ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי מעשרות· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
פרק ג · הלכה ד
כתב יד ב
נותנין לו שהות לפצע בה כו'. ומפרש ר' יונה הא דצריך שהות שלא תצטרף היינו שאם לא אכל אלא שליקט את השניה בתוך כדי שהות הראשונה נטבלו שתיהן אבל אם שהא כשיעור הזה אז לא נאסר רק השניה אבל הראשונה לא נאסר דאין השניה מצרפת עם הראשונה לאוסרה אם שהא בינתיים יותר משיעור הזה:
כתב יד א
ראב"ש. ע"י שהיה כריסו רחבה והיה משער בנפשיה:
הוה מעשה הזאת הובא בגמרא ב"מ (דף פ"ג) ראב"ש היה ממונה לתפוס גנבים:
כתב יד ב
ה"ג אזל לגבי ר' יוסי בן לקוניא חמוי:
ה"ג לא ביינך שהוא מתוק צווח ליה חלא בר חמרא פי' לפי שהיה תופס גנבי:
כתב יד ב
א"ל למה אתה צוח לי כן א"ל עד דערקת ואזלית לך ללודקיא פי' אם אתה ירא מפני המלכות היה לך לרוץ מפניו ללודקיא ולא תעשה זאת:
א"ל ולא קוצין כסיחון כסחתי כלומר קוצים אני מכלה מן הכרם פי' אנשים רשעים אני מבער מן הכרם:
א"ל ולא הוי לך לילך לסוף העולם ולהניח לבעל הגינה כו' פי' מוטב היה לך שתלך לסוף העולם ולהניח לו כלומר יבא בעל הכרם דהיינו הקב"ה ויכלה את קוציו:
כתב יד א
נתגלגלה דקתני מתני' עלה לראשה ממלא חיקו ואוכל דשם אוכל אפי' ע"י צירוף דהוי כמו רשות בפ"ע ובעי אם נפלה מראש התאנה לחצר אם מותר להחזיר לראש התאנה או לאו. ורצה לפשוט מברייתא הביא תאנים לאכלן בחצר שאינה משומר ושכח והכניס לבית מחזיר למקומן ודחי דהתם חצר שאינו משומר רשות בפ"ע ואין לו שייכות כלל עם הבית אבל הכא אף כשמחזיר לאילן הא באמת גם התאנה עומדת במקום חיוב בחצר לכך כשנתגלגלה אפשר דאסור להחזירה:
מה דמי כלומר בענין זו התאנה יש בעי אם עומד בראש התאנה העומדת בשדה אי הוי כעומד בצד שדה אם לאו:
כתב יד ב
נתגלגלה מאליה מהו מחזרתה. פי' דקתני במתני' עלה לראשה ממלא חיקו ומ"ל אם נתגלגל מראש התאנה (לחוד) [לחצר] מותר להחזיר לראש התאנה או לא ורצה לפשוט מזה דקתני בברייתא הביא תאנים מן השדה לאכלן בחצר שאינה משתמרת ושכח והכניס לתוך ביתו מחזירן למקומן כמה דתימר תמן מחזירן למקומן ה"ה הכא. ודחי תמן במחזירן למקום פטור פי' שהחצר שאינה משתמרת רשות בפ"ע הוא והוא מקום פטור לכך מחזירן למקומן:
ברם הכא במחזירן למקום חיוב פי' שהתאנים ג"כ עומדות במקום חיוב דהיינו בחצר ולכך כשנתגלגלה איכא למימר דאסור להחזירה:
מה דמי לה פי' אם אתה רוצה למבעי בעומדת על התאנה בעי הכא הא דתני היה עומד בשדה ואמר יודע אני כו' אינו שכחה היה עומד בעיר ואמר יודע אני הרי זה שכחה דכתיב בשדה ושכחת ולא בעיר בזה איכא למיבעי היה עומד בראש התאנה מה את עביד ליה כעומד בעיר או כעומד בשדה תמן תנינן כו' או דר"ט כר"א פי' הא דאמר ר"ט גבי גפן שהיא נטועה בחצר דנוטל את כל האשכול היינו משום דסבר ר"ט כר"א כיון שהתחיל בהיתר מותר וה"נ כיון שגרגיר א' יכול לאכול בהיתר מותר לגמור את כל האשכול:
כתב יד א
תמן תנינן. הא דאמר ר"ט במתני' גפן הנטוע בחצר נוטל כו' האשכול דסבר כר"א כיון דהתחיל בהיתר גומר וה"נ כיון דגרגר אחד יכול לאכול בהיתר גומר כל האשכול או דסבר דסוף האוכל ותחילת אוכל הכל אחד ואפי' גדול מאד מותר ור' אילא כו' דר"ט עביד אכילה שיש בה שנים שלש אכילות כאכילה אחת וא"כ דוקא בג' אכילות אבל אם היה גדול מאוד מודה ר"ט דאסור:
כתב יד ב
או דר"ט עביד עוקצת האוכל כתחילתו פי' דסוף האוכל ותחילת האוכל הכל אחד וא"כ אפי' גדול (כמה) [נמי] מותר:
ור' אימי בשם ר' יוחנן אמר או דר"ט עביד ליה אכילה שיש בה שתים ושלש אכילות כאכילה אחת וא"כ דוקא ב' וג' אכילות כאכילה אחת אבל אם הוא גדול מאוד אפי' ר"ט מודו שאסור:
כתב יד א
נעדרת. דהשתא בטלה תורת חצר ואינו טובל ובברייתא שני' קאמר זרע רובה נמי פטור ואמר הירושלמי דמה שאמר זרע רובה פטור לזה צריך גם תנאי הראשון דברייתא קמא שיהא גם נעדרת וכן להיפך:
כתב יד ב
ה"ג תני זרע רובה פטורה. פי' מבטל לחצר ותו אינו טובלת:
נטע רובה חייבת. פי' אם מבטל לחצר אמר חסדא כו':
הדא ילפא מן הדא כו'. והוא שתהא נעדרת והדא ילפא מן הדא היתה נעדרת שהיא פטורה והוא שזרע רובה:
כתב יד א
בגינה. קאי על מתני' דקתני תאנה דעומדת בחצר ונוטה נופה לגינה אוכל כדרכו ופטור ומפרש עיקר הדין שיהא אדם המלקט עומד בגינה והא דמחלק מתני' בין נופה נוטה לחצר או לגינה דמן הסתם כשהנוף נוטה לגינה גם המלקט עומד בגינה אבל אם הנוף נוטה לגינה והמלקט עומד בחצר חייב במצרף דהכל (עומד) [הולך] אחר האדם ור' ירמי' אמר כפשטא דמתני' דאזלינן בתר הנוף ואפי' אינו עומד שם המלקט רק שעומד בחצר ומלקט ע"י קנה ארוך אזלינן בתר הנוף ואוכל כדרכו וכן להיפך:
כתב יד ב
הן דאת אמר אוכל כדרכו ופטור בעומד בגינה. פי' דקאי על מתני' דמחלק בין נופו נוטה לגינה ובין נופו נוטה לחצר מפרש הגמ' דלא איכפת לן אם הנוף [נוטה לחצר או לגינה] אלא העיקר אם הוא עומד בגינה פטור אפי' אוכל הרבה ביחד והא דמחלק במתני' בין נופו נוטה לחצר בין נוטה לגינה היינו משום דמן הסתם כשהנוף נוטה לחצר גם הוא עומד בחצר וכשהנוף נוטה לגינה אף הוא עומד בגינה אבל באמת אם הוא עומד בגינה ונוטל מן הנוף הנוטה לחצר אוכל כדרכו דהכל תלוי בתר המקום שעומד שם:
כתב יד א
דילמא מעשה כו' תודך בעוה"ז החימה שאתה מביא יסורין עליו בעוה"ז ישבחך בשביל זה אתה חוגר שארית החימות שראוי עליו שלא יפרע לפי כל מעשיו ואין אתה מנכה לו בעוה"ב א"ל או נימר איפכא בהיות שלא מפורש בקרא איזו איירי בעה"ז ויהיה ג"כ הדרש מוכח:
א"ר לוי באמת כן הוא אני אדרוש איפכא הקרא ויהיה ג"כ משמעו כקודם כשתעורר חמתך על הרשעים בעוה"ב שצדיקים רואין מה אתה עושה להם כו' ויהיה פי' הפסוק כך כי חמת אדם שאתה מביא על רשעים בעוה"ב וראו צדיקים ויודוך כי רואים גזר דין הקשה שדנים ברשעים והצדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם וגם בעוה"ז ג"כ לא היה להם יסורים גדולים ויבינו ששארית חמות תחגור כלומר היסורים שהיה ראוי להביא על הצדיקים תחגור לשון עוצר בשביל יסורין מעט שהיה להם בעוה"ז:
אר"ז היא הפכא כו' כלומר כיון דחד משמעות יכול לדרוש אפי' כשתהפך צור דוקניתא שמור הלכות כמו ששמענה מר' ירמי' לענין אם ניטלת בדוקני:
כתב יד ב
ר' ירמיה בעי קומי ר' זירא היתה ניטלת בדוקני. פי' מתני' דקתני היתה עומדת בחצר ונופו נוטה לגינה דאוכל כדרכו ופטור היינו אפי' בנוטל בקנה דהיינו שהוא עומד ג"כ בחצר ונוטל בקנה מן הנוף הנוטה לגינה אוכל כדרכו ופטור דהכל הולך אחר המקום שהנוף עומד שם:
וצוח להון סיפרי קסמי. פי' שהיה קורא אותם סיפרי קוסמי על שהיו אומרים פרושים לפי דעתם מה שאינו משמעות המקרא:
כי חמת אדם תודך בעוה"ז. פי' החימה שאתה נותן לאדם בעוה"ז תודה שבשביל זה אתה חוגר שארית החימות לעוה"ב פי' בשביל היסורין שבאו עליו בעוה"ז אין אתה מביא עליו יסורין בעוה"ב אעפ"י שאין היסורין לפי העונות אתה מוחל לו המותרות ובשביל זה תודך פי' ישבחוך:
א"ל אי נימר כי כו' פי' שאל להון אם יכול לדרוש הפסוק איפכא דהיינו שיהיה כי חמת אדם יורה על עוה"ב ושארית חמות תחגור על עוה"ז כיון שאין כתוב בקרא בפירוש איזה איירי בעוה"ז ואיזה איירי בעוה"ב:
א"ר לוי אני אדרוש איפכא כשתעורר חמתך על הרשעים. פי' בעוה"ב צדיקים רואין מה אתה עושה להם ומודים לשמך. פי' כשהצדיקים יראו גזר דין הקשה שאתה שופט את הרשעים בעוה"ב אז ידעו כי לא היה להם יסורין כאלו בעוה"ז וידעו ששארית החמה תחגור פי' שאתה עוצר את היסורין מלבא עליהם בשביל מעט היסורין שבאו עליהם בעוה"ז ולשון תחגור כמו חגורת ציפורין:
אר"ז היא הפכה והיא הפכה. פי' כיון דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי לא נשמע ממנו כלום:
צור דוקניתא. פי' לך אל שמעתתא ושמור הדין שאמרתי לעיל דמתני' מיירי אפי' בנוטלת בדוקינא דהיא טב מן כלום:
כתב יד א
תמן תנינן. דרבנן דרשי שני המקראות ור"מ לא דריש רק הרבוי אשר בעיר:
כתב יד ב
ה"ג רמ"א אף השדות מ"ט דרבנן וקם הבית אין לי אלא בית מנין לרבות כו' ת"ל אשר בעיר. והוא שעולה דרך הנוף. פי' הא דקתני במתני' בערי מקלט הכל הולך אחר הנוף פי' ואם הנוף נוטה חוץ לתחום ערי מקלט ועומד תחת הנוף אינו נקלט היינו כשעלה דרך הנוף:
כתב יד א
אשר ר"י דריש אשר לו חומה דהיינו שיהא חומה כדרכה אבל כותל החיצון אינו חומה. ור"ש דריש אשר לא באל"ף דוקא כשלא יש לה חומה כלל אבל כשיש לה חומה כל דהוא נידון כבתי ערי חומה:
כתב יד א
והוא. הא דקתני מתניתין בע"מ הכל הולך אחר הנוף ואם עמד הרוצח תחת הנוף העומד חוץ לתחום ערי מקלט אינו קולט היינו כשעלה דרך הנוף אבל אם עלה דרך העיקר כבר קלטו דאין העיקר הולך אחר הנוף:
כתב יד ב
אבל אם עלה דרך העיקר כו' ובא להשמיענו דאינו הולך אחר הנוף אלא נוף עצמו אבל העיקר אינו הולך אחר הנוף:
כתב יד א
מתני' דקתני ובירושלים [הכל] הולך אחר הנוף כב"ש דאמר הכל כלפנים. פי' דהולכין אף אחר הנוף דאם נוטה לירושלים ועיקר עומד בחוץ הולכין אחר הנוף שאין פודין מע"ש וה"פ אם העיקר עומד בפנים ונוף נוטה לחוץ אין פודין מ"ש במקום העיקר:
ואית פי' גבי ערי מקלט ג"כ פירושו אף אחר הנוף אם הנוף בתחום ע"מ ורוצח עומד בנוף אינו נהרג אבל אם הנוף עומד חוץ לע"מ ורוצח עומד שם נהרג שלא שדינן בתר העיקר אבל העיקר ודאי ל"ש בתר נוף ואם העיקר תוך התחום והנוף חוץ לתחום ורוצח תחת העיקר ודאי אינו נהרג וב"ש ור' חנינא לא פליגי אהדדי:
סליק פרק ג'
כתב יד ב
מתני' דב"ש היא דב"ש אמרו הכל כלפנים. לחומרא וקאי על מתני' דקתני ובירושלים הכל הולך אחר הנוף חייב לאו דוקא אחר הנוף אלא אף אחר הנוף דהיינו אם הנוף נוטה לירושלים והעיקר נוטה לחוץ הולכין אחר הנוף שאין פודין שם מ"ש וה"ה איפכא אם היה העיקר עומד בפנים ונופו נוטה לחוץ שהולכין אחר העיקר ואין פודין שם מ"ש:
ואית בהן תניא (קרייא) [קדמיא] כב"ש. פי' גבי ערי מקלט דקתני במתני' הכל הולך אחר הנוף היינו אף אחר הנוף דהיינו אם היה הנוף בתחום ערי מקלט והעיקר חוץ לתחום ערי מקלט ורוצח עומד בנוף אינו נהרג אבל אם היה עומד הנוף חוץ לתחום והעיקר בתחום ורוצח עומד במקום הנוף נהרג דלא שדינן הנוף בתר עיקר אבל העיקר בוודאי לא שדינן בתר הנוף דהיינו אם העיקר עומד בתוך התחום והנוף חוץ לתחום ורוצח עומד במקום העיקר בוודאי אינו נהרג והשתא איכא למימר דל"פ אהא דא"ר חנינא והוא שעלה במקום הנוף כו' כבר קלטו העיקר איכא לאוקמי אפי' לב"ש דלב"ש נמי לא שדינן העיקר בתר הנוף:
הדרן עלך המעביר תאנים: