אור ברסלב

ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי כלאים· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה

פרק ז · הלכה ג

הלכה ב

אין לי אלא כרמך כרם אחר מנין ט"ס וצ"ל כרם אחרים מנין. פי' דהיינו שיהא חייב אפי' זרע כרמו של עכו"ם כלאים:

כרם ולא כלאים ט"ס וצ"ל ולא כרמך. פי' דכתיב ותבואת הכרם והתם לא כתיב כרמך אלא כרם לרבות של עכו"ם וחייב:

דר"מ היא. פי' הא דמרבה הכא דאף בשל גוי אסור לזרוע כלאים אתיא כר"מ דאמר אין קנין לנכרי בא"י דא"כ הוי כמו של ישראל אחר ולכך אתי שפיר הא דקתני בברייתא של אחרים דמשמע של עכו"ם נמי בכלל דאי לרבנן דסברי יש קנין וכו' מנלן דבשל עכו"ם חייב דילמא האי כרם אתי לרבות של ישראל אחר:

אמר ר' יוחנן ד"ה היא. פי' דאתא האי ברייתא אפי' כרבנן דסברי יש קנין וכו' וא"כ כרמו של עכו"ם מותר ליזרע כלאים והא דקתני הכא כרם אחרים דמשמע דשל עכו"ם לחיוב:

תפתר בעכו"ם שזרע כרמו כלאים ולקח ממנו ישראל. וקמ"ל מקרא דכרם שאינו צריך שיהיה דוקא בשעת זריעה כרמו אלא אפי' לקח אח"כ חייב והשתא אתי שפיר אפי' לרבנן דזה אסור טפי מבשל ישראל אחר וכיון דלא כתיב כרמך א"כ אפי' של ישראל אחר חייב כ"ש הכא:

רש"ל עד המסכך צ"ל למטה קודם חד בר נש:

מן הדא מיותר:

המחזיק בו כנושא שכר. פי' במי שסומכין עליו אף שאינו נוטל שכר חייב כאילו נוטל שכר:

בענבים שהן אסורות. קאי על מתניתין דפליג אי אסור התבואה אי לאו מפני שהן אינן שלו וקאמר דהכל מודים בענבים שהן שלו שהן אסורת:

האוסר אינו נאסר. פי' התבואה נקרא אוסר מדכתיב בקרא פן תוקדש המלאה הזרע וגו' משמע דהתבואה אוסר את הכרם לכך קרא לתבואה האוסר ולענבים נאסר:

המסכך גפנו של חבירו על גבי תבואתו של חבירו. פי' דמבעיא ליה למ"ד אדם אוסר דבר שאינו שלו אם סובר אף בשניהם אינו שלו אוסר או לא:

ופשיט נשמעינה מן הדא א"ר יוסי מעשה וכו'. פי' דר' יוסי מייתי ראיה לדבריו דאדם אוסר דבר שאינו שלו:

ומקשי על ר"מ מהמסכך גפנו של חבירו על גבי תבואתו של חבירו והא התם הרי שניהם אינם שלו וא"כ האיך אתה מותיב לר"מ דילמא אף ר"מ מודה בהא אלא שמע מינה דלא שנא אם האחד אינו שלו או שניהם אינן שלו למאן דאוסר אסור למאן דאינו אוסר מותר [ועי' בשנות אלי']:

תוכן העניינים

ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי כלאים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה