ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי ערלה· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
פרק ג · הלכה א
אית תנא תנא בסומך לפיריו. פי' שאף בסומך לפיריו אסור משום ערלה אף שאינו פרי:
ואית תנא תנא בעורל את פריו. פי' היינו המסבב את הפרי אסור משום ערלה אף שאינו פרי. והשתא מפרש מ"ד בסמוך לפריו. פי' דבסמוך לפריו אסור משום ערלה וא"צ שיהא מסבב את הפרי:
קליפין וגרעינין במשמע. דגרעינין נמי סמוך לפירי:
ומ"ד בעורל את פריו. פי' שאינו אסור אלא המסבב את הפרי:
קליפין במשמע ולא גרעינין. פי' משום דגרעינין אין מסבבין את הפרי:
מ"ד בעורל מ"ד בסומך. צ"ל להיפך. מ"ד בסומך. מ"ד בעורל:
וגרעינין מניין פי' דהא קי"ל דגרעינין נמי אסורין וא"כ קשיא מנין:
הוי סופך מימר בסומך לפריו. פי' דהאי תנא נמי סבר שאף הסמוך לפריו אסור משום ערלה דמערלתו תרתי משמע אלא דמר אמר חדא ומי אמר חדא:
אית דבעי נשמיעיני' מן הדא. פי' למ"ד בעורל את פריו. הא דקליפין אסורין היינו דדריש מערלתם ערלתו בעורל את פריו ופריו עורלו. פי' או שהוא מסבב את הפרי או שהפרי מסבבו אסור משום ערלה וגרעינין הרי הפרי מסבבן ולכן אסורין:
ה"ג וערלתם ערלתו את פריו בעורל את פריו ופריו עורלו כו'. כצ"ל:
עד שיבוא הכתוב ויפרש לך כו'. פי' שהוא מותר בהנאה:
תני חזקי' ופליג מיותר כאן:
וכי מה איסורו לכלב. צ"ל וכי מה אסרו לכלב. פי' הוא סיוע לר' אבוהו דסבר כל מקום שנאמר לא יאכל אסור בהנאה עד שיפרש לך הכתוב היתר כמו שפי' בטריפה. וא"כ קשה למה פי' בטריפה שמותר להשליך לכלב. וכי (מה) [מי] אסרו. אלא ודאי בכל מקום שנאמר לא יאכל אסור בהנאה לכך צריכה התם היתר:
קימיתי' בגיד הנשה של נבילה. פי' הא דמותר בהנאה גיד הנשה איכא למימר דהיינו משום דגיד הנשה של נבילה ודאי מותר. דכשהותרה נבילה היא וגידה הותרה ומסתמא כל בהמה שחוטה לא גרע מנבילה:
שקבע לה הכתוב זמן. פי' לאיסור עד י"ו בניסן ומסתמא אינו אסור בהנאה כיון שאינו אסור אלא עד אותו זמן מסתמא לא חמיר איסורו כ"כ שיהא אסור בהנאה. והא דחמץ אסור בהנאה. היינו משום שאותו חמץ שהיה בפסח אסור לעולם:
ה"ג א"ר מנא הם מיעוט איסור הנאה. פי מדכתיב שקץ הם משמע לא שהם עצמו אסורים ולא בהנאה שלהן:
פן תקדש. פן תוקד אש. פי' אלמא שצריך לשרוף אותם וכל מקום שנאמר פן אינו אלא ל"ת:
עשה לרחקו כתיב. דהיינו הנאה לא כתיב אלא עשה דכתיב וערלתם ערלתו ומיני' נפקינן לאיסור הנאה:
ל"ת לאוכלו כתיב ערלים לא יאכל. ומיבעי לי' אם לוקה על הנאה שלו:
מתני' פליגא על ר' יוחנן. פי' דאמר גבי שור הנסקל שאין ל"ת שלו מחוור והכא משמע דלא יאכל את בשרו איירי בהנאה א"כ הרי ל"ת מחוור ואמאי אינו לוקה. ומשני פתר לה בשקדמה בעלים ושחטוה כו'. פי' האי לא יאכל את בשרו מוקים לה לשקדמוה בעליהם ושחטוהו:
הכא את אמרת הכין. והכא את אמרת הכין. פי' לעיל א"ר אבהו כ"מ שנאמר לא יאכל אסור בהנאה והכא את אמר שאין לוקין על הנאה של שור הנסקל מפני שאין הלאו מחוור והרי כתיב לא יאכל את בשרו שהוא לאו ג"כ על הנאה לדידי':
א"ל חדא משמי' דר"א וחדא משמי דר' יוחנן. פי' דפליגי:
רבנן דקיסרין ר' אבוהו בשם ר' יוחנן. פי' שרבנן דקיסרין ור' אבוהו בשם ר' יוחנן אמר ג"כ שכ"מ שנאמר לא יאכל את תופס איסור הנאה. ופליגי אהאי דאמר לעיל העושה איספלנית משור הנסקל שאינו לוקה מפני שאין הלאו מחוור והשתא הלאו מחוור מדכתיב ולא יאכל את בשרו:
דאפי' תיקו קודם שנגמר דינו אם שחטו הבעלים שאסור באכילה דא"כ אף התם אסור בהנאה וכ"ש כשנסקל:
אין את תופס. תי' אין מיותר:
תני חזקי' מסייע לר' יוחנן. ט"ס וצ"ל תני חזקי' ופליג. פי' דאפי' כתיב לא יאכל אינו אסור בהנאה ממשמע שנאמר. פי' ואי קשיא לך ממשמע שנאמר כל חלב שור וכשב כו' לאיזה דבר נאמר וחלב נבילה. פי' להיתר הנאה. וכי מי אסרו כיון דסבר שלעולם מותר בהנאה. ומשני:
בא להודיעך שאפי' למלאכת גבוה מותר. וכן הא דמייתי דם ונבילה וטריפה הכל כדי שלא יקשה לך למה נכתב שם היתר הנאה מהיכי תיתי לאוסרו:
ומשני מתני' מסייע לדין פי' כשהוא אומר לא תאכל עליו חמץ למדנו שהוא אסור בהנאה. פי' דכ"מ שנאמר לא יאכל כו' אסור בהנאה הא מת"ל לא יאכל חמץ כו':
דר' יאשי' והיינו כר' יוחנן שכ"מ שנאמר לא יאכל אסור בהנאה:
ר' יצחק אמר א"צ. פי' האי קרא דלא יאכל עליו חמץ. לעשות את המאכיל כאוכל. כדפי' דמק"ו ילפינן. ומה אם שרצים קלים כו' הא מת"ל לא יאכל חמץ לאוסרו בהנאה:
בגין דכתיב. פי' לא יאכל שמיותר לכך מוקמינן לי' אהנאה אבל מלא תאכל לא ידעינן והיינו כחזקי' דפליג. והשתא מסיים. הדא מסייע לחזקיה. פי' דברי ר' יצחק:
והדא מסייע לר' יוחנן. פי' דברי ר' יאשי':
מפשיטא שאין הקרקע עד א"ר יוחנן סמנים בב"ב. כתובה בשיבוש. וכצ"ל. צר צורה בקרקע. פי' ועבדה פשיטא שאין הקרקע נאסר כדאמרינן בגמ' אלהיהם על ההרים כו':
צבעו דבר שיש בו רוח חיים אילו השתחווה לו לא אסרו מפני שצבעו אסרו. בגד שצבעו וחתכו ועשאו מוכין. פי' שצבע בצבע של ערלה:
מה את עביד ליה. פי' לאותו בגד:
כמוסגר או כמוחלט. פי' כבגד מוסגר או כבגד מוחלט:
אין תעבדיני' כמוסגר מותר אין תעבדיני' כמוחלט אסור:
בגד גדול שצבעו ע"מ לחתכו מוכין צריכה. פי' ועדיין לא חתכו:
מהו. אפי' אין תעבדיני' כמוסגר אפשר שהכא אסור כיון שעדיין לא חתכו. או כיון שצבעו ע"מ לחתכו אפילו אין תעבדיני' כמוחלט מותר:
צבעו והקדיח. פי' הצבע:
מ"ד נט"ל מותר אוף הכא מותר. מ"ד נט"ל אסור אוף הכא אסור:
צבעו בקליפי אגוז של ערלה וחזר וצבעו בקליפה אגוז של חולין אם היה צריכה לצביעה ראשונה. פי' השתא אחר הצביעה השניה. דהיינו אילו היה צובע תחילה בצביעה השניה לא היתה יפה כ"כ כמו השתא אסור ואם לאו מותר:
צבעו בקליפי אגוז של ערלה וחזר וצבעו בקליפי רמון של חולין. פי' אם מין בשאינו מינו בטל או לא. ורצה לפשוט ייבא כהדא עיגולי דבילה הגדולים מעלין את הקטנים. אלמא אף שאינן שווין מעלין זה את זה והקטנים מעלים את הגדולים:
רב הונא אמר כיני מתני'. פי' דאזלינן בכולהו לקולא:
הגדולים מעלים את הקטנים במשקל. והקטנים מעלין את הגדולים במנין:
ודחי תמן הוא ראוי לחתכו. פי' והיה שוה:
ברם הכא אינו ראוי לחתכו. פי' ולהיות שוה:
מה דמי לה גזים גזיזות. פי' מה את יכול לפשוט ממנו:
גזים גזיזות דהיינו שצבע בצבע של מין אחד דהיינו בתחילה אגוז של ערלה ואח"כ אגוז של חולין אלא שבתחילה צבעו כל הבגד כולו כא' ואח"כ צבע כל חתיכה בפ"ע אחר שחתכו. או שצבע חתיכות חתיכות בעודן מחוברין:
בגין למיעבד דורדסין. פי' דהיינו אם ירצה למעבד דורדסין יחתוך אז איכא למיפשט מעיגולי דבילה הגדולים מעלים את הקטנים דהכי נמי הרי הם גדולים וקטנים:
א"ר יוסי בר בון מה דמי לה בגד גדול שצבעו ע"מ לחתכו מעבדיני' דורדסין. כבר פי' לעיל בסמוך. ורצה לפשוט ייבא כהדא ר' יהושע אומר תאינים שחורות מעלות את הלבינות והלבינות מעלות את השחורות:
ודחי תמן מין במינו. פי' אלא שהמראות אינן שוות:
ברם הכא מין בשאינו מינו. דבתחילה צבעו בקליפי אגוז של ערלה ואח"כ צבעו בקליפי רמון של חולין שאינו מינו כלל:
מה דמי לה. פי' מה אתה יכול לפשוט ממנו:
צבעו בקליפי אגוז של ערלה ואח"כ צבעו בקליפי אגוז של חולין צבע אחר. פי' דהוי נמי מין אחד אלא שהמראות אינן שוות אז יכול לפשוט שאחד יכול לבטל את חבירו:
אמר ר' יוחנן סממנין בסממנין. פי' דהיינו אם נתערב סממנין של ערלה עצמן בסממנין של חולין אז בטילים במאתים כיון שהאיסור של ערלה בעין:
מי צבעים במי צבעים. פי' אם נתערב מים ששרה בהם צבעים של ערלה במי צבעים של חולין:
בטילין. דאינו בעין ואינו אלא שנהנה מאיסור ערלה והנאת ערלה בטילין ברוב כדמפרש ר' בא בר ממל. ומקשי מתני' פליגי תבשיל שבישל בקליפי ערלה ידלק. פי' וקתני בסיפא נתערבה באחרות ואחרות באחרות כולן ידלקו. מ"ש שנתבשל בקליפי ערלה שאינו בטילה ברוב. ומ"ש ששרה בהן קליפי ערלה שבטילין ברוב. ומשני תפתר בקדירה בקדירות. פי' הא דקתני במתני' דעולה באחד ומאתים. היינו שנתערב הקדירה עצמה דהוי דבר חשוב אבל אם נתערב תבשיל עצמו בתבשיל אחר באמת היה בטל ברוב כמו מי צבעים. וה"ה במי צבעים אם היה נתערב הקדירה בין הקדירות לא היה בטל עד מאתים ואחד:
א"ר יוסי. פי' לעולם מתני' איירי בתבשיל שנתערב בתבשיל חולין. ואפילו הכי אסור לאוכלו עד שיהא בו מאתים ואחד ולא קשיא מהא דר' בא בר ממל הנאת ערלה בטילה ברוב. דכי מסבר סבר ר' בא בר ממל שמותר לעשות כן בתחילה. פי' דהיינו שאם נפלה מי צבעים של ערלה במי צבעים של חולין בטילין ברוב ומותר לצבוע בגד לכתחילה לא לשעבר וכדמפרש מאי כדין דהיינו אם צבע בו בגד אם היה באיסור לבד כדי לצבוע רוב בגד אז אפי' בדיעבד אסור הבגד. דאם אין בו כדי לצבוע רוב בגד אז בדיעבד מותר. אבל לכתחילה אף שלא הי' בו כדי לצבוע רוב בגד נמי אסור עד שיהא בו א' ומאתים. וה"ה גבי תבשיל אסור לאכול לכתחילה עד שיהא בו א' ומאתים:
אותו האיסור שבו. צ"ל יש בו:
אם יש בו כדי לצבוע. פי' הרוב מהבגד:
אלו דברים של גוים אסורין ואיסורן איסור הנאה כו'. כצ"ל:
חרס הדרייני. פי' שהיו עושין חביות מטיט הדרייני שהוא בולע יין לתוכו [והיו] שופכין היין לתוכו והי' נבלע כל היין בין הדפנות. והיו שוברין את החביות ומוליכין עמן כשהיו הולכין בדרך. ובמקום שהיו רוצים לשתות היו נותנין זה החרס לתוך המים והיה פולט היין לתוכו. ותני הכא דאם הוא של גוי שהוא אסור בהנאה:
אר"ז ר"מ היא כו'. ואיסורו איסור הנאה:
דברי ר"מ כו'. כצ"ל:
ומקשי מה אנן קיימין. פי' הא דקתני דחרס הדרייני אסור בהנאה לר"מ. משמע דרבנן סברי שהוא מותר:
אם בשנתנו בתבשיל ד"ה אסור. פי' אפי' לרבנן דהא פולט יין נסך ממש ואינו איסור הנאה אלא איסור אכילה:
אם למכור חוץ מדמי יי"נ שבו ד"ה מותר. פי' דהיינו אפי' ר"מ מודה כיון שלא נהנה מאיסור יי"נ:
אלא כי אנן קיימין. פי' דפליגי ר"מ ורבנן:
בשנתנו ע"ג תבשיל. דר"מ אוסר משום שנהנה מריח יי"נ. ורבנן לא אסרו בהנאה כיון שאין היין בעין:
ומיבעי לי' מהו לסמוך בו כרעי המטה. פי' אם מותר בו שארי הנאות שאינו מחמת יי"נ לר"מ או לא:
ופליגי ר' לעזר ור' יוחנן כו'. ומיבעי להו ההן בגד דתנינן הכא. פי' שצבעו בקליפי ערלה שצריך לשרוף הבגד אם מותר לסמוך בו כרעי המטה. דהא אינו נהנה מהצביעה. או כיון שאיסורו ניכר דהיינו הצבע אסור:
ואיקפד לקיבליה. פי' שהיה מקפיד עליו למה הוא שואל אותו דהא ודאי אסור וכדמפ':
אפי' למ"ד מותר הכא אסור. פי' אפי' למאן דסבר גבי חרס הדרייני שיהא מותר לסמוך בו כרעי המטה מודה הכא שאסור וכדמפרש מפני שכאן איסורו ניכר:
כד נחתית מן אילפא. פי' מן הספינה:
שמעית קלי' דר' יעקב בר אחא יתיב מתני כו' ותנינן רשבג"א ימכור כולו לגוי חוץ מדמי יי"נ שבו. פי' וקשה אמאי לא פליג רשב"ג ג"כ אבגד שימכור כולו לגוי חוץ מדמי אותו כרכר:
ומשני חגי קשיתיה וחגי קיימיה. פי' הוא עצמו הקשה. והא עצמו תירץ:
תמן. פי' גבי יין נסך:
אין דרך בני אדם ליקח יין מן הגוי. פי' ולכך מותר למכור לגוי חוץ מדמי יי"נ שבו. כיון שאינו נהנה מן האיסור:
ברם הכא. פי' וגבי בגד:
דרך בני אדם ליקח בגד מן הגוי. לכך אסור למכור אפי' לנכרי חוץ מדמי כרכר שבו. לא משום הנאה. אלא דחיישינן שמא ילך הנכרי וימכור לישראל והוא לא ידע שצבעו בקליפי ערלה ויבוא לידי תקלה לפיכך גזרו שלא ימכור כלל לנכרי: