ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי דמאי· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
פרק ז · הלכה ד
כתב יד א
ה"ג א"ל לר' מאיר אי אתה מודה שמא תבקע הנוד ונמצא זה שותה טבלים למפרע לא כטעמא הדין כו'. דמה שאוסרין אינו מפני טעם א' אלא זה אוסר מפני טעם אחר וזה אוסר מפני טעם אחר:
ומפרש טעמא דר' יוסי שיהא מסוים. פי' שצריך לסיים וכאן אינו מסיים כלל אלא מה שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה:
טעמא דר"ש כו':
ה"ג מ"ש שבחביות זה יהא מחולל על הסלע שבכיס זה חילל:
מ"ט דר"י צ"ל ומודה ר"י שאם אמר על הסלע הישנה כו'. פי' סיים ומ"ש אי אתה מודה שמא תבקע הנוד היינו שאמרו כן לר"מ אפילו [אם] אין אתה חושש לאלו היה לך לחוש שמא תבקע הנוד:
כתב יד א
הדא מתני' לא כר"י ולא כר"ש. פי' דהן חוששין שמא יבקע הנוד ובמתני' קתני שמכחיש עליהן בחזקת שהן קיימין ולא חיישינן שמא נאבדו:
ומשני א"ר זעירא כו' תמן הכא צ"ל להיפך הכא תמן. פי' דכאן גבי הלוקח יין למפרע נתקלקל. פי' אם יתקלקל שתה טבל למפרע ולא יוכל להועיל כלום אחר כך לכך חיישינן אבל הכא דאם יתקלקל דלא חיישינן למפרע אלא שהיה לנו לחוש שמא הפריש אחר שנתקלקל להא לא חיישינן דאמרינן מסתמא קלא אית ליה ואם היה נאבד היה יודע שאנו מעמידין על חזקתו שעדיין הוא שלם:
כתב יד א
ה"ג וחכ"א על כולן לא מעל בספק ועל האחרונה מעל בודאי. פי' שעל הראשונה לא מעל אף בספק:
בשהיו לו עשר. פי' שאותה הפרוטה בטל ברוב מדאורייתא ולכך לא מעל אף בספק:
אבל אם היו שתים. פי' שלא בטל ברוב דהוי ספק דאורייתא אפילו חכמים מודים שעל הראשונים מעל בספק:
מה בין האומר בכיס זה ומה בין האומר מן כיס זה. פי' דקתני התם בסיפא ומודה ר"ע לחכמים באומר פרטה מן הכיס זה הקדש שלא מעל עד שיוציא את כל הכיס וע"ז מקשי מפני מה ר' עקיבא מחמיר טפי באומר בכיס מבאומר מן הכיס:
וכאן צ"ל כאן תלוי בהפרשה וכאן אין תלוי בהפרשה. פי' דכשאומר בכיס זהו אין תלוי בהפרשה ולפיכך אף על הראשונה מעל בספק אבל כשאומר מן הכיס אינו קדוש עד שיפרישנה וכל זמן שלא הפריש אינו קדוש כלל לפיכך לא מעל על הראשונה:
ומקשי ר"ל עליה אפילו הוציא את כל הכיס לא ימעול. פי' כיון שתלוי בהפרשה כיון שלא הפריש אפילו הוציא את כל הכיס לא ימעול שהרי לא קדיש עדיין כלל:
ומייתי ראיה מהלוקח יין כמה דתימר הכא למפרע טבל. פי' גבי הלוקח יין שתלוי בהפרשה אמרינן כל זמן שלא הפריש טבל שתה הכי נמי באומר פרוטה מן הכיס נימא נמי הכי דכ"ז שלא הפריש אינו קדוש כלל:
כאן צריך להיות א"ר יונה כאן וכאן אין תלוי בהפרשה. פי' דאפילו כשאמר מן הכיס נמי אין תלוי בהפרשה ומה שמודה הכא ר"ע טפי שעל הראשונה לא מעל בספק היינו שנעשה כאומר אל יצא הכיס הזה מידי פרוטות הקדש ולפיכך כל הכיס הוי חולין עד האחרונה והאחרונה הוי הקדש אף שלא הפרישה:
מחלפא שיטתיה דר"ל תמן הוא אמר מועלין בפרוטה לפי חשבון ג' לוגין. פי' דהיינו גבי ניסוך המים דקתני במס' מעילה המים שבכד אין מועלין בהם וקאמר עליה ר"ל שאין מועלין בכלן והיינו שאם שתה מאותו המים שבכד לא מעל דשמא לא מאותן הג' לוגין של הקדש שתה אבל לפי חשבון ג' לוגין מועלין. פי' דהיינו אם שתה כ"כ עד שיבוא לכל ג' לוגין פרוטה מועלין דאמרינן שמאותן ג' לוגין של הקדש גם כן נהנה כדי פרוטה אלמא דסבר שאותן הג' לוגין קדוש אף שעדיין לא הפריש והכא משמע דסבר שתלוי בהפרשה וכל זמן שלא הפריש לא קדיש כלל דקאמר אפילו הוציא את כל הכיס לא ימעול:
ומשני מן דאצרכה חזר ופשטה. פי' דבתחלה היה סבור שתלוי בהפרשה דוקא והקשה אפילו הוציא את כל הכיס לא ימעול וכיון שפשט לו ר' יונה שאין תלוי בהפרשה אלא גבי מעשר והכא גבי פרוטה שאמר אל יצא כו' א"כ גבי ניסוך המים תיכף קדוש ולפיכך מועלין בפרוטה לפי חשבון כו':
כתב יד א
ה"ג ואין אדם עומד בחול ואומד הרי זו כו':
ה"ג אף אין אדם עומד בע"ש כו':
ה"ג אם אמר הרי זו תרומת מעשר משתחשך ה"ז תרומה. פי' דכשחל שם תרומה עליו כבר העריב שמשו על הלגין:
ואם אמר ה"ז עירוב לא אמר כלום. פי' דקניית עירוב הוא מבעוד יום אלמא שעכ"פ יכול להתנות שיהיה תרומה אחר כך ולר' יוסי בר בון דאמר שאף בע"ש אין אדם מתנה קשיא:
לשעבר. פי' בדיעבד אם אמר אבל לכתחלה לא יאמר:
ומקשי והתני ר' חייא אומר. פי' דמשמע אפילו לכתחילה:
וחזר בה. פי' ר' יוסי בר בון וסבר דמותר להתנות מערב שבת: