ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
פרק ז · הלכה ז
כתב יד א
מה רבנן סברי מימר קורות ופירות. פי' רבנן דאסרי גמזיות יסברו דשניהם הקדישו:
ואח"כ גרסי' אין תימר קורות ופירות הקדישו. פי' דטעמא דרבנן הוי משום דקורות ופירות הקדישו בפי' א"כ איכא למיבעי המקדיש שדה אילן פי' סתם אם שייר לו הגידולין פי' שאינו בכלל הקדש אם לא אבל אי סברי רבנן שלא הקדישו אלא קירות ופירות הוי בכלל לכך אסור גמזיות תו ליכא למיבעי מידי דה"ה בגידולין כן:
מפני שהוא כרם הקדש. פי' קודם שהיה העוללות וכרם הקדש פטור מן העוללות:
ה"ג פטור מן הפרט ומן השכחה ומן הפאה וחייב בשביעית ר"ז כו'. פי' בא ליתן טעם מפני מה חייב בשביעית:
כתב יד ב
סברין מימר קורות ופירות. רבנן דאסרי גמזיות יסברו דשניהן הקדישו:
אין תימר קורות ופירות הקדישו צריכה לרבנן. שאם נאמר טעמא דרבנן הוא משום דהקדישו בפי' קורות ופירות א"כ איכא למבעי המקדיש שדה אילן סתם אם שייר לו הגדולין או לא אבל אם נאמר טעמא דרבנן כשהקדיש הקורות הוי הפירות בכלל ליכא למבעי אלא בגידולין ה"ה כן:
שניא היא שהוא כרם הקדש. קודם שבא לכלל עוללות הוו הכרם של הקדש והקדש פטור מן עוללות:
כתב יד א
לאוכלו בלא פדיון. פי' דמקשי האיך עושין בפירות שביעית של הקדש דהפירות גופא א"א לאכלן כמו שאר שביעית הא אין הקדש יוצא בלא פדיון ולפדותו ולאכלו קשה דא"כ הוו המעות דמי שביעית דשביעית תופסת דמיו וא"כ יהא אסור ליקח שום דבר מזה דהוי כלוקח לו קרדום מדמי שביעית:
ומשני מחליפו ביד אחר. פי' שמחליף אותן המעות על מעות אחרים שיש לא' של חולין שהוא רוצה לאוכלן ויוצאין אלו מאיסור שביעית דזה כלל בידינו ראשון ראשון נתפס בשביעית ופרי עצמו אסור אבל האמצעים יוצאין ע"י חולין אלו לחולין:
למה לינן אמרין. פי' החילוק אם הקדיש קודם שנודעו העוללות לאחר שנודעו העוללות כו':
כתב יד ב
נמצא כלוקח לו קורדם. דהא שביעית תופסת דמיו ואסור ליקח שום דבר מדמיו וכאלו לוקח לו קורדום מדמי שביעית:
מחליפו ביד אחר. מחליף אותן המעות על מעות אחרים שיש ביד אחר מעות של חולין ורוצה לאוכלן ובזה יוצאין אלו המעות מאיסור דמי שביעית והוא לפי הכלל דאחרון אחרון נתפס בשביעית ופרי עצמו אסור אבל האמצעיים יוצאין לחולין:
ולמה לית אנן אמרין. דהחילוק הוא אם הקדיש קודם שנודעו העוללות לאחר שנודעו העוללות כההיא דאר"י כו':
כתב יד א
והורו כר' יוסי. פי' שצריך ליתן שכר גידוליו להקדש:
כתב יד ב
והורו כר' יוסי. דנותן שכר גדולין להקדש:
כתב יד א
ואפי' על ר' הושעיא לית הדא פליגא. פי' סיפא דקתני וברוגליות משיעבור הימנה ור' הושעיא סבר כל שאתה יכול ליפשוט:
ומשני שנייא היא כו':
הדרן עלך כל זית
כתב יד ב
ואפי' על ר' הושעיא לית הדא פליגא. היינו סיפא דמתניתין דקתני וברגליות משיעבור הימנה ור' הושעיא אומר כל שאתה יכול לפשוט ידך כו':