אור ברסלב

ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי דמאי· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה

פרק ה · הלכה ח

הלכה ז

כתב יד א
והארץ לא תמכר לצמיתות. פי' דסבר שהפי' שלא תהא מכורה אפי' אם מכר למי שיהיה לצמיתות דהיינו לנכרי:

א"ל כל גרמא אמרה דאם מכרה חלוטה היא. פי' מדזהירה התורה שלא תמכר משמע שאם מכרה שתהא חלוטה דאל"כ אמאי הזהירה כיון שאין יכול למוכרה כלל:

כתב יד ב
לא תמכר הא אם נמכרה חלוטה היא. משמע ליה הא לא תמכר היא אזהרה להמוכר ואם שאינה מכירה למה להזהיר לו. ור"מ מפרש דאם מכר שיהיה לו לצמיתות דהיינו לנכרי לא תהא מכורה:

כתב יד א
ר' חונא רובא דצפורין עד ר' זעירא אמר קומי צ"ל למטה קודם ועוד מן הדא דא"ר זעירא:

כתב יד א
ר' זעירא אמר קומי עד והא תנינן צ"ל למטה קודם ר' יונה ור' סימון וה"פ דמקשי על ר"מ והתנינן לוקח ומביא בכורים מפני תקון העולם. פי' היינו כשמכר שדהו לגוי:

ויביא בכורים דבר תורה. פי' אי אמרת אין קנין הרי היא כו' כמו שעדיין לא מכר וא"כ צריך להביא בכורים ד"ת:

ומשני ר' זעירא אמר קומי ר' אבוהו אע"ג כו'. מודה הוא דיש לו קנין נכסים:

א"ר בא ואוכל פירות. פי' וא"כ לא הוי כמו שלא מכר עדיין דלענין זה יש לו קנין שיהא יוצא משל ישראל אלא שאינו יכול לפוטרו מן המעשרות ולפיכך א"צ להביא בכורים אלא מפני תקון העולם:

כתב יד ב
ויביא בכורים דבר תורה. לר"מ פריך דאמר אין קנין לגוי וה"ה כמו שלא מכר ומחויב להביא דבר תורה:

ומשני ר' זעירא אמר קומי ר' אבהו כו':

א"ר בא אוכל פירות. ולפיכך אינו מביא בכורים אלא מתקון העולם:

כתב יד א
ר' יונה ור' סימון כו'. ונותן לשבט ונוטל דמים מן השבט. פי' דכיון שנגמרו ברשות נכרי אינו נותן לכהן אלא משום מראית עין:

והלוקח פירות מחוברין מן הגוי. פי' אף לר"ש דסבר יש קנין מודה הוא שהוא מפריש מעשרותיו מהלכה ולכך אינו נוטל דמים מן השבט:

מה טעם. פי' על פירות תלושין שנוטל דמים מן השבט: ומייתי קרא כי תקחו מאת בני ישראל מאת בני ישראל אתה מוציא ואין אתה מוציא מיד הלוקח מן הגוי:

ומכירי כהונה. היינו שנתן לכהן דמים תחלה כדי שיקח אחר כך התרומות והמעשרות שלו לעצמו עד סך המעות שנתן להם:

כתב יד ב
ונותן לשבט ונוטל דמים מן השבט. כיון שנגמרו ברשות נכרי אין נותן לכהן אלא מפני מראית עין אבל הלוקח מחוברין מן הגוי אף לר"ש דאמר יש קנין מודה שהוא מפריש מהלכה ולכן אינו נוטל דמים מן השבט:

מיד מכירי כהונה ולויה. היינו הנותן דמים לכהן תחלה כדי ליקח אחר כך התרומות ומעשרות שלו לעצמו עד כפי סך המעות:

כתב יד א
על הר המלך לפוטרו מן המעשרות. פי' לפי שהיה בהן רוב כותים והיו סוברים שלמ"ד יש קנין פטור מן המעשרות לגמרי או שמא על הלוקח שם פירות תלושין רצה להתירו דהיינו שיהא נוטל דמים מן השבט:

אמרו יבוא ר' הושעיא כו':

כתב יד א
ה"ג ר"מ ור"ש הלכה כר"ש ר"מ ור"י הלכה כר' יהודא. פי' וכל שכן ר' מאיר אצל שניהם דאין הלכה כר"מ ולמה פסק הלכה כר"ש:

ומשני אלא בגין דתניא כו':

צא ולוקחם מן הגוי ועשר עליהן. פי' אלמא דסבר פירות של גוי הוי טבל מדאורייתא ואין קנין מדמעשרין מיניה על של ישראל:

ותני עלה ר"י ור"ש אומרים יש קנין כו'. ואם כן אסור לעשר מהן על אותן הטבל ואם כן ר"ט נמי פליג עלייהו בהא והו"א דהוי ר"מ ור"ט תרי לגבי תרי אצל ר"י ור"ש:

לפום כן כו':

כאן צ"ל ר' הונא רובה דצפורן עד ר' זעירא אמר קומי ר' אבהו:

כתב יד ב
ר"מ ור"ש הלכה כר"ש. ור"מ ור"י הלכה כר"י. וכל שכן ר' מאיר לגבי ר"י ור"ש דאין הלכה כר"מ ול"ל למימר הלכה כר"ש. ומשני אלא בגין דתני כו':

וא"ל צא ולוקחם מן הגוי ועשר עליה. אלמא דר"ט נמי ס"ל אין קנין:

כתב יד א
ועוד מן הדא. פי' מן הדא נמי מוכח דהלכה כר"ש כמו שאפרש:

מאן יעבוד דא אלא אבוך. פי' שמשבח ליה שעשה דבר הגון כזה:

ומקשי מחלפא שיטתיה דריב"ל כו'. פי' דהכא משמע דסבר שאין קנין דהא מצריך ליתן לו מעשרות ולעיל אמר שנוטל דמים מן השבט והכא משמע בלא נטילת דמים דאם היה מצריך ליתן דמים מאי רבותא:

ומשני ר' סימון לא אמר כן כו' ליתן אלו דאבוך. פי' שהוא פליג וסבר שאין ליתן המעשרות לכהן בלא נתינת דמים אלמא דריב"ל סבר דהל' כר"ש וזהו הא דאמר לעיל ועוד מן הדא כו':

כתב יד ב
ועוד מן הדא. מוכח נמי דהלכה כר"ש כמו שמפרש והולך:

והכא הוא אמר הכין. דהכא משמע בלא נטילת דמים דאם היה מצריך ליתן דמים מאי רבותא:

לית אילין דאבוך. שהוא פליג וסובר שאין ליתן המעשרות לכהן בלא נתינת דמים אלמא דריב"ל סבר הלכה כר"ש וזה שכתב לעיל ועוד מן הדא:

כתב יד א
ג' שהן מעשרין שלא ברשות זה שנתערב טבלו בחולין. פי' לפי שזכות הוא לו שהרי צריך ליקח טבל ולעשר עליו ואין מוכרין טבל לעם הארץ אפילו הוא לצורך לכך ניחא ליה שיעשר עליו אחר ממקום אחר:

וזה שלקח בח"ל וזה שלקח [מפסקיה] של כותים . פי' דבשניהם הוא נוטל דמים ואם כן לפ"ז אין היזק לבעל הבית במה שעשה זה תרומה וכן איתא לעיל דתרומות חו"ל נוטל דמים מן השבט:

ה"ג זאת אומרת שנוטל דמים מן השבט דאם אתה אומר שאינו נוטל דמים מן השבט הרי שלא ברשות תרם. פי' דמייתי מכאן נמי ראיה דריב"ל סבר כר"ש שהוא נוטל דמים כו':

כתב יד ב
זה שנתערב טבלו בחולין. וקשה לי' ליקח טבל דאין מוכרין טבל לע"ה לכן ניחא ליה שיעשר עליו אחר ממקום אחר:

וזה שלוקח מחוץ לארץ וזה שלוקח מפסקי' של נכרים. דבשניהם הוא נוטל דמים מן השבט ואין הפסד לבעה"ב במה שזה הפריש תרומה:

את אמרת שאינו נוטל דמים מן השבט. הרי שלא ברשות תרם ומכאן נמי ראיה דריב"ל סבר כר"ש שהוא ניטל דמים כו':

כתב יד א
טעמא דר"א. פי' שאוסר משל כותים על של כותים היינו כשם [שעשו] פירות א"י דמאי אחר רובן. פי' לפי שרובן ישראל ופירות ישראל הוי דמאי משום דרוב ישראל אין מפרישין אלא תרומה גדולה ואפילו הכי אין תורמין ומעשרין מזה על זה ולא אזלינן לענין זה בתר רוב אלא דחיישינן שמא אחד עישר ואחד לא עישר:

כן עשו פירות כותי ודאי. פי' אף עשו פירות כותי ודאי משום דאזלינן אחר רובא ורוב כותים אין מעשרין אפ"ה לא אזלינן לענין זה בתר רובא דלימא דהוי ודאי גמור ומעשרין מזה ע"ז אלא חיישינן שמא אחד עישר ואחד לא עושר:

כתב יד ב
טעמא דר"א. שאוסר של כותים על של כותים:

דמאי אחר רובן. ואף על פי כן אין תורמין מזה על זה משום חד דלא עישר הכי נמי פירות כותי ודאי דרוב כותים אין מעשרין ואעפ"כ אין תורמין מזה ע"ז משום חד דמעשר:

כתב יד א
ה"ג עציץ שאינו נקוב עשו אותו ספק . פי' אי הוי כגדולי קרקע או לא ולהכי אזלינן לחומרא בכל גווני כדתנן במתני' מן הנקוב על כו' כצ"ל:

כתב יד ב
ה"ג עציץ שאינו נקוב עשו אותו ספק. אי הוי כגידולי קרקע ולכן אזלינן לחומרא בכל גווני כמ"ש במתני' מן הנקוב על כו':

כתב יד א
ה"ג ויאמר אף מן הדמאי על הדמאי כן. פי' כמו שאנו חוששים מן [הודאי] (הדמאי) על הדמאי שמא הוא מן הפטור על החיוב דקתני תרומה ויחזור ויתרום ה"נ ניחוש שמא הוא מן החיוב על הפטור ונימא תרומה ולא תאכל כו' כמו כן מן [הדמאי] (הודאי) על הדמאי. ספק דימוע עד הפרק ט"ם וכצ"ל ספק תרומת [מעשר] של דמאי כספק דימוע ופטור מן הדמאי. פי' דהאי תרומת מעשר של דמאי שתרם מן הדמאי על הדמאי הוי ספק אי הוי תרומת מעשר שנתרמה על החיוב או דהוי כמו שהיה דהיינו שנתרמה על הפטור ולכך פטרו מדמאי מספק כמו ספק דמוע שפטרו מן הדמאי:

הדרן עלך פרק הלוקח מן חנחתום

כתב יד ב
ויאמר אף מן הדמאי על הדמאי כצ"ל. פי' כדרך שחוששין שמא הוא מן הפטור על החיוב דקתני תרומה ויחזור ויתרום הכי נמי ניחוש שמא הוא מן החיוב על הפטור ונימא ג"כ תרומה ולא תאכל כו':

ת"מ של דמאי כספק דימוע ופטור מן הדמאי. דהאי שתרם מן הדמאי על הדמאי הוי ספק אי הוי תרומת מעשר שנתרמה על החיוב או שאינו אלא כמו שהיה שנתרמה על הפטור ולכך פטרו מדמאי מספק כמו ספק דימוע שפטרו מן הדמאי:

תוכן העניינים

ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי דמאי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה