ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי ערלה· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
פרק ג · הלכה ה
ר' יונה בעי הא שקידי פרך לא. פי' מדלא נקט אלא אגוזי פרך משמע דוקא אגוזים ולא שקידים:
ה"ג מתני' פי' דקתני חביות סתומות:
בסתומה בין הסתומות אבל בפתוחה בין הסתומות ונסתמו צריכה שיעור. פי' אז אינו אוסר בכ"ש אלא שצריך לשיעור לבטל:
ומקשי האיך אפשר בפתוחה בין הסתומות להתערב. ומשני אר"ז לאו פתוחה לגמרי אלא משום דסתימת החנוני יותר חזקה מסתימת בעה"ב. ופתיחת החנוני נקראת אצל בעה"ב סתימה. והשתא איירי הא דקרי הכא פתוחה היינו פתוחה אצל החנוני ואצל הבע"ה נקראת סתומה ומש"ה אינו יכול להכיר אותה. דחילוק מעט ביניהם ולהכי צריכה שיעור. פי' משום דנחשב לו כפתוחה ופתוחה אינו דבר חשוב. והשתא מסיים והדא דתני ונסתמו כו'. כצ"ל. פי' לאו שנסתמו אח"כ בפועל אלא שחזר בעליה ונטלה. פי' הבעה"ב. שאם היה בשעת העירוב אצל בעה"ב ודאי לא היה בטל. שאצלו נקראת סתומה מ"מ השתא כשנתערב בשעה שהי' אצל החנוני דהוי פתוחה. אף שחזר אח"כ בעליה ונטלה דהוי כנסתמה אפ"ה צריכה שיעור אבל בטילה:
תרומה נוהגת בכל. פי' ולא שייך לומר הראוי לתרומה שהרי כולן ראויין: