ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי תרומות· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
פרק יא · הלכה א
כתב יד א
בדין שלא תטמא טומאת אוכלין. ולא יהא חייב בתרומה:
והן אמרו שתטמא טומאת אוכלין. ויהא חייב בתרומה פי' א"כ הן אמרו והן אמרו אבל גבי תבלין שמדאורייתא הוא אוכל וחייב בתרומה אינו מותר לזרים. ומטמא טומאת כו' עד שבטלה טעמן:
כתב יד א
ה"ג והתני אומן מותר ושאינו אומן אסור וא"ר יוחנן בר מרי אפי' כמאן דאמר אומן מותר ובלבד בידוע. פי' וא"כ ודאי לא מרע אנפשיה אומן מותר לא באינו מבושלין דאי במבושלין מה לי אומן ומה לי אחר ודכוותה בשאינו אומן אסור אפי' בשאינו מבושלין וא"כ קשה באינו מבושלין למה אסור הא ודאי משום יין ואי אמרת יין במורייס פוגם למה אסור:
ה"ג הנאת תרומה מותרת. פי' ואינו אסור אלא טעם תרומה וכיון שהוא נטל"פ מותר:
אבל הנאת ע"ז אסורה. פי' ומשו"ה אפי' נטל"פ אסור כיון שיש לו הנאה:
כתב יד א
ה"ג הוי דר"א הוא דאמר מפני שממעט משותיו פי' ולהכי מחלק בין כהן לבעלים בבעלים אסור לבשל מפני שממעט משותיו אבל בכהן כיון שהוא רוצה לשתות טוב לו יותר מחי אבל אי אמרת מפני שממעט ממדתו אדרבא בבעלים עדיף טפי להתיר לתרום מהמבושל על שאינו מבושל כיון שהוא נותן לפי מדת השאינו מבושל א"כ אין לו היזק במה שנמעט ממדתו: