ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי תרומות· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
פרק ו · הלכה א
כתב יד א
ה"ג הזיד בלאו ושגג בקרבן והתרו בו לוקה ומביא קרבן ויאמר אף הכא מזיד בתרומה ושגג בחומש והתרו בו ילקה ויביא חומש כו':
ה"ג הזיד בספיקו ושגג בודאי א"ר יוסי כו' הדא אמרת:
כתב יד א
ה"ג אכל חצי זית מותר והכא פטור עד שיאכל שני זיתים חסר כל שהוא:
מודי ר"ל באיסורי הנאה. פי' כמו יין נסך דאפי' פחות מכשיעור אסור דגם מפחות מכשיעור הוא נהנה מעט:
מודה ר"ל ביום הכפורים פי' אפי' אינו אסור בהנאה מודה ר"ל דאף פחות מכשיעור אסור דלא כתיב ביה אכילה אלא ענוי ובפחות מכשיעור נמי מיתב דעתו כ"ש מודה ריש לקיש בעתיד להשלים. פי' אם רוצה לאכול כשיעור מתחיל האיסור מתחלה אף בפחות מכשיעור ולהכי אף לר"ל חייב כשאכל כזית מאיסור והא דאר"ל אוכל פחות מכשיעור מותר היינו כשאינו עתיד להשלים וגם אינו איסורי הנאה וגם אינו בי"ה:
כתב יד א
ה"ג המגמע (חומשו) [חומץ] של תרומה משלם את הקרן כו':
ר' אומר אומר אני שמשלם קרן וחומש. פי' דרבי לטעמי' דסבר במס' יומא שהחומץ משיב את הנפש:
אחר טיבולו. צ"ל לפני טיבולו ה"ג מן הטמא על הטהור ואם תרם שוגג תרומתו תרומה מזיד לא עשה ולא כלום תני בשם ר' יוסי כו':
כתב יד א
האיך עבידא מיותר:
ה"ג תני גידולי תרומה אין משלמין כו':
כתב יד א
וחייבין בחלה ואין הידים וטבול יום פוסלין בו כדרך שאין פוסלין בחולין ואף ר"ש ור' יוסי מודו בה. פי' אף דפליגי בטבול יום ואמרו דטבול יום פוסל מדומע:
כתב יד א
ה"ג הפריש ואחר כך מחל בפלוגתא כו':
ה"ג מתנתו מקדשתו מלאכול כתרומה ולחייב עליו חומש ואין הפרשתו מקדשתו דברי רבי ר' אלעזר בר' שמעון וכו':
כתב יד א
ה"ג מחל ואח"כ אכל פלוגתא דר' יוחנן ור"ל דאיתפלגון אכל תרומה של אבי אמו כהן כו':
כתב יד א
ה"ג וישלם לכהן ר' יסא כו':
ה"ג ולית אתון אמרין מהו מהו כדין כו':
ה"ג כהדא מתני' הפריש פדיון כו':
ה"ג אין חייבין באחריותו כפדיון מעשר שני כו':
כתב יד א
ומה דמי לה לפטרי חמורות. פי' דפטרי חמורות שהיו לה קודם שנתגרשה ולא נפדו עדיין עד שנתגרשה דהרי הן שלה אף שאינן מסוימין וה"ה הכא דתני ישראל שנפלו לו עשרה פטרי חמורות מבית אבי אמו כהן מפריש פדיונו והן שלו אלמא אע"ג שלא נפדו עדיין ביד כהן כיון שראוי לפדות נעשה כאילו כבר פדה ונפל לו הפדיון וה"ה כשהיו לה פטרי חמורות ואחר כך נתגרשה דמפריש והן שלה: