ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
פרק ה · הלכה ו
כתב יד א
ה"ג ששכחוהו פועלים ושכחוהו בעה"ב אינו שכחה כו':
כתב יד א
ה"ג היה עומר בשדה כו' אינו שכחה היה עומד בעיר כו' הרי זה שכחה שנאמר כו': אף לענין מציאה כן. פי' דהיינו כשעומד בתוך שדהו קונה לו שדהו מציאה שיש בתוכה שהוא יודע:
ה"ג מה אנן קיימין אם באינו יכול להגיע מה לי בתוך העיר כו'. פי' כיון שאינו יכול ליטלן אם ירצה א"כ אפי' בתוך שדהו נמי לא תקנו לו:
ומשני והוא שיכול להגיע בהן אפי' בתוך שדהו. פי' אפי' בתוך שדהו צריך שיהא יכול להגיע בהן אם ירצה:
כתב יד ב
אם באינו יכול להגיען. שאינו יכול ליטלן אם ירצה אפי' בתוך שדהו נמי לא תקנה לו ומשני והוא שיכול ליגע בהן כו':
כתב יד א
בזוכר את הקשין. פי' המחופים עליהן אז אינו שכחה דהקשין זכו אותו:
ה"ג לכובעות ר' יונה אמר מן לעיל. פי' שמעמיד אותו על הקרקע ככובע:
כתב יד ב
בזוכר את הקשים. המחפים את העומר אז אינו שכחה דהקשים זכו אותו: