אור ברסלב

ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי כלאים· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה

פרק ה · הלכה א

פרק ה

מחוי לחברייא. פי' הא דקתני במתני' עשר גפנים לבית סאה ומפרש תשעה שורין מן שבע שבע. פי' שבכל שורה יש שבעה אילנות וכל שורה רחוקה מחברתה שמונה אמות:

נסב שורה פרח שורה. פי' בכל הכרם היה שורה אחת נשארת קיים ואחת נחרבת לשתי וכן לערב א"כ מאותן של שבעה נשתיירו ד' ומאותן התשעה נשתיירו ה' ד' פעמים ה' הוא כ':

ע"ז קאמר נשתיירו שם עשרים גפנים נסב תרתי מכא ותרתי מכא. פי' מאותו צד שהיו שם חמשה היה (בטל) [נוטל] שתים מכאן ושתים מכאן ומניח את האמצעי וכן מצד השני א"כ נשתיירו שם שני שורות שבכל אחד חמשה ושני זנבין מב' צדדין. ואח"כ נוטל אחת מכאן ומצד השני משורה השני' נוטל עוד אחת והשתא נשארו שלש כנגד שלש וד' זנבין:

והשתא מפרש את רואה כו' וא"כ ממילא מכח אותן העשרה נאסר כל בית סאה אבל בזוית מותר לזרוע. וע"ז קאמר שאין לאסור הזנב ג"כ מחמת שאני רואה את הזנב כאילו נטוע לרוחב נגד אותו הזנב:

על זה קאמר שאין זנב לזנב. פי' שאין מותחין הזנב שיהי' שורה עם אותו הזנב שנמתח אלא עם הגפנים העומדין כנגדן נמתח הזנב:

הדא אמרת שאין זנב לכרם גדול עד הדא פשיטא שאילתא דר' יונה. פי' דר' יונה בעי לעיל הדא מילתא אם עושין זנב לכרם קטן לעשותו גדול או לא:

והשתא מפרש האיך אסור מכח זה כל הבית סאה נמצאו ששים וארבע. פי' באותו צד של תשעה יש שמונה אוירים וכל שורה רחוקה מחברתה שמונה אמות א"כ הוי שמונה פעמים שמונה דהוי ס"ד ובאותו צד של שבעה יש ששה אוירים וששה פעמים שמונה הוי ארבעים ושמונה ובית סאה הוי חמשים על חמשים וכאן אינו אלא ארבעים ושמונה:

נסב לון תרתי מכא. פי' מאותן האורך העודף שתי אמות על רוחב ויהב לון הכא נמצאו ארבעים ושמונה אורך על רוחב חמשים:

חד ביני מיותר:

ועקר חד ביני ויהב כא. פי' עוקר עוד שתי אמות והב התם נמצאו חמשים על חמשים וי"ב אמות על אורך ארבעים ושמונה עודפין על בית סאה פחות שתי אמות:

קרח שש עשרה על שש עשרה. פי' שהרי בתחילה נטעו שמונה על שמונה ולבסוף כשנחרב דבינים הוי שש עשרה וכשאתה מותח הזנבין שיהיו שוים להגפנים העומדים נשאר קרח בזוית שש עשרה על שש עשרה ששם אי אתה יכול למתוח שהרי אין זנב לזנב:

עבודתו בשמונה אמות. פי' מפני שכבר נחרב ואתיא כמאן דמחמיר בחורבנו יותר מבמטעתו:

והשתא מקשי דמשמע במתני' דאינו אסור אלא בית סאה והשתא מסיק למילתיה אין תעבדיניה הוא ועבודתו לתוך בית סאה. פי' א"כ לא נשתייר מקום פנוי שמותר ליזרע שם אלא בכל זוית שמונה על שמונה וד"פ שמונה על שמונה הם רנ"ו וכשתחשוב היתר שיש כאן על בית סאה דהיינו י"ב פעמים ארבעים ושמונה פחות ד"א דהיינו שתי אמות על שתי אמות והוא תקע"ב וכשתטול רנ"ו מתקע"ב נשתיירו יתר מבית סאה תלת מאוון וששה עשר:

אין תעבדיניה חוץ לעבודתו. פי' שלא תחשוב לשיעור בית סאה אלא עד מקום שהגפנים וכלה (יכלו) שם כשתמתח הזנבין כנגד הגפנים א"כ לפ"ז אין אתה חושב כל הזויות ובכל זוית שהוא ט"ז על ט"ז הוא רנ"ו ד"פ רנ"ו הוא אלף וכ"ד וכשתטול מהן התקע"ב אזי נשאר חסר מבית סאה תנ"ב:

וכשיפלגו. פי' כשתעשה אוירים יותר רחוקים זה מזה א"כ נחשבין כיחידין ולא הוי כרם כלל:

אין תימר ברוצף. פי' כשתעשה יותר קרובים זה מזה:

הא תנינן מ"ד בפנים בתוך טפח. פי' הכי קים ליה:

זורעין צ"ל זרעים:

ואיזו כרם דל תי' ואיזו מיותר:

כרם דל א"ר יונה כו'. פי' הוא מפרש הלשון אמאי נקרא כרם דל:

ומפרש דל בגפנים ועשיר בעבודות. פי' שאתה נותן לו עבודות הרבה:

תוכן העניינים

ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי כלאים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה