אור ברסלב

ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי דמאי· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה

פרק ז · הלכה ז

הלכה ו

כתב יד א
[מתני'] מאה טבל ומאה חולין נוטל מאה ואחד. פי' דהאי מתני' קאי על מתני' דלעיל שאמר מעשרות כלכלה בחברתה שאינו יכול להפריש עליהן ממקום אחר אלא מניה וביה והשתא חיישינן על כל א' שמא היא של חולין לכך צריך לטול מאה ואחד כדי שיהא כדי תרומת מעשר ודאי משל טבל דעל המעשר לא איכפת לן דהרי אף הזר יכול לאוכלן ואם הוא קורא שם בכ"מ שהם ומשלם אותו ללוי ואותן המאה ואחד נותן לכהן ונוטל דמים ממנו חוץ מדמי סאה אחד שבהן:

מאה טבל (ומאה טבל) ומאה מעשר כבר פי':

לא הפסיד כלום. מפרש הירושלמי היינו שהמעשר לא הפסיד כלום וכבר פי':

כתב יד א
[גמ'] ה"ג דאיתפלגין תרומת שני כריים באחד מהן ר' יוחנן אמר קידשו מדומעין. אף שאינו יודע איזו היא התרומה אפ"ה קידשו ונעשה מדומע:

ור"ל אמר לא קידשו. פי' כיון שאינו ניכר המעשר ולפיכך הכי נמי לר"ל צ"ל דהיינו שיהא המעשר מפורש יותר ולפיכך צריך לכפול ולעשות המעשר מטבל לעצמו ותרומת מעשר ממעשר לעצמו ור' יוחנן לא מצריך כלל לפרש: חולקין על ר"א בן ערך כו' ויעלה באחד ומאה. פי' ואם כן הכא גבי מאה טבל ומאה חולין אמאי נוטל אחד ומאה יקרא שם ויעלה באחד ומאה:

כתב יד א
ומשני תיפתר בדברים שאין להם עליה. פי' דהיינו שאיירי שהטבל הוא מדברים החשובין שאינן בטלים כלל:

ומקשי ויפצע. פי' משום שלא יהיה דבר חשוב ותיבטל:

ומשני וכי מותר ליפצע לא כן תני נתפצעו. פי' דמשמע דיעבד ולא לכתחילה:

כתב יד א
ה"ג כל זמן שהטבל מרובה על המעשר מעשר לא הפסיד כלום. פי' דבמתני' קתני דכשמאה טבל ומאה מעשר מעורבין דנוטל מאה ואחד מפני שמטבל יוכל להפריש תרומת מעשר על המעשר אלא שממעשר לא יוכל להפריש תרומת מעשר על הטבל משום דהכא איירי שאמר תחילה על שני הכלכלות דהיינו של תרומת מעשר ושל טבל מעשרות כלכלה בחברתה וכלול כל המעשר כאחד לכך אמרינן שלא היה דעתו שיפריש ממעשר על הטבל שהרי לא יכול להפריש מן המעשר על הטבל מעשר אלא אמרינן שמסתמא היה דעתו שיפריש או מן הטבל אף על המעשר או מן הטבל על הטבל ומן המעשר על המעשר לכך צריך להפריש כדי תרומת מעשר של טבל יתירה על המעשר דהיינו מאה ואחד שודאי יש כאן אחד מן הטבל ולפיכך כשהיה טבל מרובה מן המעשר הרי לא הפסיד המעשר כלום שהרי נשאר בידו יותר ממה שהיה תחלה מעשר בעצמו ואפילו לא היתה טבל יתירה רק אחד הרי אין צריך להפריש רק כדי המעשר ואחד יתירה ואם כן נשאר בידו כדי מעשר:

כתב יד א
אתפלגון כו' עושה אותה שני למקום אחר. פי' דקא סלקא דעתך דקאי על מתני' דקתני נוטל מאה ואחד. ומפרש מה עושין במותר שהרי אין צריך ליתן לכהן גבי מאה טבל ומאה מעשר אלא י"א ומפרש דעושה את המעשר שני למקום אחר:

וחורנא אמר עושה כולו שני. פי' כל המאה ואחת:

למקום אחר ומפריש עליו ראשון ממקום אחר:

ומקשי מה אנן קיימין. פי' האיך יכול להיות דקאי על מתני' האיך יכול לעשות משני ראשון ועוד דאם יכול להפריש עליהן ראשון ממקום אחר למה ליה כלל לטול מאה ואחת יפריש עליהן ממקום אחר:

ומשני דקאי על הברייתא וה"ג מאה טבל תשעים טבל נוטל מאה ואחד חסר עישור אחד כדי שיהיה גם כדי שיעור תרומת מעשר מן טבל השניה יותר מן טבל האחת:

תשעים טבל ושמונים טבל נוטל מתשעים ואחד חסר שני עשרונים דהיינו כדי תרומת מעשר על השמונים:

שמונים טבל ושבעים טבל נוטל שמונים ואחד חסר שלשה עשרונים:

תוכן העניינים

ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי דמאי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה