אור ברסלב

ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי דמאי· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה

פרק ד · הלכה ג

הלכה ב

כתב יד א
האוכל פירות טבולין למעשר עני חייב מיתה כצ"ל:

מ"ט דר"א. פי' דאמר במתניתין שא"צ לקרוא שם למעשר עני של דמאי:

ומשני מכיון שהוא יודע כו'. פי' דתלינן שמסתמא הפריש הע"ה כמו תרומה גדולה:

בלא כן קורא שם כו'. פי' אפילו לא היה האי סברא שודאי יפריש ע"ה לא היה צריך להפריש אלא יקרא שם לבד שהרי מעשר עני מותר לזרים ואינן יכולין העניים להוציא ממנו דהמע"ה וא"כ מה בכך שיקרא שם אף עכשיו. כיון שא"צ להפריש:

כתב יד ב
מ"ט דר"א..דכשלמא טעמא דרבנן מסתבר מה ראשון שהוא נותן לכהן מפרש שני שמפריש לעצמו לא כ"ש שהפריש. אבל טעמא דר"א אסתפקא להו אי משום שאינו חשוד להקדים משום דאין אדם עושה מצוה בדבר עבירה ומסתמא כבר הפריש ראשון:

כתב יד א
ה"ג תני ראו אותו מפריש שני הנאמן לשני נאמן לראשון דברי ד"א וחכ"א כו' מה טעם דר"א כו'. פי' דטעמא דרבנן מסתבר הוא מה ראשון שהוא צריך ליתן לכהן הפריש כ"ש שני שהוא מפריש לעצמו אבל טעמא דר"א מיבעיא ליה מ"ט:

אי טעמא משום שאינו חשוד להקדים. פי' ומסתמא כיון שמפריש שני כבר הפריש הראשון דאל"כ לא היה מקדים ליתן מ"ש קודם לראשון דאין אדם עושה מצוה בדבר עבירה:

או משום שהפריש שני חזקה שהפריש ראשון כדמפרש מה אם שני שאין לו תובעין הפריש. ראשון שיש לו תובעין לא כ"ש. והאי תובעין היינו שהוא ללוי משא"כ שני שהוא עצמו נוטלן ולאו משום שאינו חשוד להקדים אלא מסברא אמרינן כן:

ופשיט מהאי מתניתין דתנינן רא"א אין אדם צריך לקרוא שם למעשר עני של דמאי. פי' דאמרינן מסתמא כבר הפריש כיון שהוא בעון מיתה כדפי' לעיל:

הא ראשון צריך. פי' צריך להפריש כצ"ל. פי' ואי טעמא דר"א משום שאינו חשוד להקדים אמאי צריך להפריש ראשון הא כיון דאמרינן דמסתמא הפריש שני ע"כ הפריש ג"כ ראשון כיון שאינו חשוד להקדים אלא ודאי טעמא דר"א דחזקה שהפריש ראשון כדפרישית וגבי עני ליכא למימר האי חזקה שהרי גם במעשר עני יש לו תובעין ולכך צריך להפריש ראשון:

וה"ג חזקה שהפריש ראשון מה אם שני שאין לו תובעין הפריש ראשון שיש לו תובעין לא כ"ש:

תנינן רא"א כו' הא ראשון צריך להוציא להם מ"ש מתוך ביתו כו' כצ"ל:

כתב יד ב
או משום שהפריש שני חזקה שיפריש ראשון. מה אם שני שאין לו תובעים הפריש ראשון שיש לו תובעין לא כ"ש:

[וכמו כן הי' נכתב סביב הירושלמי ואח"כ סגרו בין חצאי לבנה למחקו]:

ופשיט. תנינן רא"א א"צ לקרות שם למעשר עני של דמאי הא ראשון צריך. פי' צריך להפריש ואי אמרת משום שאינו חשוד להקדים אמאי צריך להפריש ראשון הא כיון דאמרינן מסתמא הפריש שני ע"כ הפריש ג"כ ראשון דהא אינו חשוד להקדים אלא ע"כ טעמא דר"א משום חזקה כנ"ל וגבי מעשר עני ליכא למימר האי חזקה שהרי במ"ע ג"כ יש לו תובעין ולכן צריך להפריש ראשון:

ה"ג תנינן רא"א כו'. הא ראשון צריך להוציא לכם מ"ש מתוך ביתו. כצ"ל. ומוחק הוא"ו והה"א של והתנינן [א?"ה. לא יכולתי לכוון הדברים]:

כתב יד א
מתני' דר"א היא. פי' הא דתני דאם אמר פדוי הוא נאמן דמשמע דא"צ להפריש אפי' ראשון אתיא כר"א:

ומשני ד"ה היא עשו אותו כתוספות ביכורים. פי' דעל המעשר שני עצמו לא פליגי דודאי פטור מן הדמאי אלא דפליגי אכל התבואה שראו שהפריש מהן מע"ש אם צריך להפריש מהן דמאי או לא:

כתב יד ב
מתני' דר"א היא. הא דתני [דאם אמר] פדוי הוא נאמן ומשמע א"צ להפריש אפילו ראשון אתיא כר"א:

ומשני ד"ה היא עשו אותו כתוספת בכורים. ועל המעשר שני עצמו לא פליגי דודאי פטור מן הדמאי אלא דפליגי אבל התבואה שראו שהפריש מהן מ"ש אם צריך להפריש מהן דמאי או לא:

כתב יד א
כיני מתני' לא יתננו בשבת. פי' לאו דוקא לא יטלם אלא אפילו נטל כבר לא יתנם לכהן בשבת ומייתי ממתני' דביצה דתני שם בהדיא שאין נותנין לכהן ביו"ט:

אין מוליכין חלה ומתנות כו' וב"ה מתירין ומייתי שם מתני' מ"ש מתרומה שאסור להוליך משמע דבתרומה כ"ע מודו שאין להוליך:

הדא ילפא מן ההיא. פי' דמפרש השתא דשתי המשניות צריכין דמההיא ילפינן שאפי' ביו"ט אסור להוליך ומן הדא ילפינן שכשלמודין מותרין לאכול אצלו:

והשתא מסיק למילתא אבל כשאין למודים משום הכי אסור דלא סלק על בר נש מיכול. פי' ומנכר מילתא שהוא אוכל המתנות כהונה והוי כמו שנותן המתנות לכהן ביו"ט:

כתב יד ב
כיני מתני' לא יתנום בשבת. הא דקתני מתני' לא יטלם הוא ל"ד אלא אפילו כבר נטל לא יתנם לכהן בשבת ומייתי ראיה ממשנה דביצה שאין נותנין לכהן ביו"ט:

הדא ילפא מן ההיא כו'. דשם מיירי מתני' בתרומה שאסור להוליך ומשמע דבתרומה כ"ע מודי שאין להוליך ושתי המשניות צריכא דמההיא ילפינן שאפילו ביו"ט אסור להוליך ומהא ילפינן כשלמודים מותרים לאכול אצלו אבל כשאין למודים אסור ומפרש כשאין למודים אסור משום דלא סליק על בר נש מיכל כו' לכן מוכח מילתא שהוא אוכל המתנות והוי כמו הנותן ביו"ט המתנות לכהן:

מהו בתקרובת ידע שהוא רחיץ. מיותר וצ"ל שאינו רוצה והוא מטרח עלוי. והוא גניבת הדעת וז"ש לא ירבה לו בתקרובות:

תיבת תני מיותר וצ"ל ואין מוליכין כו':

כתב יד א
מהו בתקרובת מיותר:

ידע שהוא רחיץ. צ"ל שאינו רוצה פי' דמפרש טעמא אמאי לא ירבה לו בתקרובת ומפרש ידע שאינו רוצה והוא מטרח עליו פי' והוי גניבת דעת:

הוי מפיך פילכא דשמאלא לימינא. פי' פילכא הוא חוט שבו קושרין הבית יד והפכו להיכר שכבר הן מבוקשין לאחד על הסעודה ולא יבקשו אותן אחרים משום גניבת דעת:

כתב יד ב
מפיק פילכיה. הוא חוט שקושרין בו הבית יד והפכו להכירא שהוא כבר מתבקש לאחד על סעודה שלא יבקשוהו עוד אחרים מפני גניבת דעת:

כתב יד א
תני אין מוליכין כו'. תני מיותר וצ"ל ואין מוליכין:

מפני שהוא טוענו טענת חנם צ"ל מפני שהוא תובעו טובת הנאה חנם פירוש דיסברו העולם שמראה היין כן ובאמת אינו אלא מכח הזכוכית:

כתב יד ב
מפני שהוא טוענו טובת חנם. כצ"ל היינו טובת הנאה חנם שאין היין טוב כמראהו אלא בסיבת הזכוכית:

כתב יד א
היה לנו להתיר ט"ס וצ"ל היינו מתירין ע"ז שלהם:

וברוך המקום שהרחיקנו מהם כצ"ל:

תוכן העניינים

ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי דמאי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה