ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי תרומות· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
פרק יא · הלכה ד
כתב יד א
ה"ג אר"א בגלעיני הרוטב. פי' שהם רכים למצמץ אותם:
כתב יד א
רגילין לחבוט. פי' שאינו יכול לדוש אותם מפני שהם עדיין רכים:
כתב יד א
כן היא שיעורה. פי' הא דקתני במתני' קב או קביים לסאה דוקא אבל אינו רשאי לעשות יותר נקייה:
כתב יד א
ה"ג לא מסתברא אלא בתרומה גדולה. פי' שהיא נטלת מאומד אבל בתרומת מעשר אין תורמין לא מן העלין על הקלחין ולא מן הקלחין על העלין:
כתב יד א
ה"ג הרי היא של מוכר וכא את אמרת הכין. דהרי זה תרומה א"ר יוחנן כו' אלא של לוקח א"ר יצחק בן אליעזר משום [יאוש] פי' משו"ה הוי של מוכר משא"כ בתרומה:
ואף בקודש כן פי' דא"צ רק שינטל ג' טיפין:
כתב יד א
ה"ג הדא אמרת אם אין צריך להחזיר והחזיר עובר משום יתרון:
כתב יד א
ה"ג אף שלישי אסור רמ"א שלישי אסור רביעי מותר שמרים של מעשר שני כו' בנ"ט שמרים של הקדש שלישי אסור רביעי מותר רמ"א אף הרביעי בנ"ט ר' יוחנן בשם ר"ש בן יהוצדק כאיסורו כך הכשרו. פי' כל זמן שהן אסורין הם נחשבים יין ומכשירין ואם הן מותרים נחשבים מים ואין מכשירין וכגון שנפלו מי גשמים עליהם מעצמם ואח"כ נפלו על הפירות מעצמן דמי גשמים צריכין מחשבה ונ"מ דאם הם מים אין מכשירין עד שיחשב עליהן ואם הם יין מכשירים אפי' בלא מחשבה:
כתב יד א
חרסן של זב. פי' שהזב מטיל לתוכו מים:
כתב יד א
ה"ג פחות מיכן נותנו באור:
ה"ג באוכל כביצה הדא דתימא בטמא אבל בטהור אפי' כ"ש צריך להחזיר כו':