אור ברסלב

ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי שביעית· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה

פרק ז · הלכה ב

הלכה א

כתב יד א
בראשה דפירקא תני. תיבת דפירקא מיותר וה"ג ברישא את אמרת אין אוכלין על העיקר. פי' דאמרת גבי לולבי זרדין דיש להן ביעור אף שהעיקר מתקיים בארץ:

וכאן את אמרת אוכלין על העיקר. פי' גבי לולבי האלה והבוטנים דאמרת אין להם ביעור אף שאין מתקיים בארץ משום שהעיקר מתקיים בארץ:

ומשני תמן כו':

כתב יד ב
בראשה את אמרת. ברישא גבי לולבי זרדין את אמרת יש לו ביעור אע"פ שהעיקר מתקיים בארץ אין אוכלין על העיקר:

כתב יד א
תני וכולן. פי' לולבי זרדין והחרובין ושאר השנויים במתני' שנכנסו מששית לשביעית ששית. פי' משום דאזלינן בתר השרשה כשאר זרעים:

חוץ מן העדל. פי' דאזלינן בתר לקיטה כדמפרש בתר הכי:

מפני שהוא כירק:

ר' אבהו כו'. פי' שפליג וסבר דבכולן אזלינן בתר לקיטה:

ומקשי והתני כו' הסיאה כו' והקירנס שבחצר אם היה שנייה כו' מששית לשביעית ששית כצ"ל. אלמא דאזלינן בתר השרשה ועמד בקושיא:

ומקשי מניה וביה הכא את מני לחוריה. פי' גבי שביעית דאזלינן בתר השרשה:

והכא את מני לקומיה. פי' גבי שניה הנכנסת לשלישית דאמרת שלישית אלמא דאזלינן בתר לקיטה:

ומשני ר' יוסי שלישית. פי' משו"ה שניה נכנסת לשלישית אזלינן בתר שלישית דשלישית אע"פ שאין בהן מעשר שני יש בהן מעשרות:

אבל שביעית אין בהן מעשרות כלל:

ומפרש הטעם תמן ברשות בעלים. פי' גבי ששית הנכנסת לשביעית דאזלינן בתר שביעית היינו משום שאין בהן מעשרות והן ברשות בעלים לכך החמירו אבל שניה הנכנסת לשלישית דיש בהן מעשרות אף שאין בהן מעשר שני והן ברשות עני הלכך אזלינן בתר שלישית ליתן מעשר עני ואינו יכול לפוטרו ממעשר עני מספק ואז יתן גם מעשר שני:

וע"ז קאמר מוטב שיתן מעשר אחד בוודאי מליתן שניהם בספק. פי' דאם אתה מצריך עליו ליתן שני מעשרות הוא יודע שיש ספק וא"כ אפשר שאפי' אחד לא יתן מחמת פשיעה:

כתב יד ב
תני וכולן כו'. הני כולם השנוים במשנתינו אזלינן בתר השרשה כשאר זרעים חוץ מן העדל דאזלינן בי' בתר לקיטה כירק:

לית כאן מששית לשביעית. דר' אבהו פליג וס"ל בכולן אזלינן בתר לקיטה. ומקשי והתני הסיאה כו'. אלמא דאזלינן בתר השרשה ועמד בקושיא:

הכא את מני לחודיה. מקשה על הברייתא מיניה וביה. דגבי שלישית אזלת בתר לקיטה. וגבי שביעית אזלת בתר השרשה. ומשני שלישית אע"פ שאין בהם מעשר שני יש בהן מעשרות כו'. ומפרש תמן ברשות בעלים. ר"ל כשנכנסת לשביעית שנה שאין בה מעשר כלל הרי הוא ברשות בעלים והחמירו על הבעלים. אבל שניה שנכנסת לשלישית שהיא ג"כ שנה שיש בה מעשר אלא שתוציא מן מעשר עני למעשר שני. ה"ה ברשות עני ואי אתה יכול להוציא מרשותו. וא"ת יתן שני מעשרות מספק. ז"ש מוטב שיתן א' בודאי ולא שנים מספק. כי אם ידע שהוא ספק יפשע ולא יתן כלל:

כתב יד א
ה"ג מ"ד יש להן ביעור. פי' בין לעלין בין ללולבין יש להן ביעור:

ר"א. פי' דאמר לעיל גבי הכובש שלשה כבשין הולכין אחר הראשון:

מ"ד אין להן כו':

כתב יד א
ודמיא היא כל רבה צ"ל ודמיא היא לכל דבר. פי' וכי אמרינן שהן דומין לכל דבר והא יש חילוק ביניהם:

קטף בטל ע"ג שרפו. וא"כ איכא למימר שהיא עיקר הפרי כיון שאין בקטף אלא השרף אבל האילן אינו בטל ע"ג השרף וא"כ משו"ה לא הוי פרי אלא הפגין:

אוכלי בהמה כו'. פי' והאיך אתה מדמי שביעית לערלה וא"כ אף שבערלה מותר מיהו בשביעית אסור:

אית לך חורי. פי' עוד י"ל דבר שיש לפסוק הלכה טפי כר' יהושע מכ"ש כיון שאינן דומין הדינין זה לזה:

כתב יד ב
קטף בטל ע"ג שרפו. והוא הפרי של קטף שאין בקטף אלא השרף אבל שאר אילן אינו בטל ע"ג השרף ולא הוי השרף פרי אלא שרף הפגין הוא דאסור:

אית לך חורי. כלומר עוד טעם לפסוק כר' יהושע טפי מלפסוק כר' שמעון:

כתב יד א
ומבעיא ליה להגמ' הא דקאמר המעמיד בשרף הפגין אסור אי משום שהשרף עצמו פרי או משום שהפגין שרי ונ"מ לענין תרומה כדמפרש:

אין תימר שהשרף פרי אף בתרומה אם העמיד בשרף הפגין אסור לזרים:

ואין תימר שהפגין פרי. להכי אסור משום ערלה שהוא נהנה מן הפגין אבל השרף עצמו אינו פרי א"כ בתרומה מותר שהנאת תרומה מותרת:

כתב יד א
הכא את אמרת ילקוט את הורד. פי' גבי ורד חדש שכבשו בשמן ישן משמע יהא השמן מותר:

וכאן את אמרת חייב בביעור. וישן בחדש משמע ששניהם אסורים:

א"ר זעירא כו' אנא פתר לה להדין ורד בתרין פתרין. פי' בשני אופנים:

ורד חדש שכבשו בשמן ישן. פי' דזה הכלל בורד עם שמן דכשהשמן חדש אז בולע מן הורד אבל כשהוא ישן אינו בולע ולכך כשכבש וורד חדש היינו וורד של שביעית בשמן של ששית שאז השמן אינו בולע מן הורד אלא הורד מן השמן ולכך אמר ילקוט את הורד:

וישן בחדש היינו ורד של שביעית שכבשו בשמן של שמינית שאז גם השמן בולע מן הורד ולכך אמר שניהם חייבים בביעור:

כאן חסר פתר חורין ורד חדש שכבשו בשמן ישן היינו ורד של שביעית שכבשו בשמן של ששית. פי' ולעולם הורד בולע מן השמן והשמן אינו בולע מן הורד ולכך ילקוט את הורד:

ישן בחדש היינו ורד ששית שכבשו בשמן של שביעית. פי' שהורד בולע מן השמן ולכך חייבים שניהם בביעור:

הדרן עלך כלל גדול קמא

כתב יד ב
ורד חדש שכבשו בשמן ישן. דס"ל כשהשמן חדש הוא בולע מן הורד וכשהוא ישן אינו בולע מן הורד אבל הורד בולע מן השמן בין חדש בין ישן. לכן ורד חדש של שביעית שכבשו בשמן ישן של ששית השמן לא בלע כלום ז"ש ילקט את הורד. וישן בחדש היינו ורד ישן משל שביעית שכבשו בשמן חדש של שמינית גם השמן בולע ז"ש שניהם חייבים בביעור:

פתר חורין. וס"ל הורד בולע מן השמן והשמן אינו בולע מן הורד. לכן ורד של שביעית שכבשו בשמן של ששית ילקט את הורד. אבל ורד ישן של ששית שכבשו בשמן חדש של שביעית שניהם חייבים בביעור ולא מיעט אוכלי בהמה. כיון דליכא אלא מיעוט אחד מסתברא למעט אוכלי אדם:

תוכן העניינים

ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי שביעית

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה