ביאור מנחם· רבי משה מנחם מנדל אהרנסון
הקדמה ופתחא זעירא
כי טוב חסדך מחיים שפתי ישבחונך סלה (תהלים ס"ג) אודה ה' מאד בפי ובתוך רבים אהללנו (שם ק"ט)
הנה ביאור הפסוקים האלו נראה לבאר לדעתי עפ"י מ"ש קדוש ישראל המפורסם הרב ר' משה חיים לצאטו ז"ל בספרו מסילת ישרים פי"ט על פסוק בתהלים (ק) עבדו את ה' בשמחה בואו לפניו ברננה וז"ל איתא במדרש שוחר טוב. אמר רב כשתהיה עומד להתפלל יהא לבך שמח עליך שאתה מתפלל לאלהים שאין כיוצא בו. כי זאת היא השמחה האמיתית שיהא לבו של אדם עלז ושמח על שהוא זוכה לעבוד אדון ית"ש שאין כמוהו ולעסוק בתורתו ומצותיו שהם התכלית והשלימות האמיתי והיקר הנצחי ואמר שהע"ה במשל החכמה (ש"ה א) משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך ר"ל כי כל מה שזוכה האדם ליכנס יותר לפנים בחדרי תורתו ובידיעת גדולתו ית"ש יותר תגדל בו השמחה ויהיה לבו שש בקרבו ואומר ישמח ישראל בעושיו בני ציון יגילו במלכם ודור שכבר הגיע למעלה זו בשיעור גדול אמר יערב עליו שיחי אנכי אשמח בה'. ואמר אבואה אל מזבח אלקים אל אל שמחת גילי. ואודך בכנור אלהים אלהי. ואמר תרננה שפתי כי אזמרה לך ונפשי אשר פדית. והיינו כי בל כך היתה השמחה מתגברה בקרבו ומתלהטות בו כי כבר היו השפתים מתנועעים ומרננות בהיותו עוסק בתהלתו ית'. ומצינו שנתרעם הקב"ה שחיסרו תנאי זה בעבודתם זה שנא' (דברים כ"ח) תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה עכ"ל וש"י. וזה נ"ל מה שנא' באברהם והאמין בה' ויחשבה לו לצדקה היינו שהיה נחשב לאברהם לצדקה וחסד מהשי"ת שזכה לאמונה ואהבה שלימה בהשי"ת. וז"ש וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים באשר צוה אותו אלהים ולכאורה תיבות כאשר צוה אותו אלהים מיותר הוא הלא מבואר בכתוב מפורש מקודם שצוה אותו אלהים. וביאר ע"ז הרב הגאון החסיד קדוש ישראל המפורסם הרב ד' חיים זצזלל"ה מבשערגוץ דגם הו"ל לכתוב בן שמונה ימים כי שמונה היא לשון סמיכה לימים לזה פי' דר"ל שהתורה סיפרה לנו גודל אהבת אברהם להשי"ת שמאותו העת שאמר לו השי"ת לאברהם למול את בנו עד מלאת כל שמונת הימים היה המצוה חביב עליו כל השמנה ימים. וז"ש באשר צוה אותו אלהים ד"ל מזמן אשר צוה אותו אלהים היו אצלו כל השמונה ימים ימי מילה ושמחה מרוב אהבתו להש"י וש"י:
ועד"ז אמר חכם א' לבאר מ"ש הכתוב בענין העקירה והנה איל אחר נאחז. דלכאורה קשה מה הלשון אחר אך הוא הדבר דב"ב גדלה אהבת אברהם להשי"ת עד שלא נחשב בעיניו בגו בבן דק לאיל לזה נאמר והנה איל אחר וזה עיקר נסיון העקירה וש"י. וגס עד"ז ביאר הגאון המובהק המפורסם הרב דוב בעריש אשכנזי אב"ד ור"מ בק"ק לובלין מה דפירש"י פ' ויגש אבל יעקב לא נפל על צוארי בנו יוסף ולא נשקו אלא שהיה קורא את שמע ד"ל בי ידוע גודל הגעגועים שהיה ליעקב על בנו יוסף וחיבתו היתה גדולה אליו עד למאוד אמנם בעת כשראה יעקב את בנו יוסף היה ירא לנפשו פן ח"ו תגבר אליו אהבת יוסף על אהבתו להשי"ת וא"ב נמצא בלבו אהבה אשר תגדל נגד אהבת השי"ת לכן קרא ק"ש מיד כדי להבעיר בלבו זיקי האהבה להשי"ת ושלהבת אהבתו יעלה מעלה מעלה נגד אהבתו לבנו ליוסף. וכמוה כאין תחשב נגד אהבתו להש"י כי כל אהבה שבעולם היא בטלה וכאפס נחשבה נגד אהבת השם בכדי לקיים בכל לבבך ובכל נפשך ר"ל שהאהבה הזאת תמלא את כל הלב והנפש וש"י. ובאמת אין לאדם שום דבר אהבה נגד אהבת הש"י גם לא נחשב לנו תשלום גמול וכדפירש הק' רבינו יונה ז"ל במס' ברכות במודים דרבנן שאנו אומרים על שאנו מודים לך ברוך אל ההודאות ע"ז גופו אנו מודים ומברכים להשי"ת שזכינו להורות לשמו וז"ש דהע"ה (תהלים ט') אשמחה ואעלצה בך אזמרה שמך עליון היינו שזה הוא שמחתו במה שזכיתי לומר שמך עליון. ואמר ג"כ בתהלה לדוד וחסידיך יברכוכה כבוד מלכותך יאמרו. ר"ל דע"ז בעצמו יברכו חסידיו על אשר זכו שכבוד מלכותו אמרו בפיהם וכמש"נ ששים ושמחים לעשות רצון קונם וז"פ הפסוק שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב ע"ד ושמעתי בשם קדוש ישראל הגאון החסיד האמיתי המפורסם הרב ר' אליהו מווילנא זצוק"ל כמו א' שמצא מציאה רבה אשר אי אפשר לקחת הכל בעבור גודל המשא הנה אף ששמח ועלז על אשר נוטל כעת ממון הרבה ושמח מאד במציאתו. עכ"ז ידאג לבבו ובשרו עליו יכאב על המטמון הנשאר עוד כי לא יוכל שאתו. כן הוא ג"כ בענייני התורה אשר הוא ארוכה מארץ מדה וכל מי שמשיג בחכמת התורה אף שהוא שמח בחלקו אשר זכהו ה' להשיג כפי השגת הבנתו עכ"ז הוא מצטער מאד בראוהו כי אזלת יד השגתו ונשאר עוד הרבה אשר אפס כחו להשיג. וכל עוד תוסיף יד השגתו אשר ישמח בשמחתו אשר השיג בתורת ה' ובמצותיו כן ירבה וכן יפרוץ דאגתו עליו עוד לחסות בנועם ה' ולבקר בהיכלו תורת ה' ובמצותיו מאד. ועד"ז ראיתי בס' בינה לעתים דרוש מ"ב לפרש דברי הש"ס במס' ברכות מה דאמר ר' חייא משמיה דעולא גדול הנהנה מיגיע כפו יותר מיר"ש היינו בזה האיש אשר כל פנימית מחשבתו וכוונתו שעבודת המעשה לבד הוא עצם תגמולו וזהו חלקו מכל עמלו אפי' שלא יהיה שום שכר וזהו גדול הנהנה מיגיע כפו דהאדם מתהנה ומתענג נפשו שזכה לעבוד הקב"ה שהוא רב ושליט ומתענג מגוף היגיעה בעצמו שכל עצם התענוג שלו היא היגיעה והעמל בתורתו ובמצותיו הנחמדים מפז. וזה האיש ודאי גדול המעלה יותר מיר"ש שעובד לקבל שכר עוה"ב וז"ש יגיע כפיך כי תאכל דהיגיעה בעצמו היא אכילה ותענוג אצלו בלתי קבלת שכר בלל עכ"ל. ועפ"ז נלע"ד לפרש פי' הפסוק במ"ת ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה את הברכה אשר תשמעו אל מצות ה' אלהיכם והקללה אם לא ישמעו וגו' לכאורה אין לו ביאור שהרי הברכה והקללה אינם כתובים פה בהפרשה דק בפ' תבא אמנם לפי הנ"ל ניחא דזה גופיה הוי עיקר הברכה אשר תשמעון את מצות ה' ולהיפוך חלילה זה בעצמו הוי הקללה גופיה אשר לא תשמעו את מצות ה' וגם שפיר שייך לשון דאה כי בעיניך תראה תיכף הברכה והקללה אשר אני נותן לפניכם היום ובזה דאיתי בס' יערות ערות דב"ש מהגאון האמיתי הרב המפורסם ר' יהונתן זצוק"ל שכתוב לפרש עד"ז דברי הש"ס במס' ע"ז דף י"ח ע"א דאמר לו תמה אני אם לא ישרפו אותך ואת ס"ת באש א"ל מה אני לחיי העוה"ב כו' ובאמת דברי הש"ס הללו הם פלאי מה הוא התשובה על השאלה שאמר לו תמה אני ופי' הוא ז"ל דכך אמר לו ר' חנינא בן תרדיון תמה אני אם לא ישרפו אותך ואת ס"ת באש וא"כ בוודאי אתה יהיה נענש בעוה"ב עי"ז על אשר אתה בעצמך גרמת את השריפה הזאת אשר הכנסת א"ע לסכנת נפשות. וגם יהיה חלול השם ע"י שריפת התורה שאתה לומד בה. וע"ו השיב ר' יוסי בן קסמא רבי מה אני לחיי העוה"ב ר"ל דלמה לי העוה"ב ואפי' לא לי עוה"ב ע"י הפסדי שעברתי ונכנסתי לסכנת נפשות מ"מ ערבה לי המתיקות בלימוד התורה הקשורה בנפשי בקישור עבותת האהבה שזה היגיעה בלימוד התורה הוא עיקר התענוג אצלי שזכיתי ללמוד תורת ה' דהוי זה בעצמו התכלית השלימות האמיתי אפי' בלי קבלת שכר לעוה"ב דעיקר כוונתי לאהבה הש"י וש"י. ועד"ז ביאור דברי המדרש דלד' אבהו הראה לו שכרו י"ג נהרי אפרסמון ואמר אלו למאן א"ל לאבוהו אמר ואני אמרתי לריק יגעתי וזה פלא לומר דר"א לא יאמין ח"ו בשכר העוה"ב אך להנ"ל יובן שפיר דבאמת עיקר עבודת האדם לעבוד הש"י באהבה שלימה בלי תשלום גמול כלל ואהבה שלימה כזו לא יצוייר רק אם נקבע בלבו אחרות האמת בהשי"ת ולזה אהבה גימ' אחד כי דבוקים זה בזה לכן אנשי יריחו היו כורכין שמע היינו שהיו סומכין מלת אחר לואהבת ור"א היה עובד הש"י באהבה שלימה בלי כוונה לקבל שכר ולזה היה שכרו י"ג נהרי אפרסמון כמנין אהבה ואמר ר"א בעצמו דלכן זכה לגמול זה כי היה דרכו תמיד בעשות המצוה על הכוונה דלריק יגעתי מבלי קבלת שכר והי' אהבה שלימה בהשי"ת עי"ז זכה לתשלום גמול כמנין אהבה וש"י וז"ש אין כערכך ה' אלהינו בעולם הזה ואין זולתך מלכנו לחיי העוה"ב היינו דאין ערך לנו לחשוב תענוג ושיווי נגד התענוג מה שהשי"ת הוא אלהינו לעולם ועד וזה אין ערך לא בעוה"ז ולא בעוה"ב כי עיקר התענוג הנצחי מה דשם האדם על לב שעובד אלהי עולה ית"ש ובזה נ"ל דלכך סמכו כנה"ג בערב אוהב עמו ישראל ובבוקר הבוחר בעמו ישראל באהבה קודם ק"ש ע"ד שאמרו חז"ל במרה שאדם מודד מודדין לו כמ"ש כמים הפנים א"פ והבן. וכעין זה כ' הקדוש רבינו יונה ז"ל פ' אין עומדין כ"ה ב' בענין המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה ז"ל הק' שם כלומר שיחשוב בלבו כאלו עומד בשמים ויסיר מלבו כל תענוגי עוה"ז וכל הנאות הגוף כענין שאמרו הקדמונים כשתרצה לכוין פשוט גופך מעל נשמתך ולאחר שיגיע לזו המחשבה יחשוב ג"כ כאלו הוא עומד בבהמ"ק שהוא למטה מפני שעי"ז תהיה תפלתו רצויה יותר המקו' מפי מורי הרב נרו עכ"ל ר"י וביאור בפ' נפה"ח שער ב' חיברו הגאון החסיד ר' חיים מווילאזין זצוק"ל מ"ל ומודעת שהר"י הי' תלמוד קדוש ה' הרמב"ן ז"ל דבריו הן המה דברי הרמב"ן ז"ל בפ' אחרי הפסוק את משפטי תעשו וכו' וז"ל שש והעוזבים את כל עניני עוה"ז ואינם משגיחים עליו כאילו אינם בעלי הגוף. וכל כוונתם ומחשבתם בבוראם בלבד. כאשר היה הענין בחנוך ואליהו בהדבק נפשם בשם הנכבד יחיו לעד בגופם ובנפשם. וזהו ג"כ מה שהביא ר"י בשם הקדמונים פשוט גופך מעל נשמתך היינו שכ"ב יהיה הגוף וענייניו ותענוגיו נבזה בעיניו נמאס עד שיהיה לו תשוקה עצומה להשליך נפשו מנגד ושתהא כל תשוקת נפשו בבוראו ית"ש כאילו אינו בעל הגוף אלא כאחד מצבא המרום המשמשים במרום מופרשים ומובדלים מכל עניני עוה"ז וזהו כוונת ר"י ז"ל שיחשוב בלבו כאלו עומד בשמים היינו שירגיש בעצמו שנתבטלו אצלו כל הרגשות הגוף שהוא עפר מן האדמה וכל הרגשותיו יהיה בענייני הנפש לקשרה בשרשה בשמים באהבה רבה עד שהיו מעמידים נגד עיניו איזה תענוג עוה"ז היה מואס בה בתכלית המיאוס והשנאה וז"ש אוהבי ה' שנאו רע וז"ש הללו את ה' מן השמים הללוהו במרומים וע"י עבורה המה כזו נעשה אורות קדושים למעלה וממשיך ע"ע אור מקיף מקדושה עליונה לקשר נפשו בשורשו העליון וז"ש כי יעקב חבל נחלתו ואל יאמר אדם בלבו ח"ו מה אני ומה כחי לפעול פעולה במעשי שום ענין בעולמות העליונים אמנם באמת יבין ויקבע מחשבות לכו שכל פרטי מעשיו ומחשבותיו ודבוריו כל עת ורגע לא אתאבידו ח"ו ומה רבו מעשיו ומאד גדלו וראו שכ"א עולה כפי שורשה לפעול פעולתו בגבהי מרומם בעולמות האורות העליונים וז"ש חז"ל דע מה למעלה ממך ר"ל כי כל מה שנעשה בעולמות העליונים האורות הכל ממך הוא ומזה לב האדם יחיל בקרבו בשם על לבו מעשיו אשר לא טובים כמו לה"ר וכדומה ח"ו עד היכן המה מגיעים לקלקל למעלה, הרבה יותר ממה שהחרים נ"נ וטיטוס כי המה לא עשו במעשיהם שום פגם למעלה כי לא להם חלק ושורש בעולמות עליונים שיהיו יכולים לנגוע שם במעשיהם רק שבחטאינו נחרב נוה מעלה והמה החריבו רק מטה. וזה שהתפלל דע"ה להש"י יודע כמביא למעלה בסבך עץ קרדומות היינו שיחשוב להש"י כאילו למעלה בשמי מרומים עשאו וכ"מ כמה מקראות המדברים בענין ההתעוררת שלמעלה. דהמע"ה היוצר יחר לבם המבין אל כל מעשיהם ד"ל הנוגע למעשיהם היינו שהוא היוצרם יודע ומבין עד היכן מעשיהם מגיעים בתיקוני העולמות שמעת העולה על תואר מחשבת האדם לעשות מצוה תיכף נעשה דשימה למעלה כשרשו העליון לבנות ולנטוע וז"ש ישעיה הנביא (נ"א) ואשים דברי בפיך וכו' לנטוע שמים. וז"ש חז"ל א"ת בניך אלא בוניך וע"י דבוריו הטובים ברעותא דלבא לפני הש"י מעורר וממשיך ע"ע אוד מקיף מהקדושה העליונה. וזה ענין שכר עוה"ב שאחר פרידת נפשו מהגוף עולה הנפש להתעדן בצחצחות האורות העליונים שנתרבו ממעשיו הטובים. וז"ש חז"ל כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב ולא אמרו בעוה"ב דהעוה"ב אינו מוכן רק ע"י מעשה האדם בעצמו שהרחי' והתקי' חלק לעצמו. באורות העליונים זה חלקו לעוה"ב וכן עונש הגיהנם שהחטא עצמו ענשו. וז"ש (משלי ה') עונותיו ילכדנו את הרשע ובחבלי חטאתו יתמך. תיסרך רעתך (ירמיה ב') כאשר האדם עושה אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה הפגם נרשם למעלה בשרשו ומקים ומגביר כחות הטומאה ע"ע הרחמן יצילנו. וז"ש רז"ל רשעים עמוקים להם גיהנם היינו שהן עצמם מעמיקים ומבעירין אותו בחטאיהם. וז"ש (ישעיה ל') הן כולכם קודחי אש כו' לכו באור אשכם ובזקות בערתם. וז"ש רז"ל שכר מצוה מצוה ושכר עבידה עבירה. כמ"ש כי פעול אדם ישלם לו שהפעולה עצמו הטובה הוא אם דעה ח"ו הוא עצמו התשלומין שלו ז"ש כי את כל מעשה האלהים יבא במשפט היינו המעשה עצמה עומדות ונרשמת כמות שהוא למעלה. וז"ש רז"ל כל האומד הקב"ה וותרן יוותרו חייו והיינו שאינו ע"ד העונש רק החטאים תרדוף רעה בו מאת הבריאה קבע הש"י כל סדרי הנהגות העולמות שיהיה תלויה כפי התעוררות מעשי האדם הטובים ואם דעים ת"ו שכל מעשיו וענייניו נרשמים מאליהם כ"א במקורו ושרשו והוא מוכרח לקבל דינו ע"י אותן כחות הטומאה שהגביר במעשיו כפי ערך וענין הפגם ובזה ממילא יתוקן הפגם בעולם העליון וע"י כח התשובה כרעותא דלבא ומתמרמר על גורל חטאו במ"ש צעק לבם אל ה' שמגעת ער שורשה עולם התשובה עלמא דחירו ונהירו דכלא. ומשם מתאצל ונשפע תוספות קדושה עליונה להתם ולכלות כל טומאה ולתקן העולמות כמקדם. וז"ש באבות וכל מעשיך בספר נכתבים היינו שמעצמם נכתבים ונרשמים למעלה וש"י והנה באמת אם זכהו הש"י לאישי הישראלי לי ע"י תשובה ומע"ט מעומקא דלבא ומקשר נפשו בהש"י באמונה שלימה אז יהיה נפיש זכותיה וינצל מכל דבר רע דאורייתא וקב"ה חר במ"ש אתה לא יגורך רע כעובדא דאחז"ל במס' תענית פ"ג בסוריא היה דברתא ובשבבותי' דרב לא הוה רברתא סברי משום זכותיה דרב דנפיש. אתחזי להו בחלמא רב נפיש זכותיה טבא והא מלתא זוטרתי לגבי דרב אלא משום האי גברא ופי' הנזר הקודש ז"ל זכותיה דרב דהוי נפיש אף דהיה הדבר בשבבותי' שלו מ"מ היה רב ניצול אבל האי גברא דלא נפיש זכותיה כ"כ אם היה הדבר בשכוני שלו לא היה ניצול לזה הוצרך זכותיה דהאי גברא שלא עבר הדבר בשבבותי' שלו כלל דלהגן מפורענות שלא יבא בלל לא צריך זכותו כ"כ כמו להנצל מפורענות אם כבר בא ח"ו. ובזה אמר הגאון החסיד בדורו המפורסם ר' חיים כהן ראפפורט וצ"ל מלבוב על הא דאמר הגמ' בשבת אמר הקב"ה לגבריאל לך ורשום תיו של דיו על מצחן של צדיקים שלא ישלטו בהן מלאכי חבלה והיו של דש על מצחן של רשעים שישלוט בהן מלאכי חבלה. אמרה מדה"ד לפני הקב"ה מה נשתנו אלו מאלו א"ל הקב"ה הללו צדיקים גמורים והללו רשעים גמורים אמרה לפניו היה בידם למחות. והדבר זה פלא מה שאל מדה"ד מה נשתנו אלו מאלו הלא ידע דהם צדיקים גמורים והם רשעים גמורים ומה חידש הש"י בתשובה אבל להנ"ל א"ש דע"ז לא שאל על ההתחלה מה נשתנו אלו מאלו דהא ידע בעצמו מדבריו של הקב"ה שא"ל על הצדיקים ועל הרשעים ועיקר שאלתו היה אם (מביאו) יבואו המלאכי חבלה עי"ז יהיו נתפסים גם הצדיקים בתוכם כי אינם מבחינים בין טוב לרע בעת ההשחתה ומפני זה הוצרך להיות צדיק גמור בעת ההשחתה שלא ישלוט אפי' אם כבר בא ומחמת זה שאל מדה"ד מה יועיל השינוי הלא גם הם נתפסים עי"ז. והשיב הקב"ה הללו צדיקים גמורים ובוודאי יהיו נצולים מההשחתה אף אם כבר כא כעובדא דרב הנ"ל ושאל עוד מדה"ד הי"ל למחות דקודם שהשיב לו הש"י הללו צדיקים גמורים לא חיה יכול לשאול היה להם למחות מפני דאסור להתגרות ברשעים בעוה"ז אבל אחר שהשיב לו הש"י הללו צדיקים גמורים ובצדיק גמור קאמר הגמ' שם דמותר להתגרות ברשעים בעוה"ז לכן שאל מדה"ד היה להם למחות כיון שהם צדיקים גמורים רשאים להתגרות. וש"י. ועד"ז אמר הגאון החסיד ד' שמעלקא ז"ל מג"ש פי' הפיוט והוא באחד ומי ישיבנו ונפשו אותה ויעש קרוש דפי' תפשוט דקאי על הש"י והוא ז"ל פי' דקאי על האדם העומד ביחידות ומתפלל להש"י מעומקא דלבא אף כי אין מי לענות אמן אחר ברכותיו אך אם נפשו אותה ויעש קדוש הוא המלאך זה הוא המליץ עבורו להנצל אותו מכל דבר רע ולעזור לו לאהוב הבורא ית"ש ולעבוד אותו באמת ולהיות לכן טהור ומקודש מכל עון ואשמה נגד המקום ב"ה ונגד רעהו וזה נקרא קדוש. ובזה אמר הרב הצדיק איש אלקי נשיא ישראל זצוק"ל על הא דאמרה שונמית כי איש קדוש עובר עלינו ופריך הש"ס מנא ידעה דאיש קדוש. ולכאורה יפלא מאי פרכת הש"ס מנא ידעה דהא הת"ח ניכר במלבושו ובהליכו וכמ"ש הז"ל בג' דברים האדם ניכר לזה אמר הרב הצדיק הנ"ל דלפי מה דסידרו אנשי כנה"ג בפי ישרים תתהלל ובדברי צדיקים תתברך ובלשון חסידים תתרומם ובקרב קדושים תתקדש. הרי דחישבו מעלה זה מזה ובקדושים מי שקרוב לבו טהור זה נקרא קדוש וזה אין ביכולת אדם לידע מה שבלב חבירו אם קרב לבו קרוש וטהור לקרוא אותו בשם קדוש לזה פריך הש"ס שפיר דקרא שונמית לו בשם קרוש מנא ידעה דהא אדם לא נקרא קדוש דק אם קרב לבו קדוש ומי יורע מחשבת אדם לזה מתרץ הש"ס דלא ראתה טפת קרי על מטתו. וש"י. וכן מצינו ברבינו הק' שלא נתן ידו למטה מטיבורו מחמת גודל פרישת וטהרה וקדושה. וז"ש דש"י קרושים תהיו כ"מ שאתה מוציא גדר ערוה אתה מוציא קדושה. וכמבואר בספרי מוסר ז"ל דעיקר עבודת האדם בעשיית המצוה כמו תפילין וכדומה לחשוב בלבו לעבוד הש"י בלי שום תשלום גמול כלל ועי"ז לא יזוז מעבודתו מפגעי הזמן כמאמר התנא דכל אהבה שאינה תלויה בדבר אינה בטלה לעולם כי אם יגיע לאדם ח"ו איזה דעה רעה יבין בלבו דאינה רעה מוחלטת אלא להזדכך גופו ולטהר נשמתו לראוה באור הצפון. וז"ש דוד אורך ה' כי אנפת בי ועד"ז שמעתי בשם הרב הצדיק איש אלקי המפורסם ר' ישראל ז"ל מרוזין אמר בשפיכת נפשו כי כל הרדיפה יהיה לחנם ולא יגיע לי שום היזק אך ירא שמא יבא הגזירה מהש"י. וז"ש דהמע"ה בעת שהיה לו הרדיפה משונאיו אמר שרים רדפוני חנם ר"ל הרדיפה שהשרים ירדפוני הוא לחנם כי לא יזיקו לי אך מדברך פחד לבי ר"ל שמא יצא הגזירה מדברך שאתה גזרת עלי הרדיפה הזאת ומיד התחזק לבבו ואמר שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב ר"ל גם ע"ז אני שש ונותן שבח והודיה להש"י כי הוא מאמרתיך. וז"ש דהמע"ה אודך כי עניתני ותהי לי לישועה כי את אשר יאהב ה' יוכיח עכ"ל וש"י. וכמו שביאר הרב החסיד המפורסם המוכיח ר' אפרים דישר ז"ל מבראד הובא בצל"ח על פסחים דף ג' דברי הש"ס דקאמר לא כהעוה"ז העוה"ב דבעוה"ז על בשו"ט אומר ברוך הטוב והמטיב ועל בשו"ר אומר ברוך דיין האמת ובעוה"ב כולו הטוב והמטיב וע"ז הקשה הרי"ף בע"י הא גם בעוה"ב הרשעים מצדיקים הדין ואומרים יפה דנת יפה חייבת רשעים לגיהנם וצדיקים לג"ע והוי כמו דאומר בעוה"ז ברוך דיין האמת לזה ביאור הרב ז"ל הנ"ל דלכאורה קשה דברי הש"ס דקאסר לא כעוה"ז עוה"ב הרי בעסק הברכה אין חילוק כלל דבעוה"ז יש רעות וטובות ובעוה"ב ליכא רעות והוי להש"ס לומר בקיצור לא כעוה"ז העוה"ב דבעוה"ז יש רעות וטובות ובעוה"ב ליכא רעות לזה אמר הרב ז"ל הנ"ל דבאמת אמר דור אודך ה' כי אנפת בי והיינו שמעליון לא תצא הרעות והכל לטובה והיינו כי הרעה אינה חלוטה אלא לזכך האדם ולהכניע היצה"ר ולטהר הנשמה שיזכה לעולם שכולו טוב אלא האדם אינו מבין הדבר וסובר שרעה אצלו. וז"ש הש"ס דבעוה"ז אומר ברוך דיין אמת דהוי אצלו דין אבל דוד הבין ואמר אודך ה' דהוי מדת הרחמים כי אנפת בי כי הי' יודע בעוה"ז דהרעות הם טובות. וז"ש הש"ס רבעוה"ב אומר כולו הטוב והמטיב והיינו אף על הרעות דהיה לו בעוה"ז יורע שם שהמה שם לטובה כי נזדכך נשמתו למקור מחצבתה ודפח"ח. וז"ש חז"ל כשם שמברכין על הטובה כך מברכין על הרעה והיינו רהטוב נסתר ונעלם מעיני האדם:
ועד"ז אמר נחום איש גם זו לטובה כמו שפי' הרב הקדוש ו' חיים קראסניר ז"ל דידוע דהשם הוי"ה ב"ה הם רחמים במספר כ"ו והשם כוז"ו שהם אותיות שאחר אותיות כ"ו הם אותיות דין והחסד גנוז בתוכו בהסתר ואותיות כ"ו של השם כוז"ו החסד שבהם הם יותר נגלים כי הם גי' הוי"ה ואוחיות זו הם דין והחסד נסתר בתוכו וזה אמר נחום גם זו לטובה היינו אע"פ שהם מודים ביותר על בחינת דין מאותיות כ"ו אעפ"כ הם לטובה שבוודאי החסד גנוז בתוכו וש"י. ועד"ז אמר הגאון רבן המפורסם רבי ר' העשיל זצוק"ל מקראקא, לפרש מ"ש חז"ל ומכתב אלקי' חרות על הלוחות א"ת חרות אלא חירות ממ"ה עפ"י מה דאיתא בספרי המקובלים מ"מ כתב וידבר אלקים ולא נאמר וידבר ה' דהוי מדת הרחמים ותירצו משום דכתיב בעשרה הדברות ס"ז אלפין ועם האלף של וידבר אלהים הוי ס"ח אלפין כמנין חיים כמבואר בב"י א"ח הלכות ר"ה וזה דהיה קשה להש"ס ומכתב אלקי' חרות על הלוחות ולא נאמר וידבר ה' וזה מתרץ הש"ס דלכך נכתב באלף להשלים למנין חיים דא"ת חרות אלא חירות עמ"ה. א"כ אף דכתיב אלקים החסד גנוז בתוכו בהסתר וז"ש אנכי ה' אלקיך היינו דה' דהוי רחמים הוא אלקיך דק דהחסד גנוז בתוכו בהסתר. וש"י ובד"ק יבואר התנחומא וז"ל ראה כמה חביבה התורה דבשבילה נברא העולם כשביקש הקב"ה ליתן התורה לישראל החזיר על כל אומה רצה הקב"ה להחזיר העולם לתהו ובהו כיון שקבלו ישראל התורה נתיישב העולם ולפיכך וידבר אלקי' והוא פלא מאי לפיכך ולהנ"ל ניחא דרמז דע"י שנא' וידבר אלקים לרמז על ס"א אלפין כמנין חיים א"כ ע"י קבלת י' ר ברוח נתיישב העולם ונתנה חיים לעולם וז"ש בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ פירש"י בשביל התורה שנקראת ראשית כדברי התנחומא הנ"ל ולזה כ' תי' אלקי' לרמז על ס"ת אלפין דעי"ז נתנה חיים לעולם אף שכ' חי' אלקי' החסר גנוז בתוכו ובזה ג"ל מה שאנו אומרים בכל יום ותכנס אתנו לפנים משורת דינך וזה הוי ויתר והא אחז"ל דאין הקב"ה ותרן אך להנ"ל הכונה לפנים משורת דינך היינו בפנימיות בזה המקום שהחסד גנוז שם בתוכו בהסתר וז"ש אלקי' ברב חסדך ענני והכן. וכ"ז יבין האדם בלבו גם אם באין יסורין עליו הם מצד החסר למרק עונותיו כמשחז"ל יסורים הם ממרקים עונותיו של אדם ז"ש (איוב ל"א) אם אמאס משפט עברי ואמתי בריבם עמדי ומה אעשה כי יקום אל ובי יפקוד מה אשיבנו ופי' בזה הרב הגדול המוכיח המפורסם ר' נטע זצ"ל מדובנא היינו דיש להסתפק במה דעבד יוצא לחירות בשן ועין אם ג"כ הדין בעבד התחיל למרור באדון ופשוט ממה דאחז"ל דיסורין ממרקין עונותיו של אדם ק"ו משן ועין. והשתא אם נימא בהתחיל העבד למרוד באדון אינו יוצא לחירות בשן ועין נסתר הק"ו הנ"ל דהא האדם התחיל למרוד בה' דעי"ז בא היסורים עליו וכה"ג גם בעבד אינו יוצא לחירות א"ו מוכח דגם בעבד בהתחיל למרוד ג"כ יוצא בשן ועין והוי שפיר הק"ו הנ"ל. וז"ש איוב אם אמאס משפט עבדי ואמתי בריבם עמרי דהיינו דהם התחילו למרוד בי ומ"מ יצאו לחירות בש"ו בהכיתי כם דמה אעשה כי יקום אל ורצוני דהש"י ימחול לי עונותי ע"י היסורים גם בהתחיל אני למרוד בה' כדאמר הש"ס הק"ו הנ"ל וש"י. ועד"ז אמר הגאון הרב מבראד ז"ל פי' מה אם כבנים ואם כעבדים והיינו דישעי' הנביא אמר מי עור כעבר וא"כ בגלות אנו נחשבין כעורים ולזה אנו אומרים על אלה חשכו עינינו וא"כ בדין אנו ראוין לצאת מהגלות מחמת שו"ע ולכן אנו אומרי' דממ"נ מהראוי ליפדות אם כבנים דאע"ג דהבן אין בדין שו"ע לזה רחמינו כרחם אב על בנים ואם כעבדים נמי הדין דראוי לגאול אותנו מחמת שו"ע לזה אמרינן ותוציא כאור משפטינו דבשו"ע יוצא לחירות גם באם עבד מרד על אדוניו בתחלה כנ"ל. וש"י ולכן צריך האדם לבקש רחמים ותחנונים לפני הקב"ה שימחול לו עונותיו כמשחז"ל שאמר לו הקב"ה למשה בזמן שישראל חוטאים לפני יעשו לפני כסדר הזה ואני אמחול להם חטאתם. ופירשו המפרשי' כ' פירושים בזה. או שיעשו לפני כסדר הזה שיזכירו באמירה בלבד הי"ג מדות או די"ל הפי' יעשו לפני כסדר הזה הדבק במדותיו מה הוא רחום אף אתה רחום והוכיחו דע"כ הפי' דיעשו לפני כסדר הזה כפי' הא' דבאמירת הי"ג בלבד הקב"ה מוחל לישראל עונותיהם ראי כפי' הב' מה נעשה בשאר מדות בשם אל דהוא לבדו אל ואין זולתו ולזה אמר גדול א' הפי' מה שאנו אומרים אל הורית לנו לומר שלש עשרה הכונה דממדת אל הוי הוכחה ודאי' לומר שלש עשרה דבאמירה בלבד הקב"ה מוחל עונותיהם. וזה אם ה' ה' הוי ב' מרות מבואר בתוס' ד"ה דף י"ז בשם ר"ת ה' ה' הוי ב' מדות כדאמר הגמ' אני ה' קודם שיחטא האדם ואני ה' אחר שיחטא האדם ועושה תשובה עז"כ הרא"ש וא"ת קודם שיחטא האדם ל"ל מדה"ר וי"ל דאע"פ דגלוי לפניו דסופו לחטוא מ"מ מתנהג עמו במדה"ר. ובמגלת סתרים דר"נ כ' דאין מוגה ה' הראשון דהוי פסיק בין השמות ואינו מן (המנין) המרה אלא דשם ה' קרא ה' רחום וחנון והוי שם ה' ראשון שם עצם והשם השני שם התואר וג"מ בין ר"ת לר"נ כ"ה באם הבטיח הקב"ה לאדם איזה טובה ואח"ז לא נעשית הטובה דלר"ת יש פתחון פה לארם זה להתלונן מ"מ לא נתקיימו ההבטחה רא"ל שמא גרם החטא אחר ההבטחה דחטא אח"ז ולזה חזר הש"י מהבטחה הא ע"ז מורה השם הראשון דגלוי לפניו דהיה סופו לחטוא ומ"מ הבטיח לו הטובה במדת הרחמים דלזה מורה ה' הראשון וא"כ אינו חוזר ע"י חטא מהבטחתה אבל לדעת ר"ג אין לאדם להתלונן מ"מ לא נתקיים ההבטחה רי"ל דחטא אח"ז לכן חזר הש"י מהבטחה דהא ה' הראשון אינו מורה ע"ז אלא הוי שם העצם ועד"ז ביאור הגאון המפורסם הרב מוה' יוסף תאומים ז"ל ר"י דק"ק פוזנא הפסוק ויאמר ה' אל משה וארא אל אברהם באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם ופירש"י לפי שאמר משה למה הרעת לעם הזה א"ל הקב"ה אבל יש לי להתאונן על מיתת האבות הרבה פעמים נגליתי עליהם באל שדי ולא אמרו לי מה שמך וגם הקימותי אתם לתת להם את ארץ כנען וכשביקש אברהם לקבור את שרה קנה בדמים יקרים ולא הרהר אחר מדותי ואתה מהרהר ואמרת למה הרעותה. דלכאורה יופלא דהא עיקר התלונה של הקב"ה על משה למה מהרהר ומה נ"מ אם נגלה עליהם באל שדי או בשם ה'. ולהנ"ל יובן דלכאורה בלא זה לא היו לאבות מקום להרהר מ"מ לא נתקיימו ההבטחה בנתינת הארץ להם דלמא גרם להם החטא אחר ההבטחה כפירש"י בפסוק ואנכי אהיה עמך נתירא שמא גרם החטא אך לדעת ד"ת דה' ה' הוו ב' מרות א' קודם שיחטא האדם ואע"פ דידע דסופו לחטוא מתנהג עמו במדת הרחמים ולא יחזור מהבטחה ולזה האבות דלא ידעו רשם ה' דהוא שם העצם אלא סברו דה' ה' הוו ב' מדות והיה להם מקום להתלונן ההבטחה מ"מ לא ניתן להם הארץ ולא הוצרכו לחשוש דלמא גרם להם החטא אחר ההבטחה דהא ע"ו מורה השם ה' הראשון ומ"מ לא הרהרו אחר הש"י ומשה דידע דהשם ה' הראשון הוא שם העצם ולמה אמר למה הרעות ולא הוציא מיד ישראל היה לו לחשוש דלמא גרם החטא לישראל דהא השם הראשון אינו מורה ע"ז אם סופו לחטוא דלא יחזור הש"י מהבטחה. ומ"מ משה אמר ג"כ למה הרעות ומסתמא משה שפיר קאמר דזה יונח אם השי"ת אמר לאדם בעצמו ההבטחה ולא שיהיה שליח בזה י"ל דלמא גרם החטא אחר ההבטחה אבל אם אמר הש"י למשה שיהיה שליח בזה יהיה ח"ו רינון על משה דה' לא צוה כך וזה שפי' רש"י דאמר משה קובל על אשר שלחתני מטעם הנ"ל והבן. וז"ש דהע"ה ראה כי פקודיך אהבתי ה' כחסדך חייני. היינו כי אין לי לבקש שכר המצות כי עשיתי אותם באהבה שלימה לא ע"מ לקבל פרס. אלא כחסדך חייני מצד החסד והרחמים שלך. ובקשתי שתחייני כמ"ש רש"י בפ' ואתחנן אע"פ דיש לצדיקים להלות במעשיהם הטובים אין מבקשים מאת המקום אלא מתנת חנם מצד החסד והיינו כמ"ש במדרש פ' אמור פ"ט סי' ב' ווזל אמר ירמיה עתידה כ"ק מפוצצת בראשי ההרים ואמר כ"מ שפעל עם אל יבא ויטול שכרו הה"ד כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל ורוה"ק או' מי הקדימני ואשלם מי מל עד שלא נתתי לו בן מי עשה לי מעקה עד שלא נחתי לו גג מי עשה לי מזוזה עד שלא נתתי לו בית. וז"ש ואתחנן אל ה' אתה החלות ומובן בזה ביאור עוללת אפרים ז"ל עפ"י פירש"י שכ' אע"פ שיש לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים מ"מ אינם מבקשים אלא מתנת חנם והטעם בזה בדברי המדרש מי הקדימני ואשלם כלום עשה מזוזה עד שלא נתתי לו בית כלום מל עד שלא נתתי לו בן וזה אמר משה אתה החלות עיקר המע"ט נתהוה ע"י הש"י מקודם זה אין לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים דמי הקדימני ואשלם לזה אמר הגאון החסיד מהו' ישראל זצוקלל"ה מקאזניץ פי' הפסוק וצדקה תהי' לנו כי נשמור לעשות את כל מצות ה' היינו דבאמת אין לו לשום אדם לתבוע שכר מהש"י משום מי הקדימני ואשלם ולא נחשב לאדם לצדקה שעשה בעשיי' המצוה אבל אם האדם מקשר עצמו לעבודת ה' באהבה שלימה ומייחל להש"י שיעזור לו לקיים המצוה כמו שיתן לו בן לקיים מצוות מילה וללמוד עמו תורה עוד מבקש מהש"י שיתן לו בית כדי לקיים מצות מזוזה ע"ו יכול אדם לתבוע שכד מהש"י ע"ז שקווה לעשות המצוה ובזה לא שייך מי הקדימני ואשלם ז"ש וצדקה תהיה לנו היינו שיהא נחשב לנו לצדקה אם נשמור לעשות לשון המתנה כמו ואביו שמר אה הדבר וש"י. ועד"ז סי' הגאון בס' פנים יפות שזה כוונת הפסוק אל תבא במשפט את עבדך כי לא יצדק לפניך כל חי. ר"ל שלא עשה הצדק והמצוה לפניך. והאי לפניך פי' קודם במו לפנים הארץ יסדת שלא עשה שום אדם צדק קודם שנתת לו לעשות הצדק והמצוה, וא"כ אינו מגיע שום שכר לארם. וש"י ועד"ז ביאור הגאון הרב המפורסם ר' יהונתן זצ"ל בספרו יערות דבש דברי הש"ס בסנהדרין צ"ג מ"מ לא נקרא ס' נחמיה בשמו משום דהחזיק טובה לעצמו דאמר זכרי לי אלהי לטובה ופריך בגמ' דוד נמי אמר הכי זכרני ה' ברצון עמך ומשני דוד רחמי קבעי ותמוה בזה הא נחמיה נמי קבעי להש"י לזה ביאור דבאמת אין לאדם לבקש שום תשלום גמול כמש"נ מי הקדימני ואשלם אך השכר והגמול מצר החסד והרחמים לכן נחמיה דאמר זכרה לי אלהי לטובה היינו גם מצד הדין ראוי לקבל טובה וז"א כי אלהים מדה"ד ובדין אינו ראוי לגמול טובה אבל דוד אמר זכרני ה' היינו במדה"ר והחסד. וש"י וזה נ"ל פי' הפסוק ולך ה' החסר כי אתה תשלם לאיש כמעשהו. היינו כמעשה האדם בעצמו וזה הוי מצד החסד אבל בגר שמעצמו הכיר להקב"ה והקדים לקיום המצוה בדין הוא שיטול שכרו כמבואר במדרש וז"ל מי הקדימני ואשלם מדבר באברהם שמעצמו הכיר להקב"ה. ובזה ביאור התייר הגדול בעל פרשת דרכים בסוף ספרו לפרש דברי המדרש רות ישלם ה' פעלך ותהי משכורתך שלמה מעם ה' אלהי ישראל אמר ר' חמא תחת אשר באת לחסות תחת כנפיו והרבים מתמיהים בזה מה מוסיף ד' חמא בזה וביאור לפ"מ דמבואר בחולין דף ק"ל דפריך רבא תנא תנא ישלם ואת אמרת מדת חסידות שנו כאן ע"כ מבואר דלא שייך לומר לישנא דישלם אלא במה שהוא חייב מן הדין לא במה שנותן במדת החסד. וזה היה קשה לר' חמא היכי קאמר בועז ישלם ה' פעלך דלשון ישלם משמע מן הדין חייב ה' לשלם הא באמת הקב"ה אינו חייב לשלם לשום בריה וכל מה שנותן הוא מצד החסד כדכתיב מי הקדימני ואשלם לזה בא ר' חמא לתרץ תחת אשר באת לחסות דבגר המתגייר שייך לומר ישלם ובדין הוא שיטול שכרו וש"י. ועד"ז ביאור בס' מראה הגדול שחיבר גאון א' מחכמי הספרדים. כוונת הגמ' שדרשו על הפסוק מלוה ה' חונן דל וגמולו ישלם לו ודרשו שכביכול עבד לוה לאיש מלוה דקשה איך אמר הפסוק וגמולו ישלם דמשמע מן הדין ולזה תירצו שכביכול הקב"ה נעשה לוה לזה שחונן הדל ולהכי כתיב וגמולו ישלם מן הדין וש"י ובזה א"ש כוונת הש"ס בסוכה דאמר שלמה קראו שונא שנא' אם רעב שונאיך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים כי גחלים אתה חותה על ראשו וה' ישלם לך ודרשו חז"ל א"ת ישלם לך אלא ישלימנו לך וביאור הרב בית אברהם ז"ל בספרו דהיה קשה להש"ס היכי אמר שלמה ישלם לך דמשמע מן הדין ולזה תירצו הש"ס א"ת ישלם לו אלא ישלימנו לך דקאי על יצה"ר שהקב"ה יעשה שהיצה"ר ישלים עמך ודפח"ח אבל שכר לעוה"ב ידוע בוודאי כי התורה והמצות וצדקה וחסד ומע"ט רצויה לפני הש"י הם נרשמים למעלה ונעשה אורות קדושים למעלה וזה חלקו לעוה"ב וז"ש דהע"ה מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי. ולדעתי הפי' הוא שכל הגמול אשר האדם חשב בנפשו שיגמול להקב"ה באמת זה הוא הגמול ג"כ להאדם בעצמו ולא יגמול להקב"ה מאומה כי מכל התורה והמצות והעבודות שהוא עובד להש"י יגיע תענוג ושלימות ויקח נצחי להאדם עצמו וא"כ אינו משיב גמול להשי"ת בזה כדכתיב כי פעול אדם ישלם לו לראות באור הצפון אור פני מלך חיים כדכתיב יעשה למחכה לו, לאותם שקלות דומות כחמורות ושגגות הוי להם כזדונות ועפ"ז ביאור אאמו"ר הרב הגדול בחוי"ד המפורסם מוה' ניסן ז"ל דברי חז"ל בכ"מ דרש ר"י בר' אלעאי מ"ד הגיד לעמי פשעם אלו ת"ח ששגגות נעשה להם כזדונות ולבית יעקב חטאתם אלו ע"ה שזדונות נעשה להם כשגגות. והקשה מהרש"א ז"ל בח"א שלפי המוכן שטוב לע"ה לפרוק ממנו עול תורה כדי שהזדונוח נעשים לו כשגגות משילמוד ויהי' השגגות נעשים כזדונות. גם קשה למה יהיה בע"ה הזדונות כשגגות הא הוא עושה בזדון והמהרש"א מיישב באריכות לפי דרכו לענין זדון שבת ושגגת מלאכות אבל אא"מ ז"ל מיישב בפשיטות דודאי ע"ה ענשו בכפלים בעושה בזדון כי מחמת שלא למד התורה דק ה"פ לפי שאמר ד' אלעאי גזפי' בסמוך על הפסוק שמעו דבר ה' החרדים אל דברי אלו ת"ח מנדיכם אלו ע"ה א"כ הת"ת אף נזדמן להם לפניו עבירה בשוגג הוא חרד בפחד ורתת מחמת שהם חרדים לדבר ה' ונחשב להם השוגג כעושה בזדון. אבל ע"ה דהוא לא למד ולא ידע המרי והפגם של עבירה יהיה חשב להם בעצמם הזדון כשגגה דמורה היתר לעצמו כמ"ש עבר ושנה נעשה לו בהיתר וזה שדייק ר' אלעאי באומרו להם נעשה כזדון הואיל דחרדים לדבר ה' גם שוגג חמור אצלם בזדון ודפח"ח. ובאותן ת"ח החרדים לדבר ה' שכרם לא יקופח וע"ז אמרו רז"ל יפה קורת רוח שעה א' בעוה"ב מכל חיי עוה"ז ועכ"ז אם יגיע לאדם טובות לעוה"ב אינה זו עיקר עבודה להש"י ומכ"ש לא זאת לעשות אותה כמצות אנשים מלומדה מבלי משים לב בבא לידו א' ממצות ה' לעשות אותה בכונה מיוחדת ולהכניס שמחה בלבו כי בחר ה' בו ותהי משרת עבודת ה' על ראשו כאשר ביאור השל"ה הק' הפסוק אשר יעשה האדם וחי בהם היינו בעת דעושה המצוה יעשה אותה בשמחה ובחיות רב שזכה לעבוד הש"י ואשרי אדם עוז לו בו. וזה רצונו של המקום ב"ה שהקב"ה מקור החסד והרחמים וחפץ חסד הוא להטיב לישראל ולהחיות'. וזה שחז"ל איזה חסיד המתחסר עם קונו היינו כי האדם בעשות טוב לפני הש"י אז שתים המה פעולותיו הא' שעושה לעצמו חסר כמ"ש אמרו לצדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו והב' שמתחסר עם קונו כי ממלא רצון הש"י שחפץ בהטבת ישראל להשפיע להם מטוב ברכותיו וכ"ה להיפוך ח"ו אם האדם זז מעבודתו לעשות הרע בעיני ה' או מלבד העונש על העבירה ג"כ יעניש אותו הש"י על מניעת הטוב שהיה ראוי לאדם מהש"י. ועד"ז ביארו הני תרי צנתרי דדהבא הגאונים נשיאי ישראל בע"מ מפרשי הים מלבו"ב שיחי' דברי המדרש חטא חטא ירושלים וכי עו"ג אינם חוטאים אלא עז"ב חוטאים ואינם כלום אבל ישראל חטאו ולקו. ורבים תמהים בזה ולהנ"ל יבואר על נכון דהמדרש מדייק ע"ד ירמיה שמקונן חטא חטאה ירושלים דהיה בכל חטא ב' חטאים. ע"ז מקשה המדרש וכי עו"ג אינם חוטאים ולמה לא ב' גם בהם חטא חטאו ומדוע יחרה את ד' בישראל יותר לחשוב כל חטא כאילו חטאו בכפלים. ועי"ז עונש רב יותר לזה תירץ המדרש עו"ג חוטאים ואינם כלים היינו דהם אינם נענשים רק על גוף עבירה לבד אשר השחיתה דרכי ה' ולא על מניעת הטוב אבל ישראל חטאו ולקו ודא גופא עקא לישראל אשר הש"י הוצרך להענישם על החטאים וממילא לא יוכל ה' לחת רוחו הטוב עליהם להשרות ברכה במעשה ידיהם וע"כ חטאם פי שנים. וז"ש לקתה מיד ה' כפלים בכל חטאתה כי חטאו בכפלים לכן העונש בכפלים ג"כ וצד"ז נ"ל להבין דברי חז"ל (גיטין נח) במעשה דרב"ח דשאל לתינוק מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים וענה התינוק הלא ה' זו חטאנו לו ולא אבו בדרכיו הלוך דאין לזה ביאר הלשון דהל"ל ולא אבו ללכת בדרכיו ולהנ"ל יובן שפיר דרב"ח שאל לתינוק על ב' דברים מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים וזה הבין התינוק לזה השיב ג"כ דלכך נענשו בשתים חדא מחמת שחטאנו לה'. וגם מה דישראל לבוזזים הוא מחמת מניעת הטוב מהש"י ולזה אמר ולא אבו ישראל כדרכיו הלוך מה דהש"י הולך במדת החסר והטוב דע"י החטאים לא היה יכול לעשות טוב הישראל זה גופא עקא לישראל מה דהש"י מונע הטוב וקאי האי (ולא) בדרכיו הלוך על הש"י דהיו מונעים הטוב ודרכיו מישראל אשר השפיע מעשות רצונו ולהיפך ח"ו אם נעדר הטוב ההוא והבן. ועד"ז ביאר הגאון החסיד ז"ל בספרו באר מים חיים הפסוק ועמי המיר כבודי בלא יועיל היינו דבאמת הש"י רוצה לעשות טובות והשפעת ישועות ונחמות לישראל דק החסרון מצדינו ועי"ז משלים בית או"ה וכובש כעסו מליפרע להם ע"כ. ובכן מוטל עלינו אחב"י לקונן ולבכות ע"ח לפני הש"י לידע על מה אבדה הארץ כדאמר הש"ס על שלא ברכו בתורה תחלה וכדפי' הק' רבינו יונה ז"ל שלא נחשב להם אהבת התורה לברך עליה בתחלה והן עתה בעוה"ר גברה המכשלה הזאת בענין אהבת התורה ולמחזיקים בה ידי לומדי תורה משחז"ל בעקבא דמשיחא שרי חכמיא למהוי כספריא ועמא דארעא אזלו ונדלדלה ואין דורש ואין מבקש וא"ל להשען אלא על אבינו שבשמים. כוונתם מבואר בס' ש"ש חיברו הגאון המפורסם הקצה"ח ז"ל וז"ל כי עיקר הבריאה אינו רק עבור התורה וכל ישראל באיש א' ובו איברים פנימים וחיצונים וחיותם הוא מהלב וכשיש אבר מדולדל מגוף אז אין לו חיות מהלב וכמו כן ת"ח שבדור הם הלב ובהם משכן החיות. ולזה אם פירש עצמו מתורה ומת"ח המה כאיברים המדולדלים שאינם מרגישים איש ברעהו ולכל הגוף בכללו הוא חסרון כשיש אבר א' מדולדל וזה עמא דארעא אזלא ומדלדלא ואין דורש ואין מבקש בפרנסת עניים שיכולי' להגות בתורת ה' וז"ש חז"ל דאין להשען אלא על אבינו שבשמים וש"י. וז"ש חז"ל הנהו בבלאי טפשאי דאכלי נהמא בנהמא והמכוון בזה א' הגאון החסיד מה' שמואל ז"ל מפוזנא דבאמת ידוע בתוה"ק והגית בו יומם ולילה אך הרשות נתונה לעסוק במו""מ כדי להחיות נפשו שיכול לעסוק ולקבוע עתים לתורה או להחזיק לומדי התורה ובזה ענין אף המו"מ לצורך ה' כמ"ש לכו לחמי בלחמי אבל מי שעוסק בכ"י ובמו"מ ואינו שם על לבו לצורך ה' רק כדי להוסיף הון זה מיקרי אכלי נהמא בנהמא ובזה יובן משחז"ל בברכות ר' אלעזר חליש על לאביה ר' יוחנן וחזיא דקא בכי א"ל מאי בכית אי על תורה רלא אפשי' הא תנינן א' המרבה וכו' ובלבד שיכוין לבו לשמים וזה פלא הלא יותר טוב אם מרבה בכונה לשמי' אך הענין כ"ה דר"א היה עוסק במו"מ בכ"י להחיות נפשו כדי ללמוד תורה ולכן בכה על הביטול תורה בעת שעסק במו"מ והשיב לו ר"י הלא אפי' בעת מו"מ שלך הי' כוונתך כדי ללמוד תורה ויחשב כאילו לא בטלת מד"ת ותנינן אהמ"ר ואהמ"מ ובלבד שיכוין לבו לשמים:
ובמדרש איתא ישלם ה' פעלך אשר באת לחסות תחת כנפיו א"ר אבין יש כנפים לארץ שנא' מכנף הארץ כנפים לשחר שנ' אשא כנפי שחר כנפים לשמש שנא' שמש צדקה ומרפא בכנפיה. כנפים לכרובים שנ' קול כנפי הכרובים כנפים לחיות שנ' קול כנפי החיות. כנפים לשרפים שנ' שש כנפים לאחד א"ר אבין גדול כוחן של ג"ה שאין חפץ לא בצל כנפי הארץ ולא בצל כנפי שחר ולא בצל כנפי שמש ולא בצל כנפי כרובים ולא בצל כנפי חיות ולא בצל כנפי שרפים אלא בצילו של הקב"ה שנ' מה יקר חסדך בצל כנפיך יחסיון. וביאור בס' נתיבנ העולם מהתנא אור ישראל בעהמ"ח גור ארי' זצוקל"ה כי הכנפים הם לעופף למעלה לפיכך כל דבר שיש לו התרוממת נקרא כנפים לכך אמר הארץ יש לה כנפים אע"פ שהארץ היא למטה הרי התהום הוא תחת לארץ ויש לארץ התרומ' וכן יש לשאר כנפים והוא התחלת הים והוא חידוש האור באור העולם במעלה יותר ממה שהיה לפניו לילה וגם יש כנפים לשמש דהשמש יש לה יותר התרוממת מפני שהיא בשמים ועור יותר מזה הכרובים שהם יותר למעלה ויותר מזה החיות ויותר מזה השרפים ועליהם נאמר שרפים עומדים ממעל לו וזכר כאן ששה דברים והש"י זכר בשביעית כי הש"י גבוה מעל גבוה ואין על השביעי דבר למעלה כי הש"י מתרומם על הכל וכבר אמרנו כי התרוממת מיוחד לגומלי חסדים כי יש להפ תועלת והתרוממת עד כי הם יושבים בצלו של הקב"ה והקב"ה שומרו וצילו וש"י.
ואתה תחזה דברי הרמב"ם סוף ה' א"מ וז"ל אין כשר למנורה אלא ראשון ורביעי אבל למנחות כולם כשרים ומאחר שכולם כשרים למנחות כמה נמנו לידע היפה שאין למעלה הימנו והשוה והפחות שהרוצה לזכות עצמו יכוף יצ"ה וירחיב ידו ויביא קרבנו מן היפה והמשובח ביותר הרי נאמר בתורה והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן וישע ה' אל מנחתו. וה"ה בכ"ד שהוא לשם האל שיהיה מן הנאה והטוב ואם בנה בית תפלה יהיה נאה מביתו. האכיל רעב יאכילו מן הטוב והמתוק שבשלחנו כסה הערום יכסהו מן היפה שבכסותו הקדיש דבר יקדיש מן היפה מנכסיו. וכ"ה אומר כל חלב לה' ע"כ. וכמבואר בזוה"ק פ' בראשית מאן דחס על מסכנא כרעותא דלבא לא ישתנו דיוקנא דיליה לעלם מדיוקנא דאדה"ר ע"ש. וז"ש ויאמינו בה' ובמשה עבדו אז ישיר משה ובני ישראל ופירש"י שר לא נאמר אלא ישיר רמז לתחה"מ מ"ה והמובן דקאי אדסמיך הואיל והאמינו גם במשה עי"ז גורם דעת התחייה יקימו דור המדבר ומשה וישירו עמו וזה יובן ע"ד שחז"ל בחולין ד' ז' ר"פ בן יאיר הוי אזיל לפדיון שבוים ופגע בי' בגנאי נהרא חלק לי' מימיו והוו טייעא עמו חלק לו נמי משום וכי כך עושין לבני לויה והענין לויה הוא ענין התחברות ודבקות וזה היה בדור המדבר דהאמינו ממשה והיה התחברות ודביקות ממש במשה לזה מהראוי בעת אשר יקום משה אז יקומו עמו מצד הסברא דכך עושים לבני לויה. וע"ז נאמר ישמח ה' במעשיו במ"ש השל"ה הק' ז"ל שמה לא נאמר אלא ישמח לרמז דעיקר השמחה להש"י יהיה לע"ל בעת בא משיח צדקינו ותי' י'ש'מ'ח' אותיות משיח ה' יזכה אותנו לראות בשמחתו ולעבוד אותו באמת. כמבואר בשל"ה הק' סדר עבודת האדם כמו שבת הוא קרוש מששת ימי החול כן מחויב האדם בכל ימי החול לקשר נפשו לעשות ששה שעות חול ושעה השביעית קודש במחשבתו להש"י. וכ"ה לרגעים עכד"ק. ועי"ז נ"ל מה דאמרו חז"ל עשה שבתך חול ועד"ז אמרו אלמלא שמרו ישראל ב' שבתות בשנה מיד נגאלים היינו ש"ק ושבת חול כדברי השל"ה. ולזה נ"ל דניחא מה שאנו אומרים בליל ש"ק ושמרו ב"י ולא הוי הפסק כין גאולה לתפלה דע"י שמירת שבת יהיה הגאולה דהוו כגאולה אריכתא כמו שהיה הגאולה ראשונה. וע"ד שמבואר בס' יערות דבש לתרץ מ"ש התוס' למה אמרינן בש"ק זכה לי"מ והענין דהא כתיב ומושב ב"י בארץ מצרים ת"ל שנה ובאמת דהמצרים לא שעבדו עמהם רק רד"ו שנה ואף אי נימא דחשבינן משנולד יצחק מ"מ א"כ רק ת' שנה ול' שנה מאי עבידתייהו אבל א"ש דלעולם חשבינן משנולד יצחק דשעבודם במצרים היו רק רד"ו שנה ועל ישראל נגזר השיעבור רק בימי החול ומצרים קלקלו השורה והיו משעבדים בישראל שבח ג"כ וא"כ יום ז' הי' מותר צא חלק ז' מרד"ו היא ל' שנה שהיו השעבוד יותר מת' שנה וא"כ ע"י שבת היה הגאולה במהרה ולכך אמרינן בשבת זכר ליצ"מ. וש"י וע"ד הנ"ל אחז"ל לא זזה השכינה מישראל אפי' בשבת של חול כדברי השל"ה הקדוש. ועד"ז נ"ל מדברי חז"ל חייב אדם למשמש בגדיו בע"ש שמא ישכח ויצא. היינו דהבגדים של אדם הם עשיית של אדם דמזה נעשה לבוש אדם והעוה"ז הוא מכונה בשם ע"ש ע"ד שאמרו מי שטרח בע"ש יאכל בשבת לזה מחוייב האדם למשמש בגדיו בע"ש בעוה"ז שמא ישכח ויצא בלי תשובה ומע"ט והבן. ועד"ז אמר הגאון החסיד הצדיק הרב ר' לוי יצחק זצוק"ל מב"ד פי' הפסוק שבת משוש לבינו היינו שבת הוא אותיות שבת אשר הוא משוש לבינו ואיך נהפך האבל הוא מחולינו מו' ימי החול שלא היו בקדושה וטהרה בימי החול עי"ז אינו נרגש קדושת ושמחת שבת כראוי כי הוא זכות י"ב קדושת שב"ת מהש"י לישראל. ולכן חייב האדם לקדש מחשבתו ביום השבת ולהפריש מכל הגשמות העוה"ז כי השבת סוד עולם הנשמות הנפתח בשבת כמבואר בזוה"ק פ' תרומה דהנשמות שבג"ע התחתון עולים לג"ע עליון ונשמות העליונות יורדים לעטר לישראל וכן הנשמות שנתלבנו בו' ימי החול נכנסים בג"ע התחתון במ"ש באריכות ה' יזכנו להיות מן העולים והזוכים לעוה"ב לראות באור הצפון אור פני מלך חיים:
וע"פ הדברים האלה הנאמרים הוא ביאור הפסוק שזכרתי למעלה בתחלת דברי שאמר נעים זמירות ישראל אודה ה' מאור בפי ר"ל רע"ז (הוא) בעצמו אני נותן הודאה להש"י מה שזכיתי שיהיה תורת ה' ותהלותיו בפי. ועד"ז יובן מ"ש דהע"ה ובתוך רבים אהללנו כי יעמוד לימין אביון להושיע משופטי נפשו והיינו דע"ז ג"כ אודה ה' מה שזיכהו ה' מה שבתוך רבים אהללנו בשירותיו ותשבחותיו הקדושים. דעי"ז דנותן שבח והלל להש"י אז בטוח כי יעמוד לימין אביון שה' יעמוד לימינו להושיע משופטי נפשו ואמר (תהלים יח) מהולל אקרא ד' ומן אויבי אושע כמו שפי' הרד"ק והמצ"ד אם אקרא לה' בהלל אז בטוח אני כי מן אויבי אושעה. וז"ש דההללו בשם קדשו ישמח לב מבקשי ה' ר"ל אם יעבדו להש"י בהלל ובשמחה בשם קדשו אז בודאי ישמח לבבם כי יושעו לעין כל וינצלו מכל השונאים המעיקים להם וקמים עליהם להרע להם. וז"ש משופטי נפשו ועוד יש לפרש זה הפסוק ובתוך רבים אהללנו ר"ל אם אלמוד תורתו ברבים ואהללנו. כי יעמוד לימין אביון ר"ל הרבים יעמדו לימינו היינו זכותם וצדקתם יועילו לו להושיע משופטי נפשו היינו מיצה"ר שהוא שופט נפשו כמאמרם ז"ל הוא השטן הוא היצה"ר המסית ועולה ומסטין וע"י זכות הרבים ינצל ממנו וכשמחז"ל כל המזכה את הרבים אין חטא בא ע"י וזהו שופטי נפשו באמרם ז"ל רשע יצה"ר שופטו. וזה שאנו מתפללים בתפלת השכיבנו והסר שטן מלפנינו ומאחרינו היינו שאנו מבקשים ומתפללים לה' שיסיר את השטן מלפנינו ר"ל שלא יסית אותנו לחטוא ומאחרינו אם ח"ו עשינו איזה חטא ע"י שהסית אותנו יסיר אותו שלא יוכל להסטין עלינו מלפניו. וכשיזכהו ה' ללמוד תורתו ברבים אז יעמוד זכותם עליו שלא יוכל השטן להסטין עליו וינצל ממנו ומכל השונאים. ובזה יש לפרש הפסוק בתהלים בתמניא אפי שרים רדפוני חנם ומדברך פחד לבי ר"ל הואיל ומדברך פחד לבי א"כ איפוא הרדיפה אשר השרים רדפוני הם לחנם כי לא יגיע להם שום היזק אלי. ועפ"י המבואר בזוה"ק אית יראה עלאה ואיהו עקרא למרחל ב"נ למארי בגין דאיהו רב ושליט עקרא ושרשא דכל עלמין וכלא קמיה בלא יחשב כמה דאתמר (בדניאל ו') וכל דיירי ארעא כלא חשיבין ולשוא' רעותא בההוא אתר דאיקרי יראה ע"כ. וכמבואר בזוה"ק ר"פ ואתחנן ת"ח כמה הוא חילא תקיפא דאורייתא וכמה הוא עלא על כולא דכל מאן דישתדל באורייתא לא דחיל מעלאי ותתאי ולא דחיל מערעורים בישין דעלמא בגין דאיהו אחיד באילנא דחיי ואפיל מניה בכל יומא דהא אורייתא אוליף לבר נש באורח קטום אוליף ליה עיטא היך יתיב קמיה מארי' לבטלה ההוא גזירה דאפי' יתגזר עליה מותא כלא יתבטל ויסתלק מניה ולא שריא עלוי עיטא דב"נ בהאי עלמא דבעי לאשתדלא באורייתא יממא ולילי ולא יתעדו מניה הה"ד והגית בו יומם ולילה ע"כ ולזו יראת הרוממות רמזו התורה ויאמר משה אל העם אל תיראו כי לבעבור נסות אתכם בא האלהים ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו וזה פלא דלאו רישא סיפא לזה ביאור הגאון החסיד ר' מנחם זצוק"ל בספר המקנה דכוונת משה רבינו ע"ה הי' דהזהיר לישראל רלא יהיה להם יראה מחמת פחד ועונש כמו קולות וברקים אלא יהיה היראה יראת הרוממות בגין דאיהו רב ושליט. לכן סיים ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו היינו שלא יהיה היראה מחמת החטא ועונש אח"ז אלא יראת הרוממות. וש"י:
וע"פ הדברים האלה אם אמנם אני הצעיר בדעת ובאפס מזימה ידעתי מך ערכי ושפלת מצבי העגומה מה כחי כי איחל להודות להש"י כי כמה מקרים רעים וצרות רבות ורעות וחלאים רעים ונאמנים אשר עברו עלי וביתר שאת וספחת בלבי אשר רחק ממני מנחם משיב נפשי והה על נפשי כי בעונותי הרבים הלך בני לעולמו עלמא דקשוט בפתע פתאום הנצמד בקירות לבי מחמד עיני הבחור המופלג בתורה כמר שלמה זלמן ז"ל ביום ש"ק ח"י סיון תרט"ז לפ"ק פה דובנא. וצדיק ה' בכל דרכיו ואמרתי אודה עלי פשעי לה' ואתה נשאת עון חטאתי סלה וראה עניי ועמלי ושא לכל חטאתי וז"ש חז"ל מה דעבד רחמנא לטב עביד. ומרגלא בפי אבי ז"ל לומר דהאי טב עבד קאי על האדם דיהיה האדם טב לפני השי"ת במ"ט כי מה יתאונן אדם חי גכר על חטאיו ודרשו רז"ל במס' קדושין דת פ' דדי שהוא חי ופרש"י דאין לאדם להתלונן על הקורות הבאות עליו אחר כל החסד שאני עושה עמו שנתתי לו חיים ולא הבאתי עליו מיתה וכי גבר על חטאיו הוא שלא חטא לו ובצדקתו הוא חי בתמי' ע"כ. ולזה לא אדע מי אנכי כי אליך ה' אשיב תודתי. לכן שבתי זאת אל לבי הדברים אשר שמעתי בשם הגאון החסיד איש אלקי הרב המפורסם ר' בער מ"מ דק"ק מעזריטש זצוק"ל אשר הזריח באור תורתו בפי' השבת שאנו אומרים בנשמת אלו פינו מלא שירה כים כו' אין אנו מספיקים להודות לך ה' אלהינו וגו' ואח"ז אנו אומרים ע"כ אברים שפלגת בנו כו' ולשון אשר שמת בפינו הן הם יורו וכו'. שנראה לכאורה כמאמרם סוחרים זב"ז וביאור זאת כדרך משל למלך שאמר לאחד מעבדיו שיעשה סעודה גדולה עבורו כי הוא ושריו כביתו יאכלו וישתו מהמשתה אשר יעשה להם. מה מאור פלצות ובעתה יאחזהו הלא יראה ורעד יבא בו ואימת מות נפלו עליו כי פן חלילה לא יהיה קולע אל השערה ויחטא באיזה מאכל או משקה או איזה כלי אשר יהיה חלילה להמרות עיני כבוד המלך אז יהיה אחת דתו להמית אכן אם כה יאמר המלך לעבדיו ראה המשתה וכל צרכיה בביתי יכונו והכל על משפטה יעשו ואך לביתך יבאו ובביתך נאכל ונשתה אז ימצא מרגוע לנפשו כי אם יחסר המזג לא יהי' עליו התלונ' והוא הדבר הזה אשר דברנו אלו פינו מלא שירה כים ולשוננו רנה ד"ל אם הפה יהיה שלנו או הלשון שלנו היתה או כל האברים שבנו היה שלנו אז אין אנחנו מספיקים להודות לך וגו' בי פן ואולי ח"ו יתנו מצרעת באחת מתהלותיו. רק ע"כ שפלגת בנו וגו' ולשון אשר שמת בפינו הלא אתה נתת לנו את כל האיברים שיש לנו הן הם יודו. הלא הכל שלך הוא ומידך נתת לנו את הדברים האלה שמתי אל לבי להודות לה' אשר עד הלום הביאני וזכות אבותי סייעני אשר הלכו לפניו בתום וביושר המה עזרוני להיות מיושבי בהמ"ד ולהגות בתורה הקדושה כפי קט שכלי והבנתי וברוך ה' אשר עזרני עד כה לבאר ולפרש דברי הקרושים אראלים ותרשישים הגאונים המפורסמים החלקת מחוקק והבית שמואל ז"ל עפ"י עיון ועומק הלכה לבאר דבריהם במקום שהם סתומים ונעלמים שיש ובדרך רמז נאמרים. והיתה לבאר חרולי הטעות אשר נפל בדבריהם בטעות הדפוס ולהאריך במקום שאמדו לקצר ולידע כל דין ודין מקור חצבתו ועל קצת הדרך אשר חיבר א"א מו"ר הרב הגדול בתורה ויראה המפורסם מהו' ניסן ז"ל בחיבוריו ספרי עצי לבונה וס' מעין גנים על ארבעה חלקי ש"ע. והגם כי ידעתי א"ע שאנא לגבי אבא כחלא לגבי חמרא כי אאמו"ר היה גדול בתורה ועוצם עיונו בלימוד תוס' הלכה כדרך הגדולים ומנעוריו היה דרכו לפלפל פא"פ עם גדולי הזמן. ועד זקנה ושיבה לא נח מלירד לעמקא הלכה בחריפות ובקיאות להלכה ברורה, כידוע דרכו בספרו עצי לבונה על ש"ע יו"ד ויתר שאת ויתר עז בספרו היקר פ' מעין גנים על ש"ע א"ח וח"מ ואה"ע כי שם הראה כחו ורב תבונתו במרוצת בדבריהם עפ"י עומק הלכה בחריפות ואנכי לא כן עמדי אך מ"מ מה שחנני הש"י לפי קט שכלי לבאר ולפרש עפ"י סוגית הש"ס על זה ג"כ אני נותן שבח והודאה להש"י במנחה מועטת כי אחד המרבה וא' הממעיט ובלבד כו' ומובטחני בעזהש"י שכל תלמוד צורב אשר יראה דברי אלה אשר ביארתי דברי הקדושים הנ"ל יחזיק לי טיבותא כי יהיה רי תלמיד חבר ספרי הלזה ומי שיטול כד של זהב יטול כד של חרס. ואתם זרע אמת ברוכי ה' קחו מנחת העני אשר הנני ה' ית"ש עפ"י גודל יגיעתי כי לחיצי הזמן הייתי למטרא ומיקרי הזמן וטרדת הפרנסה הבהילני הש"י ירוח לי הזמן. לכן בקשתי מאת כל אוהב אמת שלכף זכות ידינני וה' הטוב בחסדו יעזרני שאזכה ללמוד וללמד ולקיים ויקיים בי מקרא שכתוב (יהושע א') לא ימוש ספר התורה מפיך ומפי ורעי ומפי זרע זרעי ער עולם. אמן:
הקטן משה מנחם מענדיל בהרב המפורסם מוה' ניסן זלה"ה מו"צ דק"ק דובנא תריב ועל הטוב יזכר שם אמי הצנועה מרת עטיל בת הקצין מהו' ישראל ז"ל מקלעווא תנצב"ה: