אור ברסלב

ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי מעשר שני· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה

פרק ד · הלכה א

פרק ד

הא בתחילה אסור. פי' להוליך ממקום היוקר למקום הזול:

ובפירות מע"ש. פי' היינו אחר שהפריש מעשר שני:

אבל בפירות שהן טבולין. פי' שעדיין לא הפריש:

אפי' לכתחילה מותר. פי' להוליך למקום הזול ושם יפריש:

ומייתי ראי' מרבי דה"ל פרי הכא ופרי התם. פירש במקום הזול:

וקבע מעשר דהכא. פי' המעשרות שהי' מגיע מפירות שהי' כאן:

תמן. פירש על פירות שהי' התם:

ומפריק לי' הכא כשיעורי' דתמן. פי' שהיה פודה אותן הכא כשער הזול שהי' התם. כיון שהפירות היו התם כיון שמותר להפריש מפירות ששם על פירות דהכא כ"ש שמותר להוליך אותן הפירות דהכא להתם:

מתני עד תני אבא חלפתא בר קירא. מיותר כאן וצ"ל למטה אחר חילפו בר קורייא אורי לן:

תני אבא חילפא בר קירייא בד"א כו'. פירש הא דקתני במתני' פודהו כשער מקומו פי' שהוא עכשיו היינו בוודאי. פי' מ"ש של ודאי אבל בדמאי פי' מ"ש של דמאי בין ביוקר והוזלו. פי' שהי' במקום היוקר ואח"כ הוזלו ופי' שהולך למקום הזול:

בין בזול פי' שהיה בתחילה במקום הזול ועכשיו הי' במקום היוקר:

מוכרו בזול. פי' בשניהם לקולא. ומיבעי לי' מפני מה:

אי משום שנראה להמכר בזול. פי' דהיינו כשהי' במקום הזול:

או משום שיכול עתה להחזירו למקומו. פי' לכך הוי כמו שהוא עכשיו התם כיון שהי' התם. וגם עכשיו יכול להחזירו למקומו:

מאי נפיק מביניהון חזרו והוקירו במקומו. פי' עכשיו גם במקומו הוקירו:

אין תימר מפני שהוא יכול להחזירו למקומו הרי הוקירו. פי' ואף כשמחזירו אינו יכול לפדות בזול אין תימר כו':

כהדא ר' חייא תיבת כהדא מיותר:

מפרקין אילן נקלווסירה דהכא תמן כשעריה דהכא. פי' שהי' פודה אותן הפירות של הכא ויתן כשער דהכא. פי' משום דהוי ממקום הזול למקום היוקר ובדמאי בזול והוקרו פודין אותו כשער הזול:

אמר מאן הורי לן. פי' לעשות:

חילפא בר קורייא דהוא סבר כן כדפרישית:

והשתא גרסינן תני בין ביוקר והוזלו בין בזול והוקרו. וקאי על מתני' דקתני פודין מע"ש כשער הזול כן גרס בירושלמי כשער בכ"ף ולא כגמרא שלנו שהיו גורסין בשער הזול והיינו בבי"ת דהיינו שמותר להמתין מלפדות מע"ש עד שיהי' שער הזול וכדמפרש לקמן בסמוך בטיהרא טהורה בתקופת תמוז כו' או בערובא שובתא כו' אבל אותה הברייתא סברה כשער הזול פי' דהיינו אם הפריש מע"ש בשער הזול ואח"כ הוקרו פודין בשער היוקר כשער הזול והשתא מפרש דלעולם פודין בזול בין ביוקר והוזלו בין בזול והוקרו:

וע"ז מקשי ניחא ביוקר והוזלו. פי' דהשתא עומד בשער הזול אבל בזול והוקרו והשתא עומד בשער היוקר ופודה כשער הזול אמאי:

ומשני לכך הקילו לפדותן בזול. היינו משום שיכול להערים ולפוטרן מן החומש ולכך השתא כשנותן החומש. החומש משלים לשיעור המקח ולכך הקילו אף כשאינו נותן החומש:

תני משתכר הוא בשקל עד רביעית. פי' שיכול לחלל על השקל רביעית יותר משויו:

והשתא מפרש דינרא הכא בתרין מנין. פי' קרוב לשתי מאות פרוטות דהיינו קצ"ב ובאדבאל בתרין מנין וחמשין:

והוא בעי מיתן חמשין ומיסק. פי' שא' רוצה ליתן כאן להלוות לו הדינר שילך להתם כשער דהתם דהיינו שהוא נותן לו כאן תרין מנין וחמשין והיינו שנותן לו נ' זוז יותר ממה שהולך כאן ואין בזה משום ריבית דאיירי כגון שקיבל זה האחריות עד שמגיע להתם דיהב לי' הכא בתרין מנין וחמשין פי' דהוא מחלל הכא ג"כ בתרין מנין וחמשין אבל יותר מרביעית לא הקילו אף שהוא יכול ליטול כאן כך ולהלוותן להוליך לשם כיון שכאן אינו הולך בסך זה:

אין פודין מע"ש לשם שני. פי' כשמוכר מע"ש בחו"ל דהיינו דרך חילול שהמעות יהיו נתפסין בקדושת מעשר והפירות יצאו לחולין לא יהא מוכר לשם שני פי' אינו רשאי לומר שהוא מוכר שני אלא חולין משום בזיון ואח"כ אשמעינן אפי' הכל יודעין שהוא שני אפי' כן אינו רשאי למכור אלא בתורת חולין:

תני אין קובעין מעשר שני אלא ממין על מינו ולא כן מה אנן אמרין. פירוש ולמה ליה למימר וכי ה"א שם שקובעין ממין על שאינו מינו:

קובעין מן החטין על השעורין וכו'. פי' בתמיה:

ומשני לכן צריכה כו':

רבי הי' לוקח קישואין בכורות למלכות. פי' מה שנתבכרו תחילה הי' לוקח אחד אחד וקבע מע"ש שלהן על כל עוקץ. פי' שלא הי' ממתין להפריש על כלם אלא מיד כשהי' קונה אחד הי' מפריש על אותן א' בה גופו וקבע לי' מקום אצל העוקץ:

וראה אותן כאילו הן חתוכות. פי' בשעת פדייה הי' פודה אותן כאלו היו חתוכות שנמכרות בזול:

ומקשי שלימות ואת אמרת חתוכות פי' הרי השתא עדיין לא נחתכו ואת פודה אותן כאילו חתוכות:

א"ר יונה ויאות. פי' שפיר הוא מקשי אלו שנים כו' אלא עי"ז ועי"ז נמכר ביוקר. פי' שאנו שמין כולו ונותנין לזה חלק עשירי וא"כ אף הכא כן:

כהדא ר"ש בר רבי. תיבת כהדא מיותר:

מקפיד על אלין דרומייא דהוי מזלזלין בהון. פי' שתי' חותכין איתן כדי שיהא פודין אותן בזול:

נסתון בר קפרא (וקרטמון) [וקרטטה] קומוי. פי' שהיו לוקח בר קפרא וחתך כל הפירות שלהם. ואמר טב הוא כלום כו'. וכי יפה היא עכשו לכם שחתכתי לכם כל הפירות גם לגבי מעשר אינו יפה לזלזל כ"כ ומיבעיא ליה עד כדון כו' מילי' (מקרטמה) [מקרטטה] וטבא. פי' אותן שכשחותכים אותם הם יפים אלא שאינן מתקיימין כ"כ ולכך הם נמכרים בזול אם מותר לחתוך אותן ולא איפשטא והא דזלזלו כ"כ היינו לפי שהי' בזיון והי' הפדיון הולך לאיבוד ומכאן יש לסתור אותן הסברות שפודין עכשיו נטע רבעי על ש"פ כיון שהולך לאיבוד דהכא משמע דאפ"ה צריך לחלל בשווי וכן גבי תרומה אין לעשות כאותן שסוברין כיון דהשתא הולך לאיבוד אוקמינן אדאורייתא דחטה אחת פוטרת כל הכרי דהא אמרינן בהדיא במתני' תרומה טמאה אחד מששים אף שהיא הולכת לאיבוד וד"ל:

ריב"ל אמר אין פודין מע"ש אלא בשווי. מיותר כאן. וצ"ל למעלה תיכף אחר ולפוטרו מן החומש וה"פ דריב"ל פליג אברייתא דמשמע דפודין בשער היוקר כשער הזול וריב"ל פליג וסבר שאין פודין אותו אלא כמו ששוה באותו זמן שהוא פודה אלא שמותר להמתין מלפדותו עד שיהי' שער הזול כמו שמפרש לקמן:

בטהירא טהורה בתקופת תמוז כו' או בערובא שובתא כו' ואמר ר' חזקי' עד סוף העמוד מיותר כאן וצ"ל לקמן כמו שאכתוב לקמן:

בימס עלל קומי ר' יוחנן ורשב"ל. פי' לשאול האיך לפדותן ואמרו פוק ואישלם כהדין תניא אין לו לזלזל אלא צריך לפדותן כהדין תניא כו' עד כדין דבר מרובה. פי' שדרך (החכמים) [החנוני] ליקח הי' לו דבר מועט שאין הדרך של חנווני ליקח אם משערין כמו שהחנוני לוקח והשיב אפי' כן דדבר מועט כשהחנוני לוקח ליקח יותר בזול:

חותל של תמרים לנגרא. אומן של החותלות שהי' בקי במקח התמרים והי' פודה על פיו:

לחטוניא. פי' מוכר חטים ומפריק על פומוי:

ה"ג ר' חלקיה חוי פיריו. פי' שהי' ר' חלקיה מראה פירותיו לאחרים כדי לשום אותן האיך לפדותן:

וא"ל בשווייהן. פי' ששם אותן כמו שהן שווין לכל אדם ולא כמו שהחנווני לוקח:

אתא לגבי' דר"ש. פי' לשאול אם צריך ליתן כשיעור הזה אם לא והשיב:

אין פודין מ"ש ע"פ (השומין) [השוטין] כו'. והשתא מפרש איך הוא פודה אותם. בשער הזול דזה אין סברא לומר שאם הי' יוקר והוזלו שפודין כשער הזול דזה פשיטא אלא מפרש אף שאין השער בזול אלא העת הזאת הוא מוכר בזול מחמת טעמים אחרים מותר להמתין מלפדותן עד אותו העת ולפדותן תיכף:

ומפרש כמה דבר נש בעי בטיהרא טהורה כו' פי' באמצע היום כשהיום ברור בתקופת תמוז שהיום חם:

בתר בלנא פי' אחר המרחץ שאז האדם עיף:

ומסיק לזרזי' פי' כשהוא נושא אז המשא מסתמא הוא מוכר בזול:

ומייתי פריטין ומפרקינה כו'. פי' ותיכף הוא מביא פריטין ופודה אותן:

ור' ירמי' מפרש כמה דבר נש בעי. פי' שרוצה למכור בערובתא פי' בע"ש:

בפתי רמשא. פי' סמוך לשקיעה:

מנשיא קלען. פי' שאז אינו נשאר בשוק אלא אותן הנשים שמקלעין את שער הנשים:

ומעביר עליהן. פי' למוכרן שמסתמא הוא מוכר בזול:

ומייתי פריטין כו' ור' יודן מפרש כשלוקט בע"ש א"צ לפדותן מיד אלא מניחן (עליהן) [עליו]:

עד שיכמשו. פי' עד מוצאי שבת ובא להוסיף אפי' אותן הפירות שכשמניחן הן נכמשין מותר להניחן:

ופודה אותן מוצאי שבת מיד. פי' שאז ג"כ שער הזול לפי שעדיין אין מצוי מעות לכל אחד:

אין ההוא משחא קיים. פי' שעדיין יש ממנו:

דיפרקיניה. פי' הרי העת לפדות אותו שאז הוא שער הזול:

דלא טב (שינתא) [שיתא] מיניה. פי' שאין שוה השתות ממנו:

ואפי' אחר מתן בעל. פי' בעלים:

א' גוי וא' בעל נמי לא. פי' אין פודין אלא לצדדין:

איתאמרת. פי' הא דקאמר אפי' אחר השנים אחרים הם ישראלים ואינם בעלים והא דקאמר אפי' אחר מתן בעל היינו נמי שהשנים אחרים ישראלים אבל לא קאי האי אחר מתן בעל אאחר מתן גוי דהיינו שיהא בשלשה א' גוי ואחד בעלים. ואחד ישראל אחר לא:

תוכן העניינים

ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי מעשר שני

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה