ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי חלה· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
פרק ג · הלכה א
לא שנו אלא עראי. פי' מותר לאכול קודם שנתגלגל:
אבל קבין אסור. פי' לחתכו ולעשותו קבין קודם שתתגלגל אסור. וכדמפרש מפני שמערים עליו לפוטרו מן החלה. פי' דהוי כמערים בפירוש כדי לפוטרו מן החלה:
א"ר יוסי בר בון אין מה הדא לית שמעת מיני' כלום. פי' משום טעמא דהערמה לחוד ליכא למידק שאסור לעשות עיסתו קבין:
שאפי' הוא נוטל ב' וג' מקרצות מכיון שהוא עתיד להחזירו כו'. פי' דהא במתני' קתני סתם אוכלין ממנו עראי והיינו אפי' ב' וג' מקרצות אף שהיא כמו גמר מלאכה:
מכוון שהוא עתיד להחזירה בדבר שלא נגמרה כו'. פי' אף שהיא נגמרה כיון שהוא מחזיר לדבר שלא נגמרה מותר ואין לחוש להערמה. וא"כ איכא למימר נמי שמותר לעשותו קבין כיון שלא נגמר עדיין:
ויידא אמרת דא. פי' שאסור לעשותו קבין מי שאינו יכול לעשות עיסתו בטהרה פי' מהאי מתני' דמי שאינו יכול לעשות עיסתו בטהרה. דמשמע דוקא מי שאינו יכול הא אם יכול לעשות עיסתו בטהרה:
לא בדא. פירש אסור לעשותו קבין:
ה"ג ושאר כל הדברים אחר מי מהלך. פי' שארי מינים שאינן חיטין ושעורין אחר מי מהלך:
ומפרש אחר הטימטום ואח"כ מיבעי לי' עשה עיסה מן החיטין ומן השעורין אחר מי את מהלך בהן אחר הגלגול או אחר הטימטום. פירש דבחיטין לחוד אזלינן אחר הגלגול ובשעורין לחוד אזלינן אחר הטימטום. והשתא בשעשה משניהם מיבעי לי' ולא איפשיטא:
תני ר' הושעיא חלה כמין גבלול. ומפרש מאי כמין גבלול:
ומפרש משתגלגל בחיטין ותטמטם בשעורין. ור"א מפרש משתעלה גבלולין גבלולין:
ומקשי מה ופליג. פי' אם פליג אמתני' דקתני משתגלגל בחיטין:
ומשני כאן לד"ת כאן להלכה. פי' דלהלכה משתעלה גבלולין. ולד"ת משתגלגל בחיטין:
תני ר"י ב"ב אומר משתעשה מקרצות. פי' אז הוי החיוב חלה. ומפרש טעמא משום דבעינן מן הגמור:
ומקשי מעתה לכשתאפה. פי' הא אינו חייב בחלה עד שתאפה דאז הוי גמור ודאי:
ומשני א"ר מתנה לא הוקשה אלא למלאכת העירוס. פי' הא דבעינן מן הגמור היינו שיהא גמור מלאכת העירוס מקשינן לתרומת מעשר דבעינן שיהא גמור. אבל מלאכת האפיה לא בעינן שיהא גמור:
ר' יוסי בשם ר' שמעון בן לקיש דר' עקיבא היא. פירש מתניתין דתני כיון שהיא נותנת את המים מגבהת חלתה. פירוש דמשמע אף קודם גלגול אתיא כר"ע דר"ע מיקל לענין חלה. ואמר דאם מפריש מקב נמי חלה. ה"ה דכשהיא נותנת את המים לר"ע נמי חלה. ומקשי פירש מי דמי. כלום אר"ע אלא לשעבר.פי' הרי ר"ע גופא אינו מיקל ליטול מקב לחלה לכתחילה אלא שסובר דבדיעבד אם נטל הוי חלה שאסור לזרים וגם אם הוסיף אח"כ פטור שכבר נפטר:
והכא בתחילה אנן קיימין. פי' דקתני במתני' כיון שהיא נותנת את המים היא מגבהת חלתה. משמע אפי' לכתחילה מותר להגביה. אלא ודאי לא דמי לקב. וא"כ איכא למימר שאף רבנן מודים שמותר:
ר' חייא בשם רשב"ל. פירש אמר בהאי לישנא:
ירדו להן בשיטת ר"ע. פירש דהכא סברי סתם מתני' כר"ע:
וא"ר יוחנן ד"ה היא. פירש הכא אפילו רבנן מודו. דהא דפליגי רבנן התם היינו משום דסברי דקב אינו שיעור חלה. אבל היכא שיש שיעור חלה אלא שלא גלגל עדיין מודו רבנן שחייב בחלה וכדמפרש מכיון שהיא נותנת את המים הוי ראשית עריסותיכם:
ה"ג תני מעשר טבל שנתערב בחולין אוסר כ"ש. פירש דטבל אוסר בכ"ש משום דהוי דבר שיש לו מתירין:
והשתא מפרש מאי תקנתי'. וקאמר אם יש לו פרנסה ממקום אחר. פירש דהיינו שיכול להוציא ממקום אחר עליו מוציא לפי חשבון הטבל שנתערב בה:
ואם לאו. פירש דהיינו שאין לו טבל שיהא יכול להוציא עליו:
ר"א בן ערך אומר יקרא שם לתרומת מעשר שבו. פירש היכן שהיא והוי מדומע ויעלה בא' ומאה:
ממה שלמדו את הכהנת. פירש כדמפרש לקמן מה למדו מוכח שאין הלכה כר"א בן ערך:
ומפרש מה למדו הרי זה חלה כו'. פירש דהכהנות היו רגילות לילך לתוך בתיהם ולעשות להם עיסה כדי שיהא בטהרה ולוקחת החלה לעצמה והיתה מתיראה שמא תיטמא העיסה קצת שתגלגל ונמצא מפרשת חלה בטומאה. לכך היתה ממהרת ליטול תיכף משנתנה מים. אך שיש חשש שעדיין אינו מחובר כל העיסה ביחד. וא"כ כשיתחבר אחר כך יתחייב בחלה. לכך היו רגילין לומר שכשיעלה:
גוש א'. פירש כשיתחברו כולם אז תקדש לשם חלה. ועוד יש חשש שמא יטמא מקצת ונמצא הוא מפריש מן הטהור על הטמא. לכך למדו אותה לומר חוץ מן הטמא שבה. פירש דהיינו שמה שיטמא אח"כ לא יצטרף עם העיסה כלל. דהוי דבר שהוא מקפיד עליו שאינו מצטרף וא"כ כשנטמא אח"כ אותה החתיכה שנטמא אינו מתחייב בחלה כלל. ואינו מפריש אלא מן הטהור על הטהור. והא לא חיישינן שמא תטמא כל העיסה שאפילו נטמא כל העיסה מ"מ הועיל מה שהפריש חלה תחילה למה שהי' בשעת הפרשה גוש א'. ומה שנטמא ממה שלא הי' גוש א' בשעת הפרשה אינו מצטרף כלל ואינו חייב בחלה:
והשתא מקשי ויאמר סתם. פירש למה ליה למימר חוץ מן הטמא שבה. יאמר סתם. ואי חיישת שמא יטמא אח"כ ויצטרף עם זה ויתחייב בחלה. וכשיהי' זה החלה על הכל נמצא מפריש מן הטהור על הטמא. לא יפריש ממנו על הטמא. אלא יקרא שם לחלה שבו. פי' שהטמא חייב. ואי משום דהוי מדומע יעלה בא' ומאה כר"א בן ערך אלא ודאי דלית הילכתא כוותי' ומשני דהכא תקנו לומר חוץ מן הטמא משום דחיישינן שמא יטמא כ"כ שלא יהא בכל העיסה נגד החלה מאה דאז א"א לבטל החלה ולכך א"א לקרוא שם וצריך לומר חוץ מן הטמא שבו ועוד משני מכיון שהוא יכול לתקן. פי' שיכול לומר חוץ מן [הטמא] שבה. [הוי] כמו שיש לו פרנסה ממקום אחר פי' לא התירו לומר חוץ מן הטמא שבה ואמר הוא והטמא שבו. צ"ל ויאמר סתם והטמא שבה. יקרא שם לחלה שבו ויעלה בא' ומאה:
זקוק להעלות. צ"ל יכול לתקן:
נראין הדברים בערבי שבתות שזו מביאה וזו מביאה. פירש וכיון שהדבר מביאנו ללוש ומסתמא לשה עיסה גדולה ובשעת נתינת המים הוי כולה גוש א' כשיעור. וא"כ אף בשעת הפרשה הוי מן החיוב:
אבל בחול. פירש שלשין עיסות קטנות ובשעת נתינת המים לא הי' כשיעור חלה בגוש א' והוי מן הפטור על החיוב לכך אינה נוטלת אלא לבסוף דהיינו כשתתגלגל ולא חיישינן שמא יטמא ויהא מפריש חלה בטומאה כדמפרש תקנו בחלה שתהא ניטלת מן הטמא ולא מן הפטור על על החיוב. פי' מוטב שיפריש מן הטמא ולא מן הפטורים:
והשתא מפרש אמאי קרא לי' מן הפטור. עד שנעשה גוש א' היא ניטלת לשם חלה. פירש דנטלתה קודם שתעשה גוש א' והרי היא לא נתחייבה עדיין בחלה והוי השתא בשעת הפרשה פטור. א"כ החלה שהפריש הוי מן הפטור. ואח"כ משתעשה גוש א' היא קדשה לשם חלה. פירש אז הוי חלה. ואז נתחייבה העיסה בחלה והוי מן הפטור על החיוב:
א"ר יונה לא מסתברא אלא בחול. פירש הא דנוטל תיכף חלה מן העיסה קודם שתתגלגל ואומר חוץ מן הטמא שבה היינו דוקא בחול שלשין עיסה מועטת ומסתמא אין בה טמא לבד כשיעור חלה ולכך כשאמר חוץ מהטמא שבה דהיינו שאין מצטרף עם העיסה אז פטור מן החלה:
אבל בע"ש. פירש שלשין כ"א עיסה מרובה צריכה לומר היא והטמא שבה דיהא על כל העיסה חלה. דאם את אומר חוץ מהטמא שבה. נמצא טבל מעורב בחולין. פי' כיון דיש בטמא שיעור בפ"ע הרי היא טבל לחלה אפי' כשלא יצרף עם העיסה. וכשמפריש על העיסה ולא על הטמא נמצא טבל מעורב בחולין:
לא מוטב להפריש מן הטהור על הטמא. פירש דהיינו שלא יאמר חוץ מן הטמא שבה:
ולא יהא הטבל מעורב בחולין. פירש מכשיאמר חוץ מן הטמא שבה דאז אפשר שיהא טבל מעורב בחולין דהיינו אם יהיה כשיעור בטמא לחוד שאז א"צ שיצורף עם הטהורה. ואי קשיא לך בחול שעושין עיסות קטנות אפשר שלא היה בשעת הפרשה בגוש א' כשיעור חלה והוי מן הפטור על החיוב:
עלי' מתרץ רב שמואל בר אבודימי. ולא למפרע היא קדושה. פירש הרי היא אינה קדושה אלא אחר שתעשה הכל גוש א' דאז הוי שיעור חלה אז הוי קדשה למפרע משעת הפרשה. וא"כ הוי כמפרשת מן החיוב על החיוב:
ה"ג תקנו בחלה שתהא ניטלת מן הטמא ולא מן הפטור על החיוב:
א"ר יונה עד אחר תיבת למה צ"ל קודם אם אתה אומר. וצ"ל דאם אתה אומר:
טבל טמא מעורב בחלה. צ"ל טבל מעורב בחולין. א"ר שמואל בר אבודמי כו':
ל"ל ובלבד שלא יהא שם כו'. פי' אמתני' קאי דקתני כיון שהיא נותנת את המים היא נוטלת חלתה. וקתני ובלבד שלא יהא שם כו'. והיינו טעמא שלא יתחייב בחלה אח"כ כשתעשה עיסה. והשתא דאמרת שלמדו את הכהנות לומר שאחר שתיעשה גוש א' תקדש זה למפרע. וא"כ אפי' יהא שם בקמח ה' רבעים נמי יכול להפריש חלה תיכף משנתן מים על זה התנאי ויפטרו הכל בזו החלה:
ומשני מתני' קודם עד שלא למדו כו':