ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
פרק ח · הלכה ב
כתב יד א
עד איכון. פי' על כמה תבואה הן נאמנין שהיא משל לקט:
ומשני דמשערין עד מקום שדרכו לילך כו'. פי' עד אותו יום משערינן מהתחלת הקציר אם יכול ללקוט מכל השדות שדרכו לילך ולבוא שם על אותן תבואה נאמן וע"ז מייתי ראיה שאין משערין מה שיכול ללקוט במקום א' אלא בכל מקומות שדרכו לילך כדמביא מעשה והאמין כו':
ואפשר כן. פי' ללקוט כ"כ משדה אחד אלא מכא ציבחר ומכא ציבחר אלמא שאין משערין במקום א' כו':
כתב יד ב
עד איכון. פי' עד איזה סך תבואה נאמנין לומר של לקט. ומשני עד מקום שדרכו לילך ולבא בו ביום. כלומר מתחלת הקציר ועד אותו יום משערינן כמה שיכול ללקוט מכל השדות שדרכו לילך לשם ומייתי ראי' ממעשה שהאמין רבי שאין משערינן בשיעור לקט ממקום א' אלא מכל המקומות שדרכו לילך לשם:
כתב יד א
מתני' דר"א היא כו'. פי' שאמר שנאמן על מעשר עני ולא חיישי' שמא לא הפריש ממנו ראשון וה"ה לשני:
ומשני שנייא היא. פי' דשני כיון שהוא אוכל בעצמו איכא למימר שמא לא תיקן כראוי אבל מעשר שנתן לעני שאין נהנה מהן מסתמא אינו עושה מצוה בדבר עבירה ולהכי אמרינן שהוא נאמן:
ובן לוי נאמן לעולם. פי' דמשמע ליה נאמן אפילו על הפרשת תרומת מעשר אפי' בשביעית נאמן לומר שהוא ממעשר שנתנו לו לענין שא"צ לאוכלו בקדושת שביעית וגם שיהא פטור מן המעשר אף שבלא זה פירות שביעית פטורין מן המעשרות איכא למימר דהא כיון שאמר שאינו מפירות שביעית יהא חייב ולא יהא נאמן לומר שהן ממעשר כיון שאין השנה של מעשר קמ"ל דנאמן:
כתב יד ב
מתני' דר"א:
מ"ש במתני' שנאמנין על מעשר עני ולא חיישינן שמא לא הפריש מעשר שני או מעשר ראשון:
שניא היא שא"א עושה מצוה בדבר עבירה. כלומר היכא שמחזיק התבואה לעצמו חיישינן שמא לא תקנו כראוי אבל מעשר שנתן לעני לשם מצוה חזקה שא"א עושה מצוה בדבר עבירה:
כתב יד ב
כבן לוי נאמן לעולם אפי' בשביעית. הוא נאמן לענין שא"צ לאוכלו בקדושת שביעית ושהוא פטור ממעשרת ואפי' בשביעית שאינו שנת מעשר נאמינהו שאינה של שביעית וגם פטור מן המעשרות:
כתב יד א
מעשר ברור הוא. פי' שהפריש בפניו:
אבל באומר ניתן לי. פי' שאמר שנתן לו ואמר שהן של מעשר או משלי הן דהיינו שאני הפרשתי אינו נאמן:
ורצה להביא ראיה ממתני' דקתני אינן נאמנין אלא ע"ד שבנ"א נוהגין כן. פי' דהיינו שאין בנ"א נוהגין אלא להפריש בפני הלוי:
ודחי דלא קאי ע"ז אלא על אותו התבואה שדרך בנ"א נוהגין ליתן כך והיינו כדמפרש לקמן במתני' נאמן על החיטין ואין נאמן על הקמח:
כתב יד ב
דו מתני' אינן נאמנין. מייתי ראי' ממתני' שאין בני אדם נוהגין להפריש אלא בפני הלוי ודחי דלא קאי אלא על מין תבואה שדרך בני אדם נוהגין ליתן כך. וכמ"ש במתני' דלקמן נאמנין על החיטים כו':