אור ברסלב

ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי דמאי· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה

פרק ד · הלכה א

פרק ד

כתב יד א
הלוקח כו': מפני כבוד שבת התירו לאכול דמאי:

ומקשי למה לי שואלו:

ומשני ע"י עילה. פי' שיהיה במה לתלות:

אימת שבת עליו. פועל עם הארץ ולכך סמכינן על דיבור כי ירא לשקר בשבת:

ומקשי בזה הענין תנינן כו'. פי' כיון דאמרינן שהוא אומר אמת אמאי לא סמכינן גם במוצ"ש על זה:

מפני אחד שאין אימת שבת עליו. פי' דחיישינן שמא יש אחד שאין אימת שבת עליו הלכך בשבת דא"א לתקן סמכינן אבל בחול דאפשר לתקן לא סמכינן:

מאן דאמר מפני כבוד שבת. פי' והא דצריך לשאול היינו מפני עילה. קשה אפי' שואלו בחול נמי כו':

כתב יד ב
ע"י עילה. שיהי' לו במה לתלות:

ותנינן. היינו ותני כן:

כתב יד א
ומשני לא אמרו אלא שוגג הא מזיד אסור. והאי כיון דשואלו בחול הוי כמזיד הא דלא תיקן:

בשאין עמו תנאי. פי' אזי סמכינן על שאלתו:

אבל כשיש עמו תנאי סמכינן על תנאי. פי' אם התנה מאתמול מה שאני עתיד להפריש למחר כו' ומבעיא ליה מהו שיאכל על שאילת חבירו. פי' כדמפרש בסמוך שחבירו שאל על פירותיו ואמר שעישר אם סמכינן עליו אף על הפירות שלקח זה או לא. או שלקח שני כלכלות פירות ושאל על אחת מהן ואמר שעישר אם סמכינן עליו אף לענין כלכלה השניה או לא:

כתב יד א
ופשיט האיך עבידא. פי' כלומר בין כך ובין כך לא סמכינן עליו כדמפרש דחיישינן שמא אלו עישר ואלו לא עישר:

חשיכה מוצאי שבת מעשר מזה ע"ז. פי' דהיינו כשלקח מאדם אחד שתי כלכלות ושאל על אחת מהן דלא יאכל מן השנייה אפ"ה קמ"ל דמוצ"ש מעשרין מזה ע"ז:

ומקשי מ"ד מפני כבוד שבת. פי' התירו לסמוך על דבורו משום עילה אבל באמת מחזקינן בדמאי לכך מעשרין מזה [על זה] דשניהם שוין:

אבל מ"ד מפני שאימת שבת עליו. פי' אמרינן מסתמא אומר אמת והא דצריך לתקן משחשיכה היינו חומרא כו' דילמא מפני אחד שאין אימת שבת עליו. קשה אמאי מעשרין מזה על זה הא הוי מן הפטור על החיוב או להיפך:

כתב יד ב
היאך עבידא. האי שאילת חבירו אם שאילת אדם חבירו או שאילת כלכלת חבירו ופשיט בין כך ובין כך לא סמכינן עליו:

שאימת שבת עליו למה מעשר מזה על זה. הא אמרינן דאומר אמת והא דצריך לתקן משתחשיכה הוא חומרא א' שאין אימת שבת עליו וכשמעשרין הוי מן החיוב על הפטור או מפטור על החיוב:

כתב יד ב
היצר תאב. שתאב לאותן הפירות ואיכא עונג כשאוכל ולכך התירו לו מפני כבוד שבת:

כתב יד א
יו"ט שהוא סמוך לשבת עד ר' יונה צ"ל קודם עד כדון:

עד שלא נראה לעשר בינתים. פי' ולכך התירו לסמוך על דבורו כמו שבת אחת. ותי' עד מיותר:

ותנינן צ"ל ותני כן:

ה"ג עד כדון כשאין לו מאותו המין אפי' יש לו מאותו המין היצר תאב. פי' לאותן הפירות ואיכא עונג כשאוכל ולכך התירו לו מפני כבוד שבת:

תיפתר מיותר וכצ"ל מתני' בפירות שנסמכה דעתו עליהן מע"ש. ואיכא צער כי לא אכיל להו ולכך התירו ומשום עונג:

אבל בפירות שלא נסמכה דעתו עליהן מע"ש לא בדא. פי' ואסור לאכול בשבת כיון שלא סמך על אלו מסתמא היה לו לצורך שבת פירות אחרים ומילתא באנפי נפשה היא שר' יונה מפרש מתני' כן:

ה"ג בשבת של פרוטגמיא בפירות שלא נסמכה דעתו עליהן מערב שבת ולא אמר אלא משום איכה. פי' אלמא דלא התירו בפירות שלא נסמכה דעתו דאי התירו למה לי טעמא דאיבה:

כתב יד ב
מפירות שנסמכה דעתו עליהן. מערב שכת ואיכא צער כי לא אכיל להו ולכך התירו משוס עוננ:

אבל בפירות כו'. כיון שלא סמך על אלו מסתמא היה לו לצורך שבת פירות אחרים. ומילתא באנפי נפשה היא שר' יונה מפרש כן במתני' דלא אמר אלא מפני איבה. אלמא דלא התירו בפירות שלא נסמכה דעתו עליהן דאי התירו למה לי טעמא דאיבה:

כתב יד א
כההיא דשאיל חורין עלוי. פי' הא דשאיל בשבת אחר לסמוך עליו בשבת זה הוי כמו דשאיל אחר על פירותיו או הוא על פירות אחרים דאמרינן לעיל דלא סמכינן עליה כלל:

כתב יד ב
כההוא דשאל על נפשיה ברם הכא כההוא דשאל חורין עילוי. הא דשאיל בשבת אחר לסמוך עליו בשבת זה הוי כמו דשאיל אחד על פירותיו או הוא על פירות אחרים דאמרינן לעיל דלא סמכינן עליו כלל:

כתב יד א
ר' יונה בעי. פי' כמו אמר:

מהו שישאלנו. פי' האי שישאלנו דקתני במתני' איך יהיה השאלה:

ומפרש דרך עקלתון. פי' שלא ישאל לו בפירוש אם הן מעושרין דיהיה ירא לומר שאינן מעושרין דיהיה מוחזק בחשוד על המעשרות אלא דרך עקלתון:

כדמפרש ר' יונה כדעתיה דר' יונה כו' דבר חקולא. פי' בן כפר:

מה אנא חשיד ליה . פי' מה הנאה יהיה לו דיהוי חשוד על המעשרות בשבילך בחנם והודה שאינן מכושרין אלמא דדרך עקלתון יכול לידע:

כתב יד ב
מהו שישאלנו. האי ישאלנו דקתני במתני' היאך יהי' השאלה:

ומפרש דרך עקלתון. שלא ישאל לו ב"פ אם הן מעושרין ויהי' ירא לומר שאינן מועושרין שלא יהי' מוחזק חשיד על המעשרות כדמפרש:

דמר חקולא. בן כפר:

מה אנא חשיד ליה. מה הנאה יהי' לו שאהיה חשוד על המעשרות בשבילך בחנם והודה שאינן מעושרין אלמא דדרך עקלתון יכול לידע:

כתב יד א
ה"ג שלא למקומה אינה מדמעת דברי ר"א וחכ"א בין למקומה ובין שלא למקומה מדמעת רש"א בין למקומה כו':

ה"ג על ר' חגי ואמר אנא אמר טעמא דאמר משה למקומה מדמעת שהרי היא מתרת את השיריים לאכילה. פי' שהרי קודם שהפרישה היה אוסר משום טבל ועכשיו שהפריש התירה ואיך כשנפלה אח"כ לתוכה יהא מותר הא הוי כחוכא ואיטלולא מה בין הפרישה ללא הפרישה שהיה אסור מתחלה משום טבל אבל כשחזרה שלא למקומה שלא התיר אותן התבואה מעולם אינה מדמעת כיון שהיא של דמאי:

מאן דאמר אינה מדמעת צ"ל שלא למקומה אינה מדמעת כו':

והורי כר"ש שזורי. פי' שאף בחול שואלו ואוכל על פיו:

כתב יד ב
טעמא דאמר משה למקומה מדמעת. שהרי היא מתרת את השיריים לאכילה. שהרי קודם ההפרשה אוסרת כולו משום טבל ואחר הפרשה התירה ואיך תאמר כשחזרה ונפלה לתוכה יהא מותר ומה בין הפרישה ללא הפרישה אבל כשחזרה שלא למקומה ולא התירה אותן התבואה מעולם שפיר אינה מדמעת משום שהיא של דמאי:

מ"ד אינה מדמעת שלא למקומה אינה מדמעת כצ"ל:

והורי כר"ש שזורי. שאף בחול שואלו ואוכל על פיו:

כתב יד א
ה"ג הפריש תרומת מעשר ונשרפו הפירות. פירוש דחיישינן שמא נשרפו קודם שהפריש דהוי התרומה בטיבולה ומשום הפסד שלו התירו להיות אוכל על שאלת פיו משום דאימת תרומה על עם הארץ דכיון שקרא שם תרומה עליה יראו לשקר לומר שתקנו ותאכל התרומה על ידו לזרים:

לא דמיא ההיא שאילתא לההיא קדמייתא. פי' אותן השאלות דהכא שהוא צריך לומר לו שהפריש אלא שחזר ונתערב ולעיל שואל אותו לכתחילה אם תיקן או לא ובשניהם צריך לשאול לו דרך עקלתון:

ומפרש האיך יהיה השאלות:

תמן. פי' השאלה דלעיל היה כן:

לא בגין חשוד לך. פי' שאין אני חושד אותך כו':

מתקנן הוויין. פירוש דשואל אותו בתחלה אם היו מתוקנין או לא:

ברם הכא. פי' שצריך לומר לו כן שכבר תיקן אלא שנתערבו צריך לומר בגין דחשדתיך. פי' מחמת דחמית אוכלסין עלך ותקניהן ואיתערבין מתקנין הוויין. פי' השתא אני שואל אותך אם הם מתוקנים מתמת שנתערבו או לא. אי נמי דהכא א"צ כלל לשאול לו כלל דרך עקלתון כיון דסמכינן אהאי שאימת דימוע על עם הארץ אפילו אומר לו שהוא חושד אותו הוא ירא לשקר מחמת אימת דימוע עליו והשתא לפי זה הא דאמר לעיל לא דמיא ההיא שאילתא כו' היינו לפי ששאלה קדמיתא צריך לשאול דרך עקלתון כדמפרש וההיא א"צ לשאול דרך עקלתון אלא סתם כדמפרש בגין דחשדתיך כו':

תני בר קפרא. צ"ל ותני בר קפרא כן פי' כר"ש שזורי ומפרש טעמא משום אימת דימוע דהא משום הפסד הקילו:

כתב יד ב
ה"ז שואלו ואוכל על פיו. כיון שקרא שם תרומה עליה אימת התרומה על ע"ה וירא לשקר ולומר שתקנו וע"י תאכל התרומה לזרים:

לא דמיא ההיא שאילתא לההיא קדמייתא. דהכא צריך לומר לו שהפריש אלא שחזר ונתערב ולעיל שואלו אם תקן לכתחלה ובשניהם צריך לשאול דרך עקלתון. אלא לעיל הוא אומר אין אני חושד אותך כו' מתקנן הוויין אם היו מתוקנין או לא ברם הכא אומר לו שכבר תיקן אלא שנתערב הרי דמוכרח לומר דחשדתיך אלא צריך לומר לו מחמי דחמית אוכלסין כו' מתקנן הוויין. השתא אני שואלך אם הם מתוקנין אי נמי דהכא א"צ לשאול לו כלל דרך עקלתון דסמכינן אהאי שאימת דימוע עליו לכן לעיל צריך לשאול דרך עקלתון והכא שואלו סתם בגין דחשדתיך כו':

ותני בר קפרא כן. כר"ש שזורי ומפרש טעמא משום אימת דימוע דהא משום הפסד הקילו:

תוכן העניינים

ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי דמאי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה