אור ברסלב

בינה לעתים על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב· רבי יהונתן אייבשיץ

פרק א · הלכה יט

הלכה יח

חול מכין לשבת וחול מכין ליו"ט אבל אין יו"ט מכין לשבת ולא שבת מכינה ליו"ט לפיכך ביצה שנולדה ביו"ט אחר שבת אסורה אע"פ שהתרנגולת עומדת לאכילה, הואיל ומאמש נגמרה הביצה נמצא שבת מכין ליו"ט ואסרוהו בכל יו"ט גזירה משום יו"ט אחר שבת. עיין בהגהת מיימוני שהביא בשם בעל התרומה דלפידים שכבו בשבת אסורים ביו"ט, וכן בשני י"ט של ר"ה שכבו בראשון אסור בשני עיי"ש והרמ"א סוף סימן תק"א כתב להתיר, ונמשך אחר דברי הרא"ש שכתב דמנהג להתיר, ואף דבירושלמי אוסר היינו דס"ל דקדושה אחת היא עיי"ש בהרא"ש, ולפ"ז בשני י"ט של ר"ה דלהחמיר אמרינן קדושה אחת היא א"כ יש לאסור, דהא אף לשיטת הירושלמי אסור ואף דבשבת ויו"ט לא קיי"ל כוותיה מ"מ יש להחמיר בר"ה, אם לא שנאמר הקולא אינו כמו שכתב הרא"ש דדעת הירושלמי משום קדושה אחת, רק הירושלמי מחשביה ליה להכנה ואנן לא מחשבינן הך מילתא להכנה כמ"ש המרדכי וא"כ גם לנולד לא מחשבינן ליה דהא בהא תליא, אך זה דוחק, דמיקל הרא"ש [והרמ"א] בסברא כל דהו, לכן נראה דס"ל להרמ"א דמה דאוסר הירושלמי משום קדושה אחת אינו משום נולד, דהא עדיין לא אסיק בהרא"ש דעצים שכבו הם יותר טובים מקודם שכבו כי אח"כ כתב סברא זאת בשם רבינו ברוך, ומשמע מהמשך לשונו, דלכתחילה לא אסיק אדעתא הך סברא וא"כ מה נולד איכא, אלא הטעם הוא הואיל ואיתקצי לבין השמשות בשבת איתקצי לכולי יומא וקדושה אחת היא וא"כ יו"ט בכלל המוקצה ואינו נקרא מוקצה לשעבר הואיל וקדושה אחת היא, וא"כ לדידן דקיי"ל שבת ויו"ט שתי קדושות הן הוי מוקצה מחמת יום שעבר (ועיין בתוס' דביצה דף ד' ד"ה נימא) ומעתה בשני י"ט של ר"ה לא איתקצי כלל דהא ביו"ט לא איתקצי כלל, וכן מוכח מהרא"ש, דהא הרא"ש לא ס"ל כלל דנולד אסור ביו"ט (ועיין בהרא"ש סוף ביצה ושבת) וא"כ למה ליה הטעם שכתב דמותר לדידן מדקיי"ל שתי קדושות, לא יהיה אלא קדושה אחת הא נולד מותר לשיטתו, אלא ודאי דמטעם דאיתקצי אוסר הירושלמי וכנ"ל, וכן מוכח מהסמ"ג דהביא ראיה בשם (ת"ה) [רבינו שמשון] דלאו משום הכנה קאסר הירושלמי, דהא אוסר ג"כ שיורי שמן, ועל כרחך ס"ל דבשמן לא שייך הכנה ולא אמרינן דע"י שהיה דולק צלול טפי כמ"ש יתר מפרשים, וקשה לימא איהו לנפשיה למה באמת אוסר הירושלמי שיורי שמן ואי משום נולד כיון דאין צלול טפי מאי נולד שייך ביה ועל כרחך צ"ל משום דאיתקצי לבין השמשות וכו' ולא מטעם נולד כלל, ולכך יפה הורה הרמ"א בשיטת הרא"ש להתיר הלפידים וכו' בשני י"ט של ר"ה וק"ל.
והנה דעת מהרש"ל להחמיר כרבה ולחוש להכנה, והנה בשני י"ט של ר"ה אני תמה מאי הכנה שייך בזה וכי המבשל ואופה ליו"ט של ר"ה והותיר לא יהיה רשאי לאוכלה ביום שני, והרי היא הכנה גמורה דלש ואופה ובישול ואפי' הכי אמרינן דמותר ולמה יהיה זה אסור, וצ"ל דלפידים הם נעשים פחם לאחר שכבו וא"כ כבר אזלו צורך היום, ואע"ג דבידו להחזיר ולהדליק מ"מ הא לא הדליקו, משא"כ שם כוונתו לצורך אכילת היום, או י"ל דבזה בידו לעשות א"כ אמרינן לעצמו הכין משא"כ לפידים שכבו דאסור לכבותו ביו"ט וא"כ כשכבו מעצמן הוי כהכנה בידי שמים ומעצמן נעשו הפחם ולכך אסורים ביו"ט שני, אמנם לכל אלו תירוצים לא שייך זה בשיורי שמן דאף דאמרינן דצלול טפי מ"מ זהו בשעת הדלקה ודמי ממש למבשל ביו"ט ראשון והותיר דמותר ביו"ט שני דמאי שנא דמשובח ע"י בישול או ע"י הדלקה, לכן נראה דמותר בשני י"ט של ר"ה לכו"ע כי בירושלמי לא נזכר רק בשבת ויו"ט אבל בשני י"ט של ר"ה ודאי דמותר בשיורי שמן ופשוט. ובהכי ניחא לדברי התרומת הדשן דפסק ביו"ט של ר"ה דהכנה לאו דאורייתא לכו"ע מותר להדליק שיורי פתילה בצד השני, וקשה הא הפתילה בלוע משיורי שמן מאתמול, ולא סגיא בלא"ה דהא אסור לסוחטו ביו"ט וא"כ דל מהכא שיורי פתילה, שיורי שמן איך אזיל, ולפמ"ש ניחא דבשני י"ט של ר"ה אין לאסור כלל שיורי שמן כנ"ל וק"ל.

תוכן העניינים

בינה לעתים על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה