ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי שביעית· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
פרק ט · הלכה א
כתב יד א
סלקון מישאל אמרין יעול פלן קדמא. פי' דהיינו שהיו מכבדין זה את זה:
ויצאת שפחה של בית רבי ואמרה להן הכניסו לשנים שורין עללין כו' כצ"ל:
כתב יד א
ומקשי ולמה לא תנינן הסיאה והאיזוב והקורנס עמהן. פי' בהדי כוסבר שבהרים ואינך כולהו דליהוי פטורין מן המעשר ונלקחין מכל אדם בשביעית:
שלא תאמר אלו נשמרים. פי' משו"ה לא קתני משום שאלו נשמרים בחצר חייבין ואלו נשמרים בחצר פטורין דהיינו כוסבר אפי' נשמרים בחצר פטורין ובסיאה אם היו נשמרין בחצר חייבין:
אלא אלו ואלו. פי' דאפי' כוסבר אם היה נשמרין בחצר חייבין:
אלו נשמרים בגינה חייבין. פי' דליכא נמי למימר משו"ה לא קתני סיאה בהדי כולהו משום דבכולהו אף אם היה נשמרין בגינה חייבין והכא איירי במן הסתם אבל גבי סיאה ואיזוב אף אם היו נשמרין בגינה פטורין:
אלא אלו ואלו. פי' אף כוסבר אם היה נשמרים בגינה פטורין:
ומשני להכי קתני לאלו טפי משאר דברים היינו לרבותא שלא תאמר הואיל ורוב המינין הללו נזרעין. פי' שרוב מין כוסבר שאינו של הרים נזרעין דהיינו שצריכין לזרוע אותן ואינן גדלין מאליהן:
ובאין מן האיסור. דהיינו שמשמרין אותן יהו אסורין. פי' אף כוסבר שבהרים משום גזירה:
לפום כן צריך מימר מותרין. דהיינו דלא גזרינן וכ"ש בסיאה ואיזוב שכל המין הוא הפקר:
כתב יד א
ומיבעיא ליה מהו שיהו אסורין משום ספיחין. פי' דיש בשביעית ג' חלקים דליזרע אסור מדאורייתא:
ספיח הקציר. דהיינו מה שגדל ממה שנפל בשעת קצירה:
במשומר אסור. ובמופקר צריך לאכול בקדושת שביעית. ואותן הגדלין מחמת שנפל בשעת קציר נמי אסורין משום גזירה ואותן שעלו מאליהן כמו אילנות או שאר ירקות הגדלין מאליהן. מן המשומר אסור ומן המופקר מותר אלא שצריך לאכלו בקדושת שביעית ואסור לקצור כדרך הקוצרים וכן אמרי' בגמ' לעיל דאת ספיח קצירך לא תקצור דמשמע מניה דדוקא כדרך הקוצרים הא שלא כדרך הקוצרים לא אתיא לעלו מאליהן אבל סתם ספיחין אסור אפי' שלא כדרך הקוצרים ומתני' נמי הכי קאמר כוסבר שבהרים דהיינו שעלו מאליהן בהרים פטורין מן המעשרות דסתמן הן הפקר ונלקחים מכל אדם בשביעית דסתמן אינן מן המשומר וע"ז מבעיא ליה אם אותן כוסבר אסור משום ספיחין דהיינו שאם גדלו מחמת נפילת הזרע בשעת קצירה ואינו משובח כמו כוסבר שבהרים אם מותר בשביעית או דספיחין אסור לעולם:
ופשיט ליה מן הדא ר' יהודה אומר ספיחי חרדל מותרין שלא נחשדו עליהן עוברי עבירה. פי' שיהא מן המשומר אלמא דהיכא שבא מן ההפקר אף משום ספיחין מותר וכ"ש בעלו מאליהן והשתא אתי שפיר הא דאמרינן בגמ' לעיל (כ"ג ע"ב) דאת ספיח קצירך דמשמע מניה דקצירה שלא כדרך הקוצרים מותר אתיא ספיחי היתר דהיינו שבאין מן ההפקר ולפיכך מותרין הספיחין שלהן ור' מנא אמר דהא פשיטא ליה דספיחין אף שהוא בהיתר מ"מ אסור לקצור כדרך הקוצרים ומאת ספיח שמעינן דאפי' עלו מאליהן דהו"א שמותר לקצור קמ"ל:
יהו מותרין תיבת יהו מיותר:
כתב יד ב
מהו שיהו אסורין משום ספיחין. ג' חלוקי דינים בשביעית. הנזרעים ביד בשביעית אסורים באכילה מדאורייתא. ספיח הקציר היינו הגדל מן הזרע שנחבט בעת הקציר אם הוא שמור אסור ואם הוא מופקר מותרים לאוכלם בקדושת שביעית ואסור לקוצרם כדרך הקוצרים אבל רבנן אסרו אותן ספיחין מחמת גזירה . אבל ספיחין העולין מאליהן כגון אילנות וירקות הגדלין מאליהן. אם הוא מן המשומר אסור. ואם הוא מן ההפקר מותר לאוכלן בקדושת שביעית אפי' מדרבנן אלא שגם הם אסור לקצור כדרך הקוצרים. וכן אמרינן (בירושלמי לעיל כ"ג ע"ב) את ספיח קצירך לא תקצור כדרך הקוצרים הא שלא כדרך הקוצרים מותר לא אתיא אלא לעלו מאליהן. אבל ספיח הקציר אפי' שלא כדרך הקוצרים אסור. ומתניתין נמי ה"ק כוסבר שבהרים היינו שעולין מאליהן בהרים פטור מן המעשרות ונלקחין מכל אדם בשביעית דסתמן מן ההפקר ולא מן המשומר. ומבעי לי' כאן בכוסבר שגדל מן הזרע שנחבט בעת הקציר ואינו משובח כמו כוסבר שבהרים אם נאסר משום ספיחין או לא. ופשיט לי' מן מה דתנן ספיחי חרדל דמותרים שלא נחשדו עליהן עוברי עבירה ללקט אותן מן השמור אלמא דספיחין מותרין וכ"ש בעלו מאליהן . והשתא אתי שפיר הא דאמרינן לעיל את ספיח קצירך לא תקצור הא שלא כדרך הקוצרים מותר. אתיא לספיחי היתר שבאים מן ההפקר לפיכך מותרין הספיחין שלהן:
כתב יד א
ה"ג עד כדון זרעו ירקו אפשר זרעו סותר ירקו לא כ"ש. פי' דמבעי' ליה לר' יהודה אספיחי חרדל שמותרין אם גם ירקו מותר או לא:
כתב יד א
ה"ג עאל ר"י ודרש כרבנן דהכא. דכל הספיחין אסורין דהיינו אף ספיחי חרדל:
וכרבנן דתמן דסברי גבי ביצה נולדה בזה מותרת בזה ואין מוקצה:
א"ר בא ב"ר זבדי הורי ר' חוניא דמן חוורין בבית חוורן כהדא דר' יהודא דהכא. פי' דהיינו שספיחי חרדל מותרין:
וכר' יהודא דתמן. דהיינו שנולדה בזה אסורה בזה משום מוקצה:
כתב יד א
א"ר אבא בר זמינא בשם ר' יצחק כו' כצ"ל:
ה"ג הדין סבא דאנא אסר והוא שרי אנא שרי והוא אסר ובעי מיעבד כר' יוחנן. פי' כרבנן דתמן דסברי שנולדה בזה מותרת בזה:
כד שמע דרב ור' חנינא מתפלגין. פי' על ר' יוחנן ואסרין משום מוקצה:
שמע מיניה. פי' לא רצה להתיר:
דאיתפלגון שירי פתילה כו' רב ור' חנינא אמרין אסור. פי' משום מוקצה:
ור' יוחנן אמר מותר. דאין מוקצה:
ומקשי מאי איכפת לה פתילה גבי ביצה. פי' דהיינו משום דרב ור"ח פליגין על ר"י גבי פתילה מסתמא פליגי בביצה ומדמי לה ש"מ שאין לחלק ביניהן:
כתב יד א
תמן הא עביד ליה שתי קדושות. דהיינו גבי עירוב:
והכא עביד ליה קדושה אחת. פי' גבי פתילה מדאסר ליה שירי פתילה של שבת ליו"ט:
ומקשי נמי מאי איכפת ליה. כלומר פתילה גבי עירוב האיך את מדמי לה ומדלא חילק כן ש"מ שאין לחלק ביניהן ומאן דאסר בפתילה אוסר ג"כ בעירוב:
כתב יד ב
ור' מנא אמר. דהא פשיטא לי' דספיחי היתר כדרך הקוצרים אסור. ומאת ספיח שמעינן ספיחין שעלו מאליהן דה"א שמותר לקצור כדרך הקוצרים קמ"ל דלא:
כתב יד א
כל הירק את יכול לעמוד עליו אם חדש הוא אם ישן הוא. פי' ולכך התירו כי יהיה ירא להביא מן המשומר שמא יחקרו אחריו ויתבררו לו שהוא מן המשומר:
ברם הכא. פי' גבי ספיחי כרוב שאין כיוצא בהן בירק השדה וכיון שאינו יכול להכיר אם הוא מן החדש או מן הישן גזרינן שפיר שלא ילך ויביא מן האיסור. פי' מן המשומר בשביעית ויאמר משל ערב שביעית הן דזה לא יתברר להן לעולם:
כתב יד א
תלת עשר שנין במערת חרובין שהעלה גופו חלודה כצ"ל:
כו' מה קלא בעלמא כצ"ל:
על פומא דמערתא כצ"ל:
שמע ברת קלא אמרה איתפרקולין ואיתציד דימוס ואשתזיב צפורא אמר ציפרא מבלעדי שמיא לא יצדא כ"ש בר נשא כו' כצ"ל:
הוי טייף וסליק ליה לעיל כצ"ל:
ואנא מפיק לך מיתא מן תמן כו' כצ"ל:
גוזר אני על העליונים שירדו כו' כצ"ל: