ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי שביעית· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
פרק ה · הלכה ג
כתב יד א
וחש לומר שמא החליף. פי' שמא יקח גם אותן של שמן וימלא בהן יין:
ומשני אדרא דאילין חכימא. פי' עורות של יין ניכרים דר' יונה אמר דהכדים גופא ניכרים והוא מפרש דהכדים אינם ניכרים רק העורות:
כתב יד ב
אדרא דאילן חכימא. ניכר העורות של יין. אבל ר' ינאי סבר הכדים בעצמם ניכרים בלתי העורות:
כתב יד א
ה"ג אפי' הקונה מן הארץ. פי' אפי' אותו שקונה אותם הוא מן הארץ אם הוא קונה בחו"ל אין לחוש לסרסור שהוא קונה למכור לאחרים:
כתב יד ב
אפי' הקונה מן הארץ היינו שהמוכר היא מא"י אין לחוש אם קונה בחו"ל:
כתב יד א
ואפי' יסבור כב"ה לית אורחיה משתחיט מיד אלא משתהא תלתין יומין ואותן תלתין יומין לאו מקח טעות. פי' דרב מודה דיכול לומר לשחיטה מכרתי כמו גבי שביעית אבל כאן אפי' לשחיטה אינו ראוי כיון דאינו יכול להשהות אותו שלשים יום לפני השחיטה משו"ה הוי מקח טעות לרב:
לית אורחיה דבר נש מיכוס תורא דרדיא. היכא שיכול לחרוש עמו בודאי הוא קונה אותו לחרישה ומשו"ה אסור בשביעית אבל כאן שאינו יכול לחרוש עמו מפני שהוא נגחן סבר דיכול לומר לשחיטה מכרתי לך כו':
כתב יד ב
ואפי' יסבור כב"ה. ר"ל אפי' רב מודה גבי שביעית דיכול לומר לשחיטה מכרתי אבל גבי נגחן אינו ראוי לשחיטה. דאינו יכול להשהותו ליום שדרך להשהות לפני שחיטה לכן הוי מקח טעות:
לית אורחא דבר נש מיכוס תורא רדיא. דכל שהוא ראוי לחרישה אינו שוחטו אלא הוא קונה לחרישה לכן בשביעית אסור. אבל נגחן שאינו ראוי לחרישה שפיר יכול למימר לשחיטה מכרתיו:
כתב יד א
כ"ש במשכירה לו. פי' שיצא מרשותו:
כתב יד ב
כ"ש במשכירה. לפי שיצא מרשותו: