ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי כלאים· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
פרק ג · הלכה א
זרועיה מיעוט זרעים שנים מיותר:
משנים אתה למד ארבעה. פי' ממה דאמרינן לעיל שמותר לזרוע שני מינין בבית רובע דהיינו לעשות כמו משרין אתה למד ארבעה דמתני' שמותר ג"כ לעשות כן:
והדר מפרש מה שנים אתה נותן בתחלה. פי' כשאתה רוצה לזרוע משרין דצריך שיהי' בכל אחד שתי אמות אין אתה צריך ליתן זה השיעור אלא בתחלה אבל לבסוף הוא מצר והולך אפי' כ"ש אף ארבע דמתניתין ג"כ מותר לעשות שא"צ ליתן אלא בתחילה ששה אבל לבסוף הוא מצר והולך וא"כ אתה יכול לעשות כן בארבע צדדין ובאמצע מין א' והיינו חמשה דמתני' ומשני עבודה פוגע בעבודה כו'. פי' דמשנים ליכא למילף דהתם שורה והכא מרובע וקל הוא בשורה מבמרובע והא דקתני במתני' ארבע בארבע רוחות הערוגה היינו היכא דאינו אלא עבודה פוגע בעבודה דמה שנזרע באמצע לא איכפת לן דהרי יש שם ששה על ששה כדין ערוגה ואותן משהויין שבצדדין אינן אלא עבודה שפוגע בעבודה דאפי' למשהו ירק צריך ליתן עבודה ששה טפחים כמו שצריך ליתן לתבואה בית רובע וא"כ אותן (שנים) [ששה] שצריך ליתן לזו פוגע באותן ששה שצריך ליתן לצד השני אבל אם אתה זורע כמו שאמרת הרי מין פוגע בחבירו לחובשו:
רבי יהושע בן וכר' יהודה דאמר ששה. מפיק ליה מקרא הכי זרעה זרעיה. פי' דהו"ל למכתב זרעה בלא יו"ד וכתב זרעיה ביו"ד הרי תרי וכתב זרועיה אף בוא"ו הרי תלתא ותלתא כתיבי בקרא דהיינו תוציא צמחה תצמיח הרי תלתא הרי ששה:
רבי חגי אמר זרעיה חמשה. דאין לדרוש מקרא אלא חמשה דזרעי' כתיב בלא ו' וכל היכא דכתיב וא"ו ט"ס ואנא מחיק ליה כך הי' מקובל בידו:
אשתאלית כו': כולהון בתוך ששה. פי' דגם הגבולין מקצתן בתוך ששה והא דקתני ד' בד' רוחות הערוגה היינו בצד הגבולין:
כהנא בשם ר"ל כולהון חוץ לששה. פי' דהגבולין הם חוץ לששה:
ומקשי אם כולהון חוץ לששה ומשני כיני בערוגה שבערוגות היא מתניתא. פי' ולכך אסור לזרוע תשעה דהמשהו של מטה עם אותו שנזרע בצד השני חובש את הנזרע על הגבול אבל כי אינו זורע אלא על הגבול תו ליכא למימר דהערוגה שבצד זו והערוגה השני' חובש את האמצעי כיון דהערוגה רחבה ששה אינן חובשין:
נתני ששה באמצע צ"ל נתני חמשה באמצע דקס"ד דאיירי שהגבולין חוץ לששה ולא שמיע ליה מאי דשקלינן וטרינן לעיל ולפיכך מקשי נתני חמשה באמצע דהיינו משהו מכל צדדין למטה:
ומשני בשהגבולין ממעטין ששה. פי' דהיינו שהם בתוך ששה:
ומקשי בדה תנינן רי"א ששה באמצע. דהא ודאי טעמא דר' יהודה דאמר בשדה ירק א"צ אלא אורך ששה טפחים ורוחב טפח ואם הגבולין ממעטין ששה א"כ לא יהיה לכל אחד רוחב טפח. וע"ז לא הוה אמר ר' יהודה ששה באמצע:
ומשני על ראשה. פי' הא דאר"י ששה באמצע לא קאי על היה לה גבול גבוה טפח דהתם הגבולין ממעטין ששה אלא קאי על ראשה דאין לה גבול כלל דהתם הערוגה רחבה ששה. ע"ז א"ר יהודה ששה באמצע. והא ליכא לאקשויי על ת"ק כיון דאין הגבולין ממעטין ששה אמאי נקט זורעין בתוכה חמשה זרעונים נתני תשעה דהיינו ד' על הגבולין וד' בד' רוחות הערוגה וא' באמצע דאיכא למימר דס"ל להאי תנא כיון דאין הגבול גבוה טפח אותו משהו שעל הגבול ואותו שלמטה נעשה עירוב או כדמתרץ הגמ' בערוגות שבערוגות כדפי' לעיל כו' אבל אם הגבול גבוה טפח אינו חובש המשהו שבצד זה והמשהו שבצד השני את שעל הגבול:
ומקשי אין על ראשה בדה תנינן רי"א שמונה עשר. פי' אי ר"י לא קאי אלא על ראשה דאין הגבול גבוה טפח האיך תנינן שמונה עשר אלא ודאי על סיפא קאי ואין הגבולין ממעטין ששה וא"כ קשה נתני חמשה באמצע:
מה אם ששה שלוקין עליו דבר תורה. פי' בשום מקום דהיינו גבי תבואה כדאמרי' לעיל באיסור בית רובע ללקות ו' על ו' וא"כ הוי ודאי יותר עירוב:
ואת אמרת מותר. פי' לזרוע בתוכו חמשה מינין:
כאן כו':
מהו להקריח בתחלה ששה להיות מיצר והולך. פי' ולזרוע אחד מכאן וא' מכאן דממישר ליכא למילף דהתם שורה והכא מרובע וקל הוא בשורה מבמרובע:
ופשיט ליה ממתני' מה בשעה שעבודה פוגעת בעבודה. דהיינו כי מתני' שזורע בד' רוחות משהויין ולכל משהו צריך עבודה ששה טפחים וכאן אינו רחוק אחד מחבירו רק ששה טפחים וא"כ הרי עבודה של זו פוגע בעבודה של זה ואפ"ה אמרת מותר כ"ש הכא כשאתה נותן בתחלה ששה הרי כל העבודה ומה שמיצר והולך אינו אלא כמו סוף שדה וא"כ אין עבודה פוגעת בעבודה שמותר:
זרע בגו מוסין משכו בכמה. פי' הא דקתני במתני' וא' באמצע מבעיא ליה משך של האחד בכמה אם צריך שיזרע כל ששה או לא:
ופשיט מן מה כו':
הדא אמרת אפי' (פרח) פרח מכאן. פי' פחות מכאן דהיינו שאינו צריך לזרוע כל הששה:
ואח"כ מיבעי עד היכן. פי' כמה השיעור שלא יפחות מהן:
ופשיט מהא דקתני גוממיות שהן עמוקין טפח ורחבן טפח זורעין כו' הדה אמרה שעד טפח. מותר לפחות דהוי דבר חשוב אבל טפי לא:
בנוטים לחורבה שנו. פי' הא דקתני במתני' דאם היה גבול גבוה טפח שזורעין לתוכה י"ג זרעונין היינו דוקא בנוטים לחורבה אבל בין הערוגות הערוגות חובשן אפי' הגבול גבוה טפח ופליג אמאי דאמר לעיל דאין הערוגות חובשין:
וכן הוא צ"ל וכיני הוא:
התיב ר' בון בר חייא (חסר כאן בכ"י):
מהו שיציל בראש גובל צ"ל מהו שיהא ניצל בראש גובל:
בי"ב אמות ומחצה צ"ל עשר אמות ומחצה: