ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי כלאים· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
פרק ז · הלכה א
אי משום זרעים באילן. פי' דאסור במבריך לזרוע על גבהי כשאין שם ג"ט משום זרעים באילן:
למה לי גפן. פי' למה לי למתני במתני' גפן הא אפי' בשאר אילנות אסור:
אי משום עבודה. פי' דבמבריך את הגפן אפילו אינו עפר על גבה ג"ט אין אסור משום זרעים באילן אלא משום עבודה ולהכי תני גפן דעבודה לא שייכא אלא גבי גפן והא דבעיא ג"ט עפר היינו כמו הרחקה:
וע"ז מקשי לתני ששה דהא עבודת גפן ששה טפחים:
ומשני כר' עקיבא, פי' דלא בעי הרחקה אלא שלשה:
ומקשי אין כר"ע אפי' מן הצד נמי. פי' אין תימר דמתני' איירי משום עבודת הגפן והעפר שע"ג הוי הרחקה כמו שהוא מרחיק מן הגפן וא"כ אמאי קתני במתני' דאם אין עפר על גבה לא יביא זרע עליה משמע הא מן הצד שפיר דמי ואמאי כיון דמשום עבודת הגפן אפי' מן הצד יהא אסור:
ומשני במבריך ליכא איסור אלא משום זרעים שע"ג דגפן אבל משום עבודת הגפן כיון שהוא טמון בארץ אינו אסור אפי' אין עפר על גבה שלשה טפחים וכן משום זרעים באילן:
אפי' מן הצד ניתני ג' ט"ס וצ"ל אפי' מן הצד נמי:
תמן הכא. צ"ל להיפך הכא תמן:
אין השרשים מהלכין מן הצד. פי' מדאינו אוסר לזרוע מן הצד משום זרעים על גבי הגפן:
מי רגלים ומי רגלים עד את המחרישה מיותר:
והוא שאין הראשון נראית. פי' הא דקתני במתני' בארכובה שאין מודדין אלא מעיקר השני היינו שאין הראשין נראה שכולו מכוסה בעפר:
אבל אם הראשין נראה נותן ששה טפחים לכאן כו'. שמודדין מן שניהם: