ספרי אדמו"ר הננמ"ח זיע"א
ספר "ליקוטי מוהר"ן ב' חלקים
הוא הספר הנכבד והנורא מי כמוהו מורה, היוצא בקדושה ובטהרה מפי קודש הקדשים, נבון לחש וחכם חרשים, ה"ה כבוד אדונינו מורינו ורבינו הרב האמת הגאון הקדוש האמיתי נחל נובע מקור חכמה, אור ישראל וקדושו המפורסם בכל קצווי ארץ וים רחוקים, שמו קודש, מורינו ורבינו הרב רבי נחמן זצוק"ל מק' ברסלב בהרב הוותיק וחסיד מו"ה שמחה זצ"ל בן לאותו צדיק הרב הקדוש המפורסם מו"ה נחמן הארידענקער זצוק"ל. ומצד אמו הצדקנית המפורסמת בשם טוב מרת פיגא! זצ"ל, הוא נין ונכד להרב הקדוש רבן של כל ישראל קדושת שמו מו"ה ישראל בעש"ט זצוק"ל. ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך, עטרת זקנים בני בנים וכוי-
הספר מכיל רפ"ו מאמרים בחלק ראשון וקכ"ה מאמרים בחלק שני.
חלק מהספר כתב אדמו"ר הננמ"ח בעצמו, אך רובו נכתב על ידי המובהק שבתלמידיו מוהרנ"ת זצ"ל.
המאמרים ברובם הם משנת תקס"ב עד שנת תקע"א, אך כמה מאמרים הם משנת תק"ן והלאה.
א. הספר נדפס לראשונה בשנת תקס"ח באוסטראה. נדפס אז רק חלק ראשון.
נוסח השער בהדפסה ראשונה:
ספר
ליקוטי מוהר"ן
ממאמרות טהורות של הרב החסיד המפורסם בוצינא קדישא מו"ה נחמן נ"י, כאור הבהיר נכדו של הרב הקדוש הבעש"ט זצוק"ל. לקטנו מאמר אחר מאמר אמרות ה' טהורות, צפנת פענח מגלה נסתרות, לעורר ישנים ולהוציא אסורים בכושרית, בתוכחת מגולה ואהבה מוסתרת לסקל הדרכים ולפקוח עינים עורות, חצובים מאבני מחצב אבנים יקרות. כל הרוצה לסמוך עליהם בנינים גדולים ע"פ הקדמות ישרות דברי חכמים, נטועים כמסמרות, בהם ימצא מרגוע לנפשו ועצות ישרות ויזכו לראות בביאת מורה צדק לקבץ מפוזרות ויכונן על משפטם ק"ק והיכל ואולם ועזרות. בדפוס מוהר"ר שמואל במוהר"ר ישכר בער סגל לסדר ולפרט ה'נ'נ'י נ'ו'תן ל'ו את ב'ריתי ש'ל'ו'ם' לפ"ק (תקס"ח)
מהפרט של הפסוק יוצא שנת תקס"ט, אך נראה שאת השער הדפיסו אחר גמר הספר, שהי' סמוך לר"ה תקס"ט.
הספר מכיל הקדמה קצרה. עיין במכתב אדמו"ר בתחילת ספר "עלים לתרופה", עיי"ש.
בשנת תקע"א הדפים מוהרנ"ת את החלק השני במאהלוב.
ב. בשנת תקפ"א סידר מוהרנ"ת זצ"ל את הספר בתוספת מראה מקומות. הספר נדפס בבית מוהרנ"ת זצ"ל בלי רשיון הצאנזאר. בשער הספר כתוב דפוס מאהלוב, אך הדבר נעשה במכוון כדי שלא יתוודע מדפוסו (עיין לקמן במערכת "ליקוטי תפלות") . הספר מכיל הקדמה גדולה כאשר נדפס כעת בצירוף הסכמות מהגה"ק ר' אברהם חיים, אבד"ק חלאטשוב זצ"ל, מהגה"ק ר' מאיר אבד"ק דבראד זצ"ל ומהגה"ק ר' אפרים זלמן מרגלית זצ"ל.
ג. בשנת תק"צ בערך נדפס הספד בלעמבערג, כנז' במכתב רצ"ג המדבר מנסיעת מוהרנ"ת ללעמבערג, וז"ל: וגם הספר "ליקוטי מוהר"ן" שנדפס שם זה כמה שנים היה מונח בקרן זויות, ועכשיו התחילו להוציא אותו ושאלו אותי כמה דברים ופרשתי להם יפה בעז"ה וכוי, ע"כ. בהוצאה זו כתבו המדפיסים שנת תקס"ט והוא טעות, כי בשער כתוב על אדמו"ר זצוק"ל, ואדמז"ד עוד חי עד שנת תקע"א. עוד כי הספר מכיל את ב' החלקים וקרוב לשנת תקס"ט התחיל אדמו"ר לחבר את החלק השני, ולא נגמר עד שנת תקע"א.
ד. בשנת תרל"ד נדפס בירושלים בפעם הרביעית ע"י הרה"ח ר' פסח זסלבסקי ז"ל, תלמיד מוהרנ"ת זצ"ל.
ה. בשנת תרל"ו נדפס בפעם החמישית בלעמבערג ע"י הגה"ק הרב מטשעהרין זצ"ל, בתוספת המראה מקומות שבשולי הגליון. אז הדפיסו את ההסכמות מהגה"ק החוזה מלובלין זצ"ל ומהגה"ק המגיד מקאזניץ זצ"ל.
ו. בשנת תר"ע נדפס פעם שישית בירושלים, ע"י הרה"ח ר' דוד צבי ב"ר יונה דאשווסקע, נכד הר"ר יודיל זצ"ל.
ז. בשנת תרפ"ד נדפס פעם שביעית בווארשא. התחיל בהדפסה הר"ר יהודא לייב רוזנפלד ז"ל, שהדפיס חמש בויגין והוא מסרם להר"ר אהרן לייב ציגלמאן ז"ל, אשר גמר ההדפסה.
ח. בשנת תרצ"ו נדפס פעם שמינית ע"י הר"ר אהרן לייב ציגלמאן ז"ל. הדפיסו אז אלפיים ספרים. אלף ספרים קנה הר"ר יהודא ליים רוזנפלד, ע"כ הדפיסו בשער של אלף ספרים אלו "ירושלים", והם נשלחו להר"ר יהודא לייב לירושלים.
ט. בשנת תרצ"ח נדפס פעם תשיעית בירושלים ע"י הר"ר שמואל הורוויץ נ"י.
י. בשנת תרצ"ח נדפס בפעם העשירית בווארשא ע"י הר"ר ישראל פריד ז"ל. בשער כתוב "אפטא". הספר נדפס באותיות מרובעות.
יא. בשנת תש"ז נדפס בפעם האחד־עשר ברגנסבורג ע"י הר"ר צבי רייכמאן ז"ל באותיות מרובעות.
יב. בשנת תשי"ח נדפס בפעם השנים־עשר בניו־יורק ע"י הר"ר בירך רובינזהן נ"י והר"ר יצחק מנחם רוטנברג נ"י והר"ר צבי וואסילסקי נ"י.
יג. בשנת תשכ"ו נדפס בפעם השלוש־עשר ע"יי ישיבת ברסלב בני־ברק.
יד. בשנת תשכ"ו נדפס בפעם הארבע־עשר ע"י ר' אליעזר שלמה שיק נ"י, בהוצאות הרב צבי אריה רוזנפלד ותלמידיו נ"י. במערכה זו לא הרחבתי הדברים, מכיון שהענינים באו בהרחבה
בספר "שיחות" ו"חיי מוהר"ן" ו"ימי מוהרנ"ת".
הנני לציין בזה גם את המהדורות של כמה תורות אשר נדפסו בווארשא עם פירוש "פרפראות לחכמה" על הדף, ובצירוף התפילה על כל מאמר מספר "ליקוטי תפלות" ומאמרים מ"ליקוטי הלכות" השייכים לכל מאמר. סודר ויצא לאור ע"י הרה"ח ר' אהרן לייב ציגלמאן ז"ל.
הסימנים אי, ב', ג' נדפסו בווארשא שנת תרע"ח. סימן ו' נדפס בווארשא בכרך מיוחד בשנת תרע"ח. הסימנים ד' וה' נדפסו בווארשא בשנת תרפ"ד. הסימנים ז' וח' נדפסו בווארשא בשנת תרפ"ד.
ספר "סיפורי מעשיות"
תוכן הספר: סודות התורה גנזיא דמלכא. ידבר מעולמות עליונים, מעולם המלבוש, השבירה מהיכלי התמורה ומעולם התיקון. מאבי"ע מי' ספירות, מעליית רפ"ח ניצוצין, מיחודין עלאין קדישין, משמות דקדושה, שם מ"ב, שם ע"ב וכוי, ומכל קומות העולמות, תיקונם ועלייתם, מהחזרת המלכות לשרשה, ומהמשכת נשמת משיח וכוי, כל הנ"ל ויתר מזה, מה שאין הפה יכול לדבר והלב לחשוב ומכ"ש להעלות הדברים בכתב מלובשים ומוסתרים ב"סיפורי מעשיות" נפלאים ונוראים, מעשיות אשר איזן וחקר ותיקן משלים הרבה והלביש והסתיר השגות גבוהות ועצומות ב"סיפורי מעשיות" בדרכים נפלאים ונוראים מאד, כי זאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה, כשהיו רוצים לדבר בנסתרות ה', היו מדברים בדרך חידה ומשל, והלבישו סתרי תורה גנזיא דמלכא בכמה וכמה לבושים מלבושים שונים.
הספר מכיל י"ג מעשיות, אשר סיפר אדמו"ר הננמ"ח זיע"א. אדמו"ר התחיל לספר מעשיותיו בשנת תקס"ו, ונמשך הדבר עד אמצע שנת תק"ע.
בעת שהתחיל אדמו"ר לעסוק בסיפור "המעשיות", אמר: "אתחיל לספר מעשיות" וכוונת דבריו היה כמו שאומר: מאחר שאינו מועיל לכם לשוב אל הש"י ע"י התורות והשיחות הקדושות, מיה שעסק ביגיעות גדולות כל ימיו להשיבנו אל הש"י באמת לאמתו. ומאחר שאינו מועיל כל זה, ע"כ הוא מתחיל לעסוק בסיפורי מעשיותיו. ובאותו הזמן אמר המאמר הנדפס ב"ליקוטי מוהר"ן" ח"א סי' ס' והוא: פתח ר' שמעון ואמר עת לעשו"ת לה' הפרו תורתך וכר, דא אורייתא דעתיקא וכו' עיי"ש, שמבאר כי ע"י סיפורי מעשיות של הצדיק האמת מעוררין מהשינה בני אדם שנפלו בשינה ונפלו מכל הע' פנים של תורה, וע"כ מוכרחין להלביש להם סתרי תורה בדרך חידה ומשל לעורר נשמתם, עיי"ש.
ב"ספר המעשיות" מרבה מאוד לספר ולהלביש ענין הוצאות מלכות דקדושה מבין הקליפות, והוא ע"י התגלות מלך המשיח. מלכות דקדושה מכונה בספרי הזוה"ק והאדיז"ל בשם "בת מלך" כמבואר כל זה בהקדמת הספר, עיי"ש.
ואעתיק דברי הגר"א בר"ג בספרו "ביאור הליקוטים" סי' ס' [המכונה בשם "תפארת הליקוטים"]. עיי"ש במהדורא בתרא סי' ו' וז"ל המעשה הזה (מעשה א') : היא כמו הקדמה לשאר המעשיות, כמובן מצירוף דברי מוהרנ"ת זצ"ל שבהקדמה עם מה שמובא בחיי"מ בסיפור נסיעתו לנאווריטש שבזה הקיץ של שנת תקס"ו, שהי' אז קרוב לגמר הוצאת הבת מלך שמרמז על נפש משיח. והבע"ד וחיילותיו התגברו לבטל ולסתור מחשבותיו ותחבולותיו הק', אשר השתדל בענין זה עד שנפל מחדש השני למלך שהוא כלל נשמות ישראל לשינה עצומה ונשגבה ביותר ויותר, עד שהוכרח אדמו"ר זצ"ל להמשיך לזה סיפורי מעשיות של שנים קדמוניות.
ועיין עוד שם בדף פ"ב ע"ב בהג"ה וז"ל: ...וכל הקילקול והסתירה היתד. ע"י התגברות החרופים "מהידוע" אשר באותו העת התגבר בזה ביותר ויותר, עד שנתפתו עי"ז רובם ככולם של אחב"י והתרחקו מעוצם קדושתם עד היום הזה וכוי, עיי"ש.
בדברים אלו קשה מאד להרחיב ולהסביר אשר ע"כ נקטתי רק ברמזי דברים ובקוצר אמרים, אך בכלליות כמעט רוב רובו של הספר הקדוש מדבר מעוצם יגיעת אדמו"ר הננמ"ח זיע"א אשר פעל לתקן נפשו"ת ישראל. ולעומת זה ירמז מעוצם ההתגברות שהקים הבע"ד עליו. אציין רק פרט אחד אשר הגה"ק החסיד הרב מטשעהרין זצ"ל רמז בספרו "רמזי המעשיות" במעשה ה' וז"ל בסופו: "סיפור זה נוגע למה שהידוע נפל לפעמים למים וכמעט שנטבע", וכוי.
והנה במקום שהרב מטשעהרין זצ"ל הסתיר דבריו ולא רצה לספר מה קרה אז, גילה הדבר בספר "אבן שתיה" מערכת הרה"ק ר' חיים מקאסוב זצ"ל, אשר ע"כ אעתיק דבריו בפרק שני סי' ה' וז"ל: "פעם אחת בא [הדד,"ק ר' חיים מקאסוב] לבקר את חותנו
[הגה"ק ר' מאיר שפירא אבד"ק שפטיבקא בן הרה"ק ר"פ מקאריץ זצ"ל] וסיפר מעשה רב שראה בעיניו. כשהיו מסובים בסעודת הערב דיבר השפאלער זיידע קשו"ת על בעל "ליקוטי מוהר"ן", ויהי בבוקר, כאשר נסע לדרכו, נסעו כולם לכבודו, ללוותו הרחק מהעיר עדי הגיעם למקום פלגי מים, ומשם נפרדו. והשפאלער זיידע הסיב פניו מול העם ואמר רבותי! הנני נוסע כעת דרך מעברות המים שהיא דרך מסוכנת, ומי יודע מה יעלה שלא תתרחש לגו איזה סיבה. בל תחשבו שזה בא מחמת שדיברנו מרורות על ה"ליקוטי מוהר"ך' לא ולא. ובכלותו לדבר והבע"ג עם העגלה ירדו במצולות ובתוכה הזיידע עם המשמשים וכוי ומשמש אחד נאבד מהם שבילו במים רבים ועקבותיו לא נודעו. ומאז והלאה הספר "ליקוטי מוהר"ך' היה חשוב בעיניו. את זה שמעתי מפי מרן "אור החיים" מאטינע שליט"א, ששמע מפי זקנו ציס"ע מוויזניצע זצ"ל, עכ"ל.
הספר נכתב ע"י מוהרנ"ת זצ"ל באידיש בדיוק הלשון שסיפר אדמו"ר הננמ"ח נ"ע, אך מכיון שנשמע מפ"ק אדמו"ר הנגמ"ח שאמר "בדעתי להדפיס ספר ,מעשיות' ויהיה למעלה כתוב בלה"ק ולמטה בלשון לע"ז", תירגם' מוהרנ"ת זצ"ל מעשיותיו ללה"ק.
א. הספר נדפס לראשונה בשנת תקע"ו באוסטרהא עם הקדמה אחת. בסוף הספר צורף ספר "השיחות" (עיין לקמן) . גם צירף מוהרנ"ת בסוף הספר תיקונים והשמטות על ספר הקדוש "ליקוטי מוהר"ן" חלק א' שנדפס בשנת תקס"ח.
לפי מה שנראה מהקדמה השניה של "ספר המעשיות" הדפיס מוהרנ"ת שנית את "ספר המעשיות", עיי"ש, אך לא מצאתי מהדורא זו ואפשר שרק כתב הקדמה שניה על הספר, אך לא הספיק להדפיסו שנית.
ב. מהדורא אחת של הספר נדפסה רק באידיש. חסר בו מקום ושנת ההדפסה, וכנראה שהיה בערך בסביבות שנת תק"פ [בבית עקד ספרים מציין שהוא דפוס לעמבערג].
ג. בשנת תר"י בערך נדפס פעם שלישית בלי מקום וזמן ההדפסה. הספר מכיל ב' הקדמות. בסופו ספר "השיחות".
ד. בשנת תרל"ז נדפס פעם רביעית בלעמבערג ע"י הגה"ק החסיד הרב מטשעהרין זצ"ל, בפורמאט קטן.
ה. בשנת תרמ"א נדפס פעם חמישית בווארשא.
ו. בשנת תרס"ב נדפס פעם שישית בלעמבערג ע"י הר"ר צבי ווייסלאב ז"ל והר"ר ישראל היילפערין ז"ל. אז ליקטו והוסיפו את ה"ליקוטי הלכות" השייכים להמעשיות וספר "רמזי המעשיות" להגה"ק החסיד הרב מטשעהרין זצ"ל ו"רמזי המעשיות" מהגה"ח ר' אברהם ב"ר נחמן מטולטשין זצ"ל.
ז. בשנת תרס"ב נדפס פעם שביעית בווארשא.
ח. בשנת תרס"ט נדפס פעם שמינית בווארשא.
ט. בשנת תרפ"ט נדפס פעם תשיעית בלובלין, דוגמת הנדפס בלעמבערג בשנת תרס"ב.
י. בשנת תש"ט נדפס פעם עשירית בניו־יורק ע"י הר"ר בירך רובינזהן נ"י.
יא. בשנת תשכ"ה נדפס בפעם האחד־עשר בניו־יורק ע"י י' אליעזר שלמה שיק נ"י.
יב. בשנת תשכ"ט נדפס בפעם השנים־עשר בירושלים ע" י ר' אריה וינשטאק נ"י, בתוספת ספר "שיחות ורמזים".
הנני לציין כי נדפסו עוד כמה פעמים חלק מהמעשיות האלו בירוש"ת.
וכאן מקום אתי להעיר כי המחקרים החכמים בעיניהם, הדפיסו כמה פעמים את "ספר המעשיות" בשינוי לשון עם הקדמות משלהם. גם בתירגום ללע"ז וקילקלו המכוון, כי עשו ב"ספר המעשיות" כבתוך שלהם, אשר ע"כ מנעתי מלציינם.
ספר המדות
תוכן הספר: בו מבוארים כל עניני מעלת קדושת מדות הטובות, יקר תפארת גדולתם. ולעומת זה פגם הגדול והנורא של כל מדה רעה, עוצם גנות חרפתם.
הספר מסודר ע"פ אותיות א"ב, והוא מחולק לב' חלקים: חלק א', חיבר אדמו"ר בימי ילדותו, אשר אז מתחיל להיכנס לחדרי תורה. הוא גומא דפים על דפים בלימוד הנגלה בתנ"ך וש"ס, אך הדברים אינם מאירים אצלו. הוא פורץ בבכי תחנונים, ומבקש לראות את מה שהסתירו חז"ל במתק לשונם, משל הוא שמסתירים ממנו את האוצר. הילד שעשועים והיפה עינים אינו מרפה תפילותיו הזכות, הפולחות שערי שמים. ואז מתחילין אותיות התורה להאיר פנים. הם מגלים לו את הצפון בהם. ממשיך הוא בלימודו, אך טוהר נפשו רוצה לזכך גם את הגוף החומרי, שלא ישאר בו שום רושם של מדה רעה.. הגוף נכנע, אינו מתנגד להלכי הרוח אשר מפיחים בנער, בן הארבע. גרונו מתחיל להתנפח, כי אינו לועס את האוכל אשר מכניס לפיו, אלא בולע אותם בצורתם הטבעית, בכדי שהחיך לא ירגיש טעם עוה"ז. מרבה הוא בטבילות במקוה הקרה, הוא שובר מקודם את הקרח, המכסה אותו. משם רץ לקבר זקנו הבעש"ט זצ"ל, ושופך שם שיח לבו. והכל בהצנע לכת. כדי שלא יתוודע לאיש מוסיף הוא לשחק עם חבריו ובני גילו, אך בלבו שוקקת אש עצורה. הוא רוצה לטעום מעץ החיים.
מגיע שבת קודש. משתוקק הוא להרגיש את הנפש היתירה. הוא בא לבית הכנסת, מכניס ודוחק לראשו לתוך עמוד תפילה ובוכה הוא בבכיה חרישית ומבקש שנפשו תתגלה אליו. רוצה הוא להרגיש זיווה ואורה של השבת.
לאחר שעברו כך כמה שעות, מוציא הוא את ראשו ההוצה, מעיף עיניו על נרות שבת ועל קדושה הפרושה בבית המדרש. בלבו מתנוצצת שמחה. הוא זכה כבר להרגיש משהו, אך אין זה
עדיין מה שמחפש. שורש התורה חסר לו, הוא רוצה להגיע ולעמוד על יד מבוע המעיין, לראות מקום אשר בו מתחילים מי החכמה לפכות. אך ירידות ונפילות גם לא חסרו.
בפתע פתאום הכל סתום. סגרו את השערים שנפתחו לו זה עתה. הוא מתדפק, מחפש ומחפש איה השער שנכנס בו לפני כן. הוא בוכה, מפציר ומתחנן שיאירו לו את הדרך מחדש ועוד ביתר שאת. מרבה הוא בתחינות ובבקשות, גם מסדר לעצמו תפילות. השער נפתח, אורות מוחו נדלקים ביתר שאת. עכשיו מחפש לו חבר שידריך אותו וייעץ לו מה לקרב ומה לרחק, באיזה מדה להתדבק ומאיזה מדד. עליו לנוס ולברוח. כמלאך מושיע, מופיעות לנגד עיניו אותיות התורה אשר מרבה להגות בהם. מתחיל לראות בתורה הנהגות והדרכות על כל צעד ושעל. כל פסוק בתורה הוא הדרכה. כל מאמר הז"ל קורא בראש הומיות מעשה איש ופקודתו.
אחרי שמצא כבר את החבר המבוקש, מתחיל הוא לחרוט הדברים עלי גליון נוסף על לוח לבו, למען יהיה לו תמיד לזכרון נגד עיניו. ברבות הימים והשנים מצמיד את הכרך הקטן אל לוח לבו, ואומר זה עשה אותי יהודי, כנזכר בספר "חיי מוהר"ן" במעלת תורתו וספריו הקדושים סי' מ' וז"ל: פעם אחת היה ספר הא"ב בכתב אצל חברינו ר' נפתלי, ור' נפתלי ישב עמו על העגלה, כי היה מלווה אותו כשנסע לנאווריטש. ענה ואמר על ספר הא"ב שראהו ביד ר' נפתלי הנ"ל (מיין ליבער הארציקיר חבר, מיין ליבער גיטרייער חבר, האט דאס האט מיו גימאכט פאר איין יהוד) , היינו שע"י אלו הדברים הנאמרים בם' הא"ב על כל מדד. ומדה, עי"ז התגבר לשבר כל מדה ומדה, עד שזכה למה שזכה, ע"כ.
החלק הב', בצלמו ותבניתו הוא כעין החלק הראשון, בביאור מעלת מדות הטובות ובגנות מדות הרעות. אך הדברים הם כבר אשר השיג בימי גדלותו והם השגות הגבוהות משכל אנושי, נובעים הם ממקור אשר ספרו הקדוש והנורא "ליקוטי מוהר"ן" יביע אמרתו והדברים ארוכים מארץ מדד. לבאר כל קטע ופיסקא מהספר. אך מכיון שהם עניני מדות, העתיקם אדמו"ר זצ"ל בקוצר אמרים, בכדי שיביא את האדם לעובדא ולמעשה, אך בשרשם הם גבוהים משכל אנושי, ככל דברי תורתו הקדושה.
ובכדי לתת מושג מה מהספר הקדוש "ספר המדות" אמרתי בזה להביא דברי אדמו"ר מוהרנ"ת זצ"ל בליקו"ה הל' ר"ח, הל' ה' סי' ו/ אשר דבריו מסבירין הקדמה השניה שב"ספר המדות" שמבואר שם כי המדות הם קומה שלימה כצורת אדם וכר, וז"ל: ...כשרוצין להמשיך זה הדרך בעולם לעשו"ת מהתורות תפלות, צריכין לזה להמשיך חידושי אורייתא גבוהים מאד, הנמשכין מבהי' אורייתא דעתיקא סתימאה, שע"י חידושין אלו נתגלין כל הדרכים והנתיבות של התורה, איך כל המצוות והמדות קשורים ונאחזים זה בזה וזה בזה, כמו הרופא המומחה כשרוצה לרפאות איזה הולאת שבאדם, א"א לידע מהות החולאת ורפואתו כ"א כשבקי בחכמת הניתוח, דהיינו שידע כל פרטי קומת האדם ותכונת כל אבריו וגידיו ועורקיו וכו' שידע היטב איך כל האיברים הפנימיים והחיצוניים ערוכים ומסודרים זה אצל זה. ותכונת פרקיהם וקשריהם וחיבוריהם, איך כל אבר ועצם וכו' מקושר ומחובר ומסודר זה בזה וזה בזה, ע"י קשרי הגידים והעורקים וכו', ואיך הדמים רצים בהם ושאר כל תכונות הגוף ומרחקי פרקיו וכר, הכלולים בחכמת הניתוח ואז דייקא כשהרופא בקי בכל זה היטב, אז יכול ליכנס להבין מהות החולאת ולעסוק ברפואתו. כמו כן צדיקי הדור האמיתים העוסקים ברפואת חולי נפשו"ת ישראל, א"א להם לעסוק ברפואתם כ"א כשיודעין מהות חולי הנפש, וזה ע"י שיודעין בחי' תכונת קומת האדם העליון, שהוא בחי' צלם אלקים שהוא בחי' תכונת קומת התורה שנקראת אדם, כמ"ש זאת התורה אדם, כי התורה היא בחי' קומת אדם, כי היא כלולה מרמ"ח אברים ושס"ה גידים שהם בחי' רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת, כידוע. וכמו שהרמ"ח אברים והשס"ה גידים שבאדם ערוכים וקשורים ומסודרים זה בזה וזה אצל זה וכוי, וצריך הרופא להיות בקי בסדרם וחיבוריהם היטב, כנ"ל. כמו כן צריכין לידע בבחי' קומת התורה סדר הקשר והחיבור של כל רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת וכל חמדות ומצוות דרבנן הכלולים בהם לידע היטב, איך הם ערוכים ומסודרים ומחוברים ומקושרים זה בזה וזה בזה. ואז יכולים לידע סגולת כל מצוד. ומצוה ומדד. ומדה לאיזה רפואה היא מסוגלת ביותר. ואיך לרפאות חולי הנפש. ועיין רמז מזה בהקדמה שניה לספר הא"ב ותבין מעט מזה, וכו' וכר, אבל כ"ז נעשה רק ע"י הצדיקים שיודעין שורש של כל הי"ג מדות התורה שהם כלל התורה, איך הם ערוכים וסדורים בשרשם, איך כל עניני התורה ומצוותיה ומדותיה ופרטיה ודקדוקיה ערוכים וסדורים וקשורים ומחוברים ודבוקים זה בזה בקשרים נפלאים ובתבונה נפלאה ונוראה וכו' וכי, ע"כ עיי"ש
העתקתי מקצת מדברי אדמו"ר מוהרנ"ת זצ"ל, ואם לב בשר לך הט עיניך היטב לראות שורש.וראש דבר אמת תכון לעד, באיזה נתיב ודרך הלך אדמו"ר זצ"ל עוד בימי נעוריו ומה שזכינו שיגלה לנו,
הספר היה שמור אצל אדמו"ר הננמ"ח מבלי שידע איש מזה, עד בואו לברסלב בשנת תקס"ב, כאשר נטע אדמו"ר מקום משכנו בברסלב- נתעורר לבב אחד מתלמידיו המובהקים המכונה הרב ר' דוב חיילעס זצ"ל, רב העיר לאדיזשין, לנדוד אחר רבו. עוזב הוא רבנותו ובא אל אדמו"ר זצ"ל לעמוד לפניו ולהיות בקרבתו להתענג מזיוו.
דרך הרב הנ"ל היה לשוח הרבה סיפורי - מעשיות מצדיקים, כי נוסף על גדלותו בתורה היה מלא וגדוש בסיפורי צדיקים. פעם סיפר הרב הנ"ל לאדמו"ר זצ"ל סיפור נורא בנוגע לאותיות הא"ב, כנזכר בריש "ספר המדות". ואז מצא עת רצון אצל.אדמו"ר וגילה לו מספר הא"ב. ואמר לו: "אבל אצלינו ב"ה מאירים כל אותיות הא"ב". ומסר לאנ"ש להעתיק את הספר הקדוש ספר המדות שנסדר ע"פ א"ב. ובספר "חיי מוהר"ן" (הנקרא "שבחי מוהר"ן") חלק "שלא לדחוק את השעה" סי' ה', וז"ל: כשכתבתי לפניו ספר הא"ב הראשון ומפיו יקרא אלי מתוך כתביו ואני כותב על הספר בדיו ונמשך הדבר זמן רב, כי בתחילה כתבתי לפניו קצת, בערך חצי בויגין, ואח"כ לא נזדמן פנאי לכתוב לפניו ונמשך בערך ג' או ד' חדשים, ואז כתבתי לפניו עוד מעט, אח"כ נתבטל הדבר לערך ב' שנים ופעם אחת קודם חנוכה נתעכבתי בברסלב בערך ג' שבועות אצלו, ואז כתבתי לפניו כל הא"ב, ואז כתבתי לפניו בכל יום ויום כמה שעות רצופים, עד שנגמר בשלימות ת"ל והיה כבד הדבר עליו מאד, אך מאהבת ישראל מסר נפשו על כל דבר שיש בו זכות וטובה להכלל וכר, ע"כ.
זה מה שנוגע לחלק ראשון מ"ספר המדות".
חלק השני מזכיר מוהרנ"ת זצ"ל ב"ימי מוהרנ"ת" דף כ"ו, וז"ל: קודם ר"ה נתן לאנ"ש להעתיק כמה ניירות מכתיבת ידו הק' שהיה כתוב בהם הדברים של הא"ב השני. ואצלו ז"ל לא היו הדברים כתובים בסדר הא"ב, רק כל דבר שהשיג במקום שהשיג כתבו זה אצל זה, אך ציוה עלינו לסדרם ע"פ א"ב. ואלו הכתבים לא מסר בתחילה לידי כדרכו תמיד, כי לא הייתי באותו היום אצלו, ונתנם לאנשים אחרים מאנ"ש ואני קיבלתי מהם. ואחר איזה זמן הוסיף ונתן לי עוד כתבים מכת"י הק' השייכים לא"ב השני והעתקתים ג"כ וסידרתים על סדר א"ב וצירפתים יחד, ושיבח מאד את הא"ב השני ואמר שכל דבר ודבר מהם, הם השגות גבוהות מאד מאד וכר, ע"כ.
לפי זה נתברר לנו כי מה שכתוב בהקדמת "ספר המדיח" שאצל אדמו"ר היו הדברים כתובים על כל ענין מקורו, סובב רק על חלק הראשון שב"ספר המדות" וז"ל שם: והנה אצלו היו כתובים כל הדברים האלה שבספר הזה עם ציון המקומות שהוציא מהם השגות אלו, אבל כשהעתקתים מפיו הק' לא נתן לי להעתיק כ"א אלו הדברים כהווייתן ולא הודיע מקומם איה וכר, ע"כ. וההכרח שהכוונה רק על חלק הראשון שמוהרנ"ת זצ"ל העתיק מפיו, אבל החלק השני מסר בכת"י ושם לא היו מ"מ כ"א היו שם מ"מ היו מעתיקים אותם או עכ"פ היו מזכירים שהיה שם מ"מ.
ועיין ב"חיי מוהר"ן" (המכונה ג"כ בשם "שיחות מוהר"ן") חלק עבודת ה' סי' קל"ב וז"ל: שמעתי בשם רבינו זצ"ל שאמר שעל כל דברי הא"ב שלו יש מהיכי תיתי (ר"ל מאיזה מקום נלמד הדבר, מאיזה פסוק או מאמר רז"ל וכיוצא) ומאי טעמא רק על דבר אחד מהא"ב החדש, אמר מהיכא תיתי, יודע אני ומאי טעמא איני יודע עדיין, ע"כ.
ספר המדות שבידינו אינו רק חלק קטן מעט מזעיר ממה שהי' כתוב אצל אדמו"ר הננמ"ח זצ"ל, כדברי מוהרנ"ת זצ"ל בהקדמתו שלא מסר הכתבים בידם, כי לא היה רצונו שיעתיקו כל הדרכים שהיו כתובים אצלו וכר, ועל אות רפואה לבד היה אצלו כמדומה רי"ש (מאתיים) בוגין וכו', עיי"ש.
כאמור לעיל סידר מוהרנ"ת את ב' חלקי הא"ב וצירפם יחד. דעתו היתד. כי כשיבואו הדברים בדפוס יודפסו ב' החלקים יחד. זאת אומרת מערכה אחת מחלק הראשון ומערכה אחת מחלק שני, כגון להדפיס אות אמת מחלק ראשון, אח"כ אות אמת מחלק שני וכן הלאה.
א. בשנת תקע"א הדפיס מוהרנ"ת ספר הא"ב במאהלוב, כנזכר בימי מוהרג"ת דף ני. אך מכיון שנדפס שלא בפני מוהרנ"ת, עיוותו המדפיסים וחילקו אותם לב' חלקים. מקודם חלק א/ אח"כ חלק ב', כדבריו בהקדמת "ספר המדות" בהדפסה שניה, וז"ל: גם תקנתי עכשיו הסדר של הדברים הקדושים האלה, כי ספר הא"ב הראשון נדפס שלא בפני ועיוות המדפיס שהדפיס הא"ב השני בפני עצמו וחלקו לגמרי מן הראשון ולא כן אנכי עמדי כי האף אמנם חלוקים המה בכמה חילוקים, כאשר מבואר למעלה, אך אעפי"כ אין להרחיקם זה מזה, כי מאחר ששניהם כאחד טובים, ושניהם מדברים
ממהות המדות, מעלתם ופחיתותם וכר בודאי ראוי להציג ביחוד כל הדברים וכו' וכר, רק נטיתי קו בין הדברים של הא"ב הראשון ובין ההשגות של הא"ב השני וכו', ע"כ.
בהדפסה ראשונה כבר כתב מוהרג"ת ב' ההקדמות כנדפס היום, אך הקטע שמובא בין הקדמה א' לב' המתחיל. והנה כבר נדפס פעם א' זה הספר הקדוש, הוסיף מוהרנ"ת זצ"ל אח"כ בהדפסה שניה.
ב. בשנת תקפ"א סידר מוהרנ"ת מחדש את "ספר המדות" בתוספת תיקונים והדפים את "ספר המדות" פעם שניה, כנזכר ב"ימי מוהרנ"ת" דף נ"ה ובח"ב דף פ"ז ע"ב ודף פ"ח ע"ב, ת"ל שם בסי' י"ז: ...אח"כ עזרני השי"ת ונתן לי עצה שבעת שעמדה הדפוס ולא יכולתי להדפיס ספרים הגדולים שהתחלתי להדפיס, שאז אדפיס לע"ע על נייר אחד ספר הא"ב ובני שיחי' נתן מעותיו על זה והתחלנו להדפיסם וכר, ע"כ.
הדפוס היה בבית מוהרנ"ת, כמבואר שם והודפס בלי רשיון הממשלה (כמו שיתבאר במערכת ליקו"ת, עיי"ש) . להעלמת הדבר הדפיס מוהרנ"ת זצ"ל באותיות בולטות מאדלוב היכן שנדפס לראשונה.
חידה סתומה היו דבריו בהקדמתו שכותב כי כתב והדפיס מראה מקומות ל"ספר המדות" וז"ל: בד"ה והנה אצלו וכו': וכעת בעת עסקינו להדפיסו שנית העולה על רוחי היה לבלי להעתיק מאלו הרמזים והמראה מקומות וכו' וגם מחמת שעדיין לא יצאנו ידי חובתינו למצוא רמזי כל הדברים וכר, אך אחרי שובי נחמתי וכו' נמלכתי להציג כמה רמזים אצל כמה דברים אשר כבר מצאה ידי ויד בני גילי וכו', ע"כ.
שאלתי ונשאלתי כמה פעמים איה איפה הם המראה מקומות של מוהרנ"ת זצ"ל, אך בחסדי השי"ת בהגיע לידי "ספר המדות" אשר נדפס בבית מוהרנ"ת זצ"ל בשנת תקפ"א, מצאתי וראיתי כי יש בו מראה מקומות, יותר ממאה מקומות, וכן בדקתי כל הדפוסים מאז ועד שנת תרל"ו אשר אז נדפסו מראה מקומות של הרב מטשעהרין זצ"ל ובכולם נדפסו מראה מקומות ממוהרנ"ת זצ"ל, אך אחרי כן קם הגאון החסיד הרב מטשעהרין והשלים את החסר בציון כל המ"מ. ומאז נכללו מראה מקומות של מוהרנ"ת בתוך המ"מ של הרב מטשעהרין זצ"ל, כי הרב מטשעהרין זצ"ל מעוצם ענותנותו לא גילה על אף ספר שמו וממילא לא הוצרך אז להבדיל מה הם מ"מ של מוהרג"ת זצ"ל ומה הם מ"מ שהוסיף הוא עצמו, אבל אחרי פטירת הרב מטשעהרין זצ"ל, כשהדפיסו מ"מ שלו על הדף בשנת עת"ר וציינו במפורש "מ"מ מהרב מטשעהרין" זצ"ל, מאז נעלמו המ"מ של מוהרנ"ת זצ"ל ולא נודע כי באו בתוך המ"מ של הרב מטשעהרין זצ"ל.
כמה מ"מ אינם מובאים גם במ"מ הרב מטשעהרין זצ"ל, ויש אשר מוהרנ"ת מרחיב הדיבור ביתר מהנדפס כיום.
ומחיבת הדבר ומהצורך לתקן מהיום והלאה לציין במיוחד שם מוהרנ"ת זצ"ל על המראה־מקומות שלו, כדרך שמסומן מ"מ מהרב מטשעהרין זצ"ל ומ"מ מהרה"צ זצ"ל, בודאי מהיושר לתת מקום נכבד לראש וראשון אדמו"ר מוהרנ"ת זצ"ל, אשר הוא אשר פתח השער בהמצאת דרך הנפלאה בציון המראה מקומות.
ברצוני לציין כי במ"מ מוהרנ"ת זצ"ל לפעמים מביא רק את הפסוק ולא מציין מקומו, וציינתי מקומו ע"פ מ"מ מהרי מטשעהרין זצ"ל.
מראה מקומות מוהרנ"ת זצ"ל
(הועתק מ"ספר חמדות" שנת תקפ"א)
דרך
א. תהלים חי: ציפור שמים ודגי הים עובר ארחות ימים.
ג. שם כ': אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלקינו נזכיר.
ו. חבקוק ג': כי תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה.
ט. משלי כ': מה' מצעדי גבר ואדם מה יבין דרכו.
י. איוב ה': כי עם אבני השדה בריתך' וחית השדה השלמה לך.
הרהורים ח"ג
ד. וארא פ' וי: ולא שמעו אל משה מקוצר רוח — אף אין יש רוח בפיהם, עיין בס' ל"מ הראשון.
יב. עיין ל"מ תנינא.
הוראה ח"ב
ג. עיין ל"מ תנינא סי' כ"ט.
חן
ב. משלי ג': ולענווים יתן חן.
ז. משלי כ"ח: מוכיח אדם אחרי חן ימצא.
חנופה
א. ישעיהו ט': כולו חנף ומרע וכל פה דבר נבלה.
ט. איוב ל"ו: וחנפי לב ישימו אף (אינו במ"מ הרב זצ"ל) .
חידושיו דאורייתא ח"ב
י. עיין ל"מ תנינא סי' כ"ח.
ישועה
כח. תהלים ק"ו: וירא בצר להם בשמעו את דנתם, "ליקוטי מוהר"ן" סי' כ"ז.
יראה
ה. מלאכי ג', אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב בספה
כז. מלכים א': ויראו מפני המלך כי ראו כי חכמת אלקים בקרבו.
[א"ה נ"ל תחלים צ"ו ח'ילו מ'פניו כ'ל ה'ארץ — ר"ת חכמה].
לג. תהלים ל"ו: נאום פשע לרשע בקרב לבי אין פחד א' לנגד עיניו.
לז. תהלים ע"ו: יובילי ש"י למורא.
כבוד
ד. תהלים נ"ז: עורה כבודי וכוי, כי מזה הפסוק למדו רז"ל שדוד הי' קם בחצות.
ז. משלי ד': תכבדו כי תחבקנה.
ח. משלי ט"ו: ולפני כבוד ענוה.
כעס
כ. ליקוטי מוהר"ן הראשון סי' נ"ז.
כד. משלי י"ז: כעם לאביו בן כסיל.
לימוד
מה. במדבר ב"א: וממדבר מתנה, כשדרז"ל נדרים נ"ה, עי' פידש"י שם,
מו. סוטה ב"א ע"ב.
סט. תהלים נ"ד: וכל בניד לימודי ה' ורב שלום
עה. תהלים קי"ט: שלום רב לאוהבי תורתך (אינו במ"מ הרב זצ"ל.)
פא. תהלים קי"ט: שקר שנאתי ואתעבה, תורתד אהבתי.
צא. עירובין כ"ב.
לשון הרע
א. ערכין ט"ז.
ב. שם.
ג. שם.
יט. שם בערכין.
ליצנות
ה. משלי י"ד: בקש לץ חכמה ואין. מריבה
ג. שמואל ב', כ"ב: מהולל אקרא ה' ומן אויבי אוושע (עיין מ"מ הרב זצ"ל.)
כט. תהלים פ"ו: שמרה נפשי כי חסיד אני, וארז"ל שאני שומע חרפתי ושותק.
לא. תהלים ק"י: עמד נדבות ביום חילד בהררי קודש מרחם משחר.
לד. משלי י"ז: אוהב פשע אוהב מצה.
לה. איוב ד': עצור במילין מי יוכל.
לח. תהלים מ"א: אשרי משכיל אל דל.
לט. תהלים מזמור ע"א. רוב המזמור מדבר מזה אלקי פלטי מיד רשע וכו' ימלא פי תהלתך כל היום וכו' פי יספר צדקתך כל היום תשועתך וכו' ובסוף גם לשוני כל היום תהגה צדקתך, כי בושו כי חפרו מבקשי רעתי (עיין מ"מ הרב זצ"ל.)
מה. תהלים נ"ז: רשת הכינו לפעמי כפף נפשי, כרו לפני שוחה נפלו בתוכה סלה.
מ. תהלים ל"א: תצפנם בסוכה מריב לשונות.
פז. ישעיהו ח': לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר, כשארז"ל סנהדרין כ"ו (עיין מ"מ הרב זצ"ל.)
פח. כשדרז"ל סנהדרין כ"ט על הפסוק כי עשית זאת, בראשית גי.
ממון
כ. פסחים קי"ח.
לה. עירובין י"ח: והנה עלה זית טרף בפיה — יהיו מזונותי מרורין כזית.
מט. ברכות ס"ג.
צא. משלי כ': אל תאהב שינה פן תורש. ניאוף
כא. קידושין ע'.
כה. שמואל ב', א': ויקונן דוד וכר, נפלאת אהבתך לי מאהבת נשים.
נה. משלי כ"ז: כי ערב זר ובעד נכריה חבלהו.
נדה
ב. איוב י"ד: מי יתן טהור מטמא לא אחד.
ניבול פה
ג. שבת ל"ג.
ד. שם.
נהנה מאחרים