אור ברסלב

ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי ערלה· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה

פרק ב · הלכה ד

הלכה ג

תני חנניה. צ"ל א"ר חנניה בשם ר' יוחנן אף הראשונה במחלוקת. פי' ר"ש דמתיר מתיר אפי' בראשונה דהיינו שלא החמיצה החולין תחילה אלא שהי' בה כדי להחמיץ ונפל החולין תחילה נמי מתיר ר"ש:

מה פליגין. פי' הא דמתיר ר"ש בסיפא:

שחימץ זה כל כוחו וזה כל כוחו. דהיינו שכ"א הי' בידו כדי להחמיץ וחימצה הראשונה ואח"כ נפלה השני' והיינו כשנפלה החולין תחילה דאז הוי התרומה נט"ל. אבל אם נפלה העיסה מכח התרומה תחילה כבר נתחמצה העיסה. פי' מכח התרומה לשבח ואף כשאח"כ נפלה החולין ובה נמי כדי להחמיץ נמי אסור:

אבל אם פגם ואח"כ השביח. פי' אף שאח"כ השביח נמי מודה ר"מ שמותר כיון שפגם מעיקרא:

ה"ג ר' יוחנן אמר לא שנייא היא השביח ואח"כ פגם. היא פגם ואח"כ השביח היא המחלוקת. פי' דאפי' בפגם מעיקרא סבר ר"מ שאסור:

והדא מתני' מאי היא. פי' מתני' דהכא דקתני מותר והכא פגם מעיקרא היא:

ר' יוחנן אמר במחלוקת. פי' לר' יוחנן דסבר דר"מ אוסר אפי' בפגם מעיקרא א"כ לא אתיא מתני' אלא כר"ש. ור"מ פליג עליה וסבר דאסור:

ורשב"ל אמר ד"ה. פירש לרשב"ל דסבר דבפגם מעיקרא אף ר"מ מודה אתיא הכא כד"ה:

ר' יוסי בר בון אמר אילין שמעתא הדא פי' ר' יוחנן ור"ל אמר בפי' על האי מתני' כדמפרש ר' יוחנן אמר במחלוקת כו':

צריכה להדא דר"ל. פי' צריכה לעיין בהדא דר"ל. דהיינו לדידי' דסובר דבפגם מעיקרא אף שאח"כ השביח אף ר"מ מודה שמותר:

לא כן סברין מימר כו'. ואפי' נפלו שאור של חולין תחילה נעשה כו'. פי' אלמא דאפי' נפלו שאור של חולין וחימץ כל כוחו חשוב אין התרומה שנפלה אח"כ משביח כלל אלא פוגם אוסר ר"מ כמו שהשביח מעיקרו דלא פלוג וקשיא לר"ל:

ומשני האשה הזאת אינה מחמצת כל צורכה ומשיירת כל שהוא כו'. פי' ואותו כל שהוא כשנפלה התרומה והחמיצה הוי לשבח ומה שהחמיץ יותר הוי לפגם. והוי כמו שהשביח מעיקרא ולבסוף פגם ולכך אסר ר"מ:

ומקשי אילו השביח ולא פגם שמא כלום הוא. פירש כיון דסברת לר"מ הפגם כמו שאינו ואינו אסור אלא מחמת שהשביח תחלה:

וע"ז מקשי הא אותו כל שהוא אין בו כדי לאסור. אלמא הא דאסר ר"מ היינו משום דסבר נט"ל אסור:

מה בין שבח מזה ומזה. פי' בדבר שאינו פוגם כלל כמו כל שאר מרבה הוא משביח יותר שאסור:

ומה בין פגם מזה ומזה. פי' כגון שאור שכשהוא נותן יותר הוא פוגם וכשנפלו שאור של חולין ושל תרומה כא' הרי בתחילה השביחו שניהם ואח"כ פגמו שניהם דהיינו ברישא דמתני' ומותר לר"ש לר' חנינא דאמר לעיל אף הראשונה במחלוקת:

ומשני [א"ר מנא כו'. פי'] התם בלא ההיתר יש באיסור כדי ליתן טעם. אלא שבהיתר משביח יותר אבל הכא כיון שאת רואה הפגם כמו שאינו וחצי טעם ההיתר עד שנפגם נמי מותר א"כ לא נשתייר אלא חצי טעם האיסור ואין בו כדי נתינת טעם:

תוכן העניינים

ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי ערלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה