ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
פרק ד · הלכה ד
כתב יד א
מ"ט דרבנן. פי' דפטרי משכחה הא אין שכתה אלא בשעת העמיר ובשעת העמיר כבר נתגייר:
ה"ג ושכחת עומר זו שכחת עומר בשדה זו שכחת קמה. פי' ומקיש זה לזה דזה שפטור משכחת קמה פטור משכחת עומר ובשעת שכחת קמה עדיין לא נתגייר:
כתב יד א
חלקו של ישראל חייב. פי' דיש ברירה דזה היה שלו:
ר' חזקיה כשם ר' ירמיה במחלוקת. פי' בהא פליגי רבי ורשב"ג כמו דפליגי גבי מעשר במסכת דמאי פ"ו דסבר רבי כטבל וחולין מעורבין פי' דסבר דאין ברירה ה"ה הכא לענין פאה לרבי אין ברירה ולכך אף חלקו של ישראל מה שנותן פאה צריך לעשר דחציה פטורה מן הפאה והוי כנותן מן הפטור על החיוב או מן החיוב על הפטור אלא צריך לזכות להם כמו גבי שבולת. שנתערבה בגדיש כו':
כתב יד ב
חלקו של ישראל חייב. אמרינן ברירה שזה הי' שלו מעיקרא:
במחלוקת. דבמס' דמאי פ"ו ורבי סבר טבל וחולין מעורבין זה בזה משום דאין ברירה וה"נ לענין שכחה אין ברירה וא"כ האי לקט שכחה ופאה מחלקו של ישראל צריך לעשר מפני חלקו של נכרי דפטור מלקט שכחה ופאה וצריך לזכות להם כמו גבי שבולת שנתערבה בגדיש כו':