ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי דמאי· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
פרק ד · הלכה ה
כתב יד ב
מפני חיי נפש. שאינו מכיר שום אדם ואם יחשוש על כל אחד שהוא ע"ה ימות ברעב:
כתב יד א
דתנינן תמן צ"ל תמן תנינן התקבל כו':
אתיא דר"א כר"י. פי' דשניהם סוברין דחיישינן שמא לא עשה השליח שליחותו:
שאם אמר לו אל תקבלהו כו'. פי' דהא התם ודאי לא חיישינן דאל"כ לא יהיה גט כלל והכא בדמאי חיישינן אפי' אמר לו בפירוש אל תקח אלא מפלוני שמא אחר קרוב מצא ולקח הימנו מדלא קתני אלא עד שיאמר לו קח ואני נותן מעות משמע דבאופן אחר אינו נאמן:
אפי' א"ל מפלוני צ"ל אל תקח אלא מפלוני:
ועד אחד נאמן צ"ל וע"ה נאמן:
מפני חיי נפש. פי' שלא ימות ברעב כיון שאינו מכיר אדם שם ויהיה חושש על כ"א שמא הוא עם הארץ:
ה"ג הנכנס לעיר ותרומה בידו ואינו מכיר אדם שם או שהיה כו' . פי' ורוצה ליתן התרומה לכהן חבר:
אתיא דר' כר"מ דסבר שאין ע"ה נאמן אפילו על אחרים ורשב"ג סבר דנאמן הוא על של חבירו:
מה פליגין לחלק. פי' כשהוא רוצה לחלק תרומתו אז סבר רשב"ג דנאמן על של חבירו כדמפרש לקמן דקול יוצא לחילוק ויהיה ירא לשקר:
אבל ליקח אף רשב"ג מודה. פי' שאין עם הארץ נאמן אפילו על של חבירו לומר שהוא מתוקן:
כתב יד ב
תני נכנס בעיר ותרומה בידו. שהוא רוצה ליתנה לכהן חבר, אתיא דר' כר"מ דסבר אין ע"ה נאמן אפילו על אחרים ורשב"ג סבר דנאמן הוא על של חבירו:
מה פליגין לחלק. כשרוצה לחלק תרומתו אז סבר רשב"ג דנאמן על של חבירו כדמפרש דקול יוצא לחילוק וירא לשקר אבל לוקח מודה רשב"ג שאין ע"ה נאמן אפילו על של חבירו לומר שהוא מתוקן:
כתב יד א
ה"ג א"ל אחד אני אינו נאמן. פי' דאינו נאמן על עצמו:
א"ל שהוא נאמן. פי' שאחרים אמרו עליו שהוא נאמן ה"ז נאמן:
אמר להם נאמן הוא וא"ל שהוא נאמן. פי' שלא אמרו מעצמם אליו שהוא נאמן אלא שהוא שאל אותם אם הוא נאמן והשיבו שהוא נאמן לכך יש חילוק בין בפניו לשלא בפניו פי' שאף שאמרו עליו בפניו שהוא נאמן אינו נאמן דחיישי' שמא לא רצו לביישו לומר עליו שאינו נאמן:
בבן עיר בסיעת חברים. פי' האי ברייתא יכול לאוקמי בין בבן עיר בסיעת חברים דלבן עיר לא התירו להאמין לע"ה כדאמרן לעיל שלא התירו להאמין לע"ה אלא באכסניא מפני חיי נפש ולהכי צריך לאוקמי האי ברייתא אי מוקמת לה בבן עיר בסיעת חברים אבל באכסניא איכא לאוקמי אפי' בסיעת ע"ה:
ועליה חברין ואת אמרת בפניו אינו נאמן. פי' אי מוקמת לה בחברין היאך אתה חושש שיאמרו בפניו שקר:
כתב יד ב
אמר לו אחד אני איני נאמן. על עצמו אמר שאינו נאמן:
אמרו ליה שהוא נאמן. אחרים אמרו לו שהוא נאמן הרי זה נאמן:
אמר להם נאמן הוא ואמרו לו שהוא נאמן. שלא מעצמם אמרו לו שהוא נאמן אלא אחרי ששאל אם הוא נאמן השיבו שהוא נאמן לכן יש חילוק בין בפניו ובין שלא בפניו. בפניו חיישינן שמא לא רצו לביישו:
בבן עיר בסיעת חברים. דנוכל לפרש דהברייתא מיירי בבן עיר והסיעה דוקא חברים דהא לא התירו להאמין לע"ה אלא באכסניא משום חיי נפש:
ובאכסניא בסיעת ע"ה. אם תוקמי דברייתא מיירי באכסניא נוקמי אפי' בסיעת ע"ה:
חברין ואת אמרת בפניו אינו נאמן. אי מוקמת לה בחברין היאך אתה חושש שיאמרו בפניו שקר:
כתב יד א
מ"ט דר"י. פי' דאמר גבי חמרין נאמנין ולא חייש לגומלין:
ומפרש מפני חייהון כו':
הדרן עלך פרק הלוקח פירות