אור ברסלב

בינה לעתים על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב· רבי יהונתן אייבשיץ

פרק א · הלכה יז

הלכה ז

כל שאסור בשבת וכו' אסור ביו"ט אלא א"כ היה בו צורך אכילה וכו' וכל שמותר בשבת מותר ביו"ט וכו': והמוקצה אסור ביו"ט ומותר בשבת מפני שיו"ט קל משבת אסרו בו המוקצה שמא יבוא לזלזל בו. עיין במ"מ שכתב שכן הוא דעת הרי"ף ופוסקים דביו"ט קי"ל כר' יהודה, ובשבת כר' שמעון, והקשה הרז"ה והרא"ש סוף ביצה א"כ איך מייתי הש"ס שלהי דשבת ראיה דלוי ס"ל כר"י דאם לא היתה הנבילה מערב שבת דאין זה מן המוכן מדלא חזיא טריפתא ביו"ט, רק כי יתיב אקלקולתא וכו' דהא ביו"ט חמירא מוקצה טפי, וכן הא דפריך לר' יוחנן שם מהא דאין מבקעין עצים מן הקורות שנשברו ביו"ט, הא ביו"ט מוקצה חמיר, ונראה דס"ל להרי"ף כמ"ש הריב"ם הובא בתוס' דביצה (דף ו') דגרס אם לא היתה הנבילה מערב יו"ט, ומה דמקשה התוס' שם דא"כ איך אמרינן ריש ביצה גבי שבת סתם לן התנא כר"ש מהאי דמחתכין וכו' לק"מ דודאי המשנה נשנית בין בשבת בין ביו"ט, ובתרווייהו מתיר ר"ש לחתוך הנבילה לפני הכלבים, ור"י חולק ביו"ט אם לא היתה הנבילה מערב יו"ט אסורה, ומ"מ ת"ק אינו סותמו רק לענין שבת דהאי מקרי סתם הואיל ולא פירש התנא בזה דברי ר"ש, לזאת הואיל ומתיר לחתוך הנבילה בין בשבת בין ביו"ט ואלו בשבת הלכה כוותיה א"כ הוצרך רבי לסתום כוותיה משום דינא דשבת דאלו היה שונה דברי ר"ש א"כ אף בשבת לא היה הלכה כוותיה דר"ש ולא היה נחשב כלל לסתמא לכך סתמייהו עכ"פ לענין שבת והיא נחשב לסתמא הואיל ונשנית כן והיא עיקר, ועי' בתוס' פ"ד דביצה (דף ל"א) במשנה בית מלא פירות ונפחת וכו' שכתב כן האי סברא הנ"ל ואתי שפיר ולק"מ, (והיינו דכתב התוס' היכא דאיכא חד צד להיתר והלכה כוותיה ולכך הוצרך רבי לסתום לא מקרי שוב סתמא לכל מילי וע"ש היטב), ומעתה דגירסת הרי"ף ר"י אומר אם לא היתה נבילה מערב יו"ט וכו' שפיר מייתי הש"ס ראיה דלוי ס"ל כר' יהודה מדלא חזי וכו' וכן ר' יוחנן דסותם וחולק ואמר הלכה כר"ש, ור"ש בתרתי פליג בין ביו"ט ובין בשבת א"כ הוי ליה לפרושי הלכה כר"ש בשבת אלא ודאי דס"ל לר' יוחנן דהלכתא כר"ש אף ביו"ט ופריך הש"ס שפיר מהאי דמבקעין ודו"ק.
ועוד אפשר לומר על קושית הש"ס דשבת מר' יוחנן מהאי דמבקעין וכו' דוודאי טרם דידעינן מהאי דמגביהין מעל השולחן עצמות וקליפין דמוחלפת השיטה, ס"ל להש"ס דדוחק לחלק בין שבת ליו"ט, דודאי ר"י ס"ל מוקצה בשבת להאי סתמא דמבקעין, והאי סתמא דמחתכין אינו קרוי סתמא כלל דהא ר' יהודה פליג עליו רק חשיב ליה כרבים (ועי' בתוס' שם ד"ה אר"י) וא"כ ר' יוחנן דס"ל בכל מקום הלכה כסתם משנה א"כ הו"ל לפסוק הלכה כר"י וכסתמא דהתם ולא לחלק בין שבת ליו"ט במאי דלא ס"ל לר"י, ולכך משני ר' יוחנן סתמא אחרינא אשכח בשבת דסתם לן תנא כר"ש דמוקצה מותר והוא משנה דמגביהין וכו' ומוחלפת השיטה וצ"ל דרבי הכריע גבי שבת כר"ש לכך פסק בהאי דמגביהין כבית הלל וביו"ט הכריע רבי כר"י ולכך סותם האי דמבקעין כר"י, וא"כ לפי המסקנא אף ר' יוחנן מחלק בין שבת ליו"ט ואין חולק על זה.
אמנם דעת הר"ת הוא שלא לחלוק כלל בין שבת ליו"ט, רק לחלוק בין מוקצה לנולד דמוקצה מותר ונולד אסור כר"י והובא דעה זאת בהגהת הרמ"א סימן תצ"ה, ואע"פ שיש פוסקים שמתירין אף נולד מ"מ לא הביא הרמ"א רק דעת ר"ת ולכך כתב ולדבריהם נולד אסור, והיינו כשיטת ר"ת וסייעתו, והמג"א כתב שם דהרמ"א כתב זאת שלא בדקדוק, ולא ידעתי וכי מוכרח הרמ"א להביא כל הדעות דלא הביא רק הישר בעיניו לפסק הלכה.
אך בדעת הלזה יש להקשות דא"כ מאי פריך בשלהי דשבת לר' יוחנן מהאי דמחתכין אהאי דאין מבקעין עצים וכו' דלמא לכך אין מבקעין עצים משום נולד ומאי קושיא לר' יוחנן מהאי סתמא דמבקעין וכו', וכן הא דאמרינן בריש ביצה כולהו כר' נחמן לא אמרו כי קושיין והיינו דקשה אדמפלגי בביצה לפלוגי בתרנגולת, הא יש לומר נולד אסור ומוקצה מותר וא"כ עדיין קשה לר"י ולכל האמוראים דלית להו אוקימתא משום הכנה למה לא אמרו כרב נחמן ולפי מ"ש י"ל דלכך ביצה אסורה במשנה היינו משום נולד א"כ לא קשה לפלוגי בתרנגולת דתרנגולת באמת מותר משום מוקצה.
וצ"ל דאי הוי אמרינן הטעם דלכך ביצה אסורה משום נולד על כרחך היינו מוכרחים לחלק בין שבת ליו"ט דהא אנו שאומרים דלכך מוחלפת השיטה האי דמגביהין כי היכא דלא תקשה ליתני בעדיות במקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל, ומעתה תקשה לאותו תנא דעדיות ממ"נ אי ס"ל מוחלפת השיטה על כרחך ס"ל לב"ה דמוקצה וגם נולד מותר, דהא עצמות וקליפין הוי נולד כמ"ש הרא"ש בשם הר"ת שלהי דביצה וכ"כ התוס' שם וא"כ קשה מ"ט דביצה דתני בעדיות וס"ל לב"ה לא תאכל, ואי ס"ל לב"ה דנולד אסור א"כ אף בעצמות וקליפין יהיו ב"ה אוסרין ואינו מוחלפת השיטה כלל וא"כ ליתני במקולי ב"ש ומחומרי ב"ה ועל כרחך אנו מוכרחים לחלק בין שבת ליו"ט, והשתא לא קשה כלל מהאי משנה דמגביהין דס"ל מוחלפת וס"ל לב"ה נולד מותר ולא קשה כלל מ"ט דביצה דס"ל לב"ה לא תאכל, משום דביו"ט סותם התנא כר"י, וזהו י"ל במאי שדחקו לחלק בין שבת ליו"ט לא כי היכא דלא תקשה סתמא אהדדי, דהא טובא מצינו סתמא דסתרי אהדדי וכמ"ש הרא"ש שלהי דביצה עיי"ש ולכך חשיב הרא"ש מילתא דר"נ לדוחק, ולפי מ"ש ניחא דהכא מוכח כסברתו להבין תנא דעדיות ולישבו.
והנה הרז"ה נתקשה בזה דמי איכא מידי דביו"ט אסור ובשבת מותר ותירץ דכל מה דבשבת אסור, ביו"ט ג"כ אסור וכל מה שמותר בשבת אף ביו"ט מותר, דלא יהיה יו"ט חמור משבת, רק מה דבשבת אסורה בלא"ה מחמת איסור זו אסורה ביו"ט כי הך דקורה שנשברה, דבשבת בלא"ה אסור הבערתו ותשמישו אסרוהו ביו"ט, והקשה הוא לנפשיה א"כ ביצה דחזיא לגומעה חי בשבת, א"כ לשתרי ביו"ט, ונכנס בדוחק דגומעה חי לא שכיח עיי"ש, ואפשר לומר דוודאי אלו תחילת דינא על ביצה יפה נתקשה הרז"ה דהא זהו מותר בשבת לשתרי גם ביו"ט, אלא שאנו דנין תחילה על תרנגולת אמה של ביצה זו, מותרת או אסורה, ואנו אוסרין אותה, כי זהו בשבת בלא"ה אסור היותו בע"ח וכיון דשאנו אוסרין התרנגולת ביו"ט, איך שוב אפשר להתיר הביצה היוצאת ממעיה.
ומעתה קושיא הנ"ל מיושב כולהו כר"נ לא אמרו וכו' דאלו אמרו הטעם דביצה אסורה משום נולד א"כ קשה לתנא דעדיות ממ"נ הנ"ל מהך דמגביהין וכו' ועל כרחך צריך לחלק בין שבת ליו"ט, וקשה קושית הרז"ה דהא ביצה בשבת חזיא ומי איכא מידי וכו' ועל כרחך צ"ל כמ"ש דהואיל ותרנגולת אסורה אף ביצה אסורה, ולפ"ז על כרחך ס"ל דאף תרנגולת אסורה דאלו תרנגולת מותרת דלית ליה מוקצה רק ביצה לבד אסורה מטעם נולד קושית הרז"ה במקומה עומדת מי איכא מידי, ועל כרחך דגם התרנגולת אסורה, וקשה אדמפלגי בביצה לפלוגי בתרנגולת וקושית הש"ס שפיר, אמנם לפי המסקנא דס"ל איסור ביצה מטעם הכנה או משקין שזבו וכו' אין צריך לחלק בין שבת ליו"ט ומהך דעדיות לק"מ דס"ל כר"ש ולכך ס"ל דהך דמגביהין מוחלפת השיטה וביצה אסורה מטעם אחר כנ"ל ולא מטעם נולד כלל ושפיר יש לחלק לדידן בין מוקצה לנולד.
ומעתה גם קושית הש"ס בשבת על ר' יוחנן דאמר הלכה כר"ש דמחתכין נבילה לפני הכלבים וכו' מהך דאין מבקעין עצים וכו' ניחא ולא קשה הא יש חילוק בין מוקצה לנולד, דלהסלקא דעתך דלא ידע מהך דמגביהין דמוחלפת השיטה בלא"ה צריך לומר תירוץ אחר דלמה לא נשנית בעדיות הך דמגביהין במקולי ב"ש וכו' וקשה א"כ למה אמר ר' יוחנן הטעם דביצה אסורה משום משקין שזבו כמבואר בריש ביצה ולא אמר כר' נחמן ואי משום קושיא לפלוגי בתרנגולת היה יכול לחלק בין מוקצה לנולד ולכך תרנגולת מותרת וביצה אסורה ולא יחלוק בין שבת ליו"ט כלל, ועל כרחך צ"ל דדין אחד למוקצה ונולד כדברי ר"נ ופריך שפיר דברי ר' יוחנן אהדדי, ומשני ר' יוחנן סתמא אחרינא אשכח מהך דמגביהין דמוחלפת השיטה, והיינו דלכך מוחלפת דלא תקשה למה נשנית בעדיות, ולפ"ז אתי שפיר כל מה שכתבתי לעיל דלהבין תנא דעדיות על כרחך צ"ל בביצה משום משקין שזבו ולעולם יש לחלק בין מוקצה לנולד.
ובזה יש לכוון דברי הר"ת הביאו הרא"ש סוף ביצה שכתב הא דפריך בפרק כירה (דף מ"ה) אמילתא דר' יוחנן מר' נחמן דמאן דאית ליה מוקצה אית ליה נולד וכו' לא קיי"ל הכי וה"ה דהוה מצי לשינויי דלא קיי"ל הכי, ולא חושש דבלא"ה מצי לשנויי דר' יוחנן אוסר ביצה משום משקין שזבו וכו' עיי"ש. וצריך להבין דבריו איך אפשר לומר לר"י דנולד אסור הא ר' יוחנן סתמא אחרינא אשכח דב"ש אומרים מגביהין מעל השולחן עצמות וקליפין אף דהוי נולד וצ"ל דס"ל לר"ת דוודאי ר"י אוסר נולד דאי היה מתיר לא היה מאמוראי בתראי מהאוסרים, רק דקושית הש"ס סוף שבת הוא כיון דסתמא כר' יהודא בהך דאין מבקעין עצים ולר' יהודא אין חילוק בין מוקצה לנולד א"כ מנ"ל לר' יוחנן לחלק בין מוקצה לנולד, ומשני ר' יוחנן סתמא אחרינא אשכח דב"ה אומרים מגביהין מעל השולחן וכו' אף דהוי נולד, והיינו סתמא כר"ש דמתיר אפי' נולד, וראה ר' יוחנן תרי סתמא דסתמי אהדדי אחת כר"ש ואחת כר' יהודה וראה ר' יוחנן לסמוך במוקצה דקיל כר"ש ונולד דחמור כר"י ולאסור ואתי שפיר.
אך דמיונו של הר"ת דלא חשש הש"ס לחלק בין מוקצה לנולד, כמו דלא משני דר' יוחנן ס"ל הטעם משום משקין שזבו, אינו עולה יפה לכאורה, דבשלמא הך משום משקין שזבו לאו בפירוש אתמר אלא מכללא מקושיא דרמי ר' יהודה אר' יהודה כמבואר בריש ביצה, ולזה אפשר דלא אסיק שם בשבת, אבל אם דינא של הר"ת אמת דמוקצה מותר ונולד אסור הלא זו הלכה פסוקה ומעשה בכל יום להתיר זה ולאסור זה והאיך העלים סתמא דתלמודא עין ממנו ותפס לעיקר בקושיא על ר' יוחנן דמאן דאית ליה מוקצה אית ליה נולד, ולמש"כ ניחא דהא בהא תליא כיון דלא אסיק אדעתא התם לומר דר' יוחנן ס"ל טעם דביצה אסורה משום משקין שזבו רק ס"ל דביצה אסורה משום נולד א"כ קשה מהך דעדיות דאיהו ס"ל דב"ה מתיר להגביה עצמות וכו' ומ"ט דב"ה דביצה לא תאכל ועל כרחך צריך לחלק בין שבת ליו"ט וקשה קושית הרז"ה הא ביצה חזיא בשבת לגומעה חי ומי איכא מידי וכו' כנ"ל וצ"ל דאסורה מכח אמה וא"כ על כרחך מוכח דגם התרנגולת אסורה, ודברי ר"נ מוכרחים דמאן דאית ליה מוקצה אית ליה נולד ואתי שפיר קושית הש"ס, משא"כ למסקנא דטעם דר"י משום משקין שזבו אזלא כל הוכחה זו, ונשאר לן הך כללא דמוקצה מותר וביצה אסור משום נולד וא"ש ודו"ק.

תוכן העניינים

בינה לעתים על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה