ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
פרק ו · הלכה ד
כתב יד ב
כמין גם. שקצר משני צדדין ושכחו הוי שכחה:
כתב יד א
בקוצר ומניח תחת הגפן היו עשוין כמו סניפין ט"ס וכצ"ל תמן בבוצר נרגרין. פי' ולכך אינו שכחה אלא ב' גרגרין:
כתב יד ב
בבוצר גרגרים. לכך אינו שכחה אלא ב' גרגרים ברם הכא בעשויין סניפין היינו שחותך חתיכות כמו חצאין אשכולות לכן חצי אשכול נמי הוי שכחה:
כתב יד א
ברם הכא בעשין סינפין. פי' שחותך חתיכות כמו חצי אשכול ולכך אפי' חצי אשכול הוי שכחה:
ומפרש והוא שיהא חותכן בשוה. פי' אבל אם חתך אחד גדול מחבירו הרבה הגדול אינו שכחה:
כתב יד ב
והוא שיהא חותכן בשוה. אבל כשחותך א' גדול הרבה והשאר קטנים הגדול הרבה אינו שכחה:
כתב יד א
ב"ש אומרים לעניים ובה"א לבעה"ב ט"ס וצ"ל בש"א יתום ואלמנה הרי. פי' וא"כ הוי עם לגר ג':
ובה"א חד. פי' דהא כתיב ולאלמנה בוי"ו משמע דקאי איתום ולכך ליכא עם לגר אלא תרי: