כ מכשירי אוכל נפש אסורין.
ומעתה לכאורה יש לתמוה על השו"ע שפסק בסימן תק"ט כר' יהודה ובסימן תק"ח העתיקו סתמא דאין מלבנין את הרעפים ומן הסתם משמע אף ישנים, וכמ"ש המג"א שם להדיא וא"כ לר"י לא ידעתי כלל האיסור בישנים, אטו יהיה גרע מן השפוד שנשבר ביו"ט שמותר לתקנו ביו"ט ומכ"ש לחסום ובפרט לפי מש"כ לעיל דזאת אין ברור לו, שהוא מחסים.
ודוחק לומר דלא נקרא מכשירי אוכל נפש כיון דאינם מיוחדים כלל לצורך אוכל נפש והדבר צ"ע. גם אין לומר דהוי תיקון כלי גמור יותר משפוד שנשבר כי ברעפים הישנים מתמול שלשום מאי תיקון גמור יש כאן הא אין החיסום ניכר כלל וצ"ע [ועיין מ"ש לעיל בפרק ב' הלכה ד].