ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי תרומות· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
פרק ד · הלכה א
כתב יד א
מה נפלוג. פי' דכשהפריש בדעתו להפריש אבל אם אין בדעתו להפריש אינו מוציא תרומה ממנו אפי' עליו או לא:
א"ל סתמא כשהפריש ובדעתו להפריש. פי' ולא פליגי:
כתב יד א
ומקשי מה בין מוציא ממנו עליו. פי' שמותר:
למוציא ממנו למקום אחר. שאסור:
ומשני בשעה שהוציא ממנו עליו כו':
ואח"כ מקשי וקשיא נטל להוציא ממנו עליו כל הטבל עלה בידו נמלך להוציא למקום אחר מזה ומזה עלה בידו. פי' בתחלה אמרת שמה שבידו טבל ואח"כ כשנמלך אני אומר שמה שבידו מזה ומזה הוא וכן להיפך:
כתב יד א
ומשני אר"ל תפתר במרבה בתרומה. פי' הא דקתני במתני' שאינו מוציא ממנו למקום אחר היינו כשרוצה להרבות בתרומה כדי להיות תרומה גם על מקום אחר דגבי שאר טבל קתני המרבה בתרומה עושה אותה תרומה על מקום אחר אבל בזה שהפריש ממנו מקצת אסור אבל כל זמן שלא הפריש עדיין עליו מותר לתרום אפי' על מקום אחר:
ומקשי ניחא מרבה בתרומה. פי' שדרכו להרבות כיון שניטלת באומד הא קתני ובמעשרות פי' דגם מעשרות קתני במתני' שאסור להוציא ממנו על מקום אחר ובמעשר ודאי אין דרכו להרבות אלא ע"כ באינו מרבה איירי ואפ"ה אסור להוציא ממנו על מקום אחר:
ומשני לא תני רשב"ל ובמעשרות. פי' דרשב"ל לא תני במתני' אלא תרומה גדולה:
ומקשי הוסיף כל הטבל עלה בידו פיחת וחזר והוסיף מזה ומזה עלה. פי' מאי שנא אם בתחלה כשהוסיף אמרינן כל הטבל עלה בידו ומותר לתרום על מקום אחר ומ"ש דאם פיחת תחלה ואח"כ הוסיף דאמרינן מזה ומזה עלה בידו ואסור לתרום על מקום אחר ואף שטועה כן. פי' אם הוסיף בתחילה אפי' בטעות אמרי' שכל הטבל עלה בידו כדמייתי בתר הכי היה סבור שהוא חייב שתים ואינו חייב אלא אחת ר' אימי בשם רשב"ל אותה סאה שהוא מוסיף עושה אותה תרומה על מקום אחר. פי' אלמא אפי' אם הוסיף אף בטעות אמרינן כל הטבל עלה בידו. ובפיחת והוסיף אפי' אינו בטעות אמרי' מזה ומזה עלה בידו ועוד מכיון דנאמר כל הטבל עלה בידו מה בין הוציא ממנו כו'. פי' מ"ש:
כתב יד א
ומשני מאי כדון מכיון שנתן דעתו להפריש. פי' שלא רצה לפטור כולם בזה השיעור שהפריש נסתיים הכל וחטה במקומה. פי' נמצא בכל חטה מחצה חולין מתוקנים ומחצה טבל ולפיכך אינו מוציא ממנו למקום אחר והא דתני ר"ל במרבה בתרומה היינו להוציא ממנו עליו פי' דאף להוציא ממנו עליו אינו רשאי (אלמא) [אלא] כשמרבה בתרומה שיהי' כ"כ חטין שיהא בהן טבל כשיעור שצריך להפריש תרומה עליו. ואח"כ גרסינן מתני' כשלא נתקן רובה. פי' מתני' דקתני שמותר להוציא ממנו עליו היינו שלא נתקן רובה וא"כ הוי הרוב טבל אבל כשנתקן רובה א"כ הוי המועט טבל והרוב חולין:
פלוגתא דחזקיה ור' יוחנן דאמר ר"ל כו'. פי' וא"כ לחזקי' דסבר טבל בטל ברוב אסור להוציא אפי' ממנו עליו וא"כ לפ"ז ראב"י דפליג וסבר אינו מוציא ממנו לא עליו ולא על מקום אחר היינו אפי' כשלא נתקן רובה ואית דבעי מימר על הדא דראב"י דאמר אינו מוציא לא עליו ולא על מקום אחר עד כדון כשנתקן רובה של כרי אז המיעוט טבל בטל ברוב לפיכך אסור הוציא עליו אבל כשלא נתקן רובה של כרי דאז הוי הרוב טבל אפי' ראב"י מודה דמוציא ממנו עליו וא"כ לפ"ז מתני' איירי אפי' כשנתקן רובה של כרי ואפ"ה מוציא ממנו עליו:
וייבא כהדא מיותר:
היו לפניו ב' כריים כו'. מילתא באנפי נפשא. פי' דקתני מתני' דמוציא ממנו עליו מיבעיא לו אם מוציא ממנו למקום אחר כיוצא בו:
ר"א בשם ר' חייא רובה אין תורמין ולא מעשרין כו'. איידי נקט הכא וקאי על הא דמבעיא לעיל [פרק שני ה"א דף ט' ע"ב]} הי' אחד מקצתו טמא ומקצתו טהור אם מפריש על כרי אחר כיוצא בו עלי' אר"א דאין תורמין מזה על זה: