ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי מעשרות· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
פרק ה · הלכה ב
כתב יד ב
ה"ג עבר ומכר מעשר מה שהוא אוכל ואינו מעשר מה שהוא מוכר דאין אנו אחראין. תני לא יתרום. קאי על מתני' דקתני לא ימכור אדם את תבנו ואת קשו כו' ואם הוציא חייב במעשרות ופטור מן התרומה עלה קאי הא ברייתא דקתני לא יתרום ואם תרם אותה התרומה שהוא מפריש טבולה למעשר:
כתב יד ב
אלא ביתר. פי' דאם תרם כ"כ שאפי' אם יהי' על הקיטועין יהי' ג"כ א' מס':
לא צורכה פי' דודאי דעתו על הקיטועים וא"צ להוציא ממנו תרומה אלא אפי' תרם כ"כ שאם תצרף הקיטועין לא יהיה אלא א' מס' ואחד וה"א דודאי לא היה דעתו על הקטועין לכך צריכה למתני דאפ"ה א"צ לתרום וטעמא דאמרינן מסתמא הוי דעתו אף על הקטועים ואף דאינו אלא א' מס' וא' לא הצריכו חכמים להוסיף כיון דהקיטועין גופייהו לא חשיבי ומדאורייתא חטה א' פוטרת כל הכרי:
כתב יד ב
ה"ג הביאה פחות משליש לפני שביעית ונכנסת שביעית אסורה משום ספיחין וחלה עליהם קדושת שביעית. בתרי מילין אית בשביעית הספיחין אסורין לגמרי ומפירות האילן צריכין לאכול בקדושת שביעית:
הביאה פחות משליש לפני שביעית כו' ולא חלה עליהן קדושת שביעית:
מודים חכמים לר"ע. פי' שהולכין אחר שליש הראשון בסדרן של שנים כו':
כתב יד ב
ה"ג הפקר והקדש וסוריא מחלוקת כו'. פי' בהתוספות מודה ר"ע לחכמים בחנטה והשרשה פי' דהתוס' חייבין:
כתב יד ב
על ראשה. פי' הא דקתני עד שלא בא לעונת המעשרות חייב היינו לפי חשבון פי' שגדלו אח"כ אבל מה שגדלו ברשות הנכרי כבר נפטר: