ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי דמאי· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
פרק ג · הלכה א
כתב יד א
מאכילין כו':
כתב יד א
מתני' בעניים חברים. פי' אז מותר ליתן להם דמאי דבודאי יתקנו הם ואפ"ה אי לא היו עניים היה אסור דכ"מ שאסור למכור דמאי אסור לשלוח לחבירו דמאי ואפי' חבר לחבר והכא בעניים התירו:
ובאכסניא כר' יהושע. פי' שהוא חבר:
ומייתי תני מעשה. פי' שהיה ר' יהושע פעם אחת אכסניא:
מה מקיים ר' יוסי לאכסניא. פי' דהא אכסניא ע"ה ודאי אסור ליתן דבר שאינו מתוקן:
ומשני כהדא דתני. פי' דאיירי באכסניא של גוי:
כתב יד ב
מתני' בעניים חברים. דהם יתקנו בודאי מ"מ אם לא היו עניים אין ליתן להם דמאי כי היכי דאסור למכור דמאי אפי' מחבר לחבר כמו כן אסור לשלוח לחבירו דמאי:
ובאכסניא כר' יהושע. דהוא חבר ואכלו באכסניא:
מה מקיים ר' יוסי באכסניא. דהא אכסניא ע"ה ודאי אסור ליתן לו דבר שאינו מתוקן:
כתב יד א
אפי' מודיעו מה מועיל. פי' כיון שהוא ע"ה:
ומשני מפני אחד שהוא מתקן כצ"ל. כי' דשמא יש בהן אחד שמתקן הצריכו תמיד להודיע:
כתב יד ב
מפני א' שהוא מתקן. שיש בין ע"ה אחד שהוא מתקן לכן חייבו להודיע לכל:
כתב יד א
ה"ג תמן תנינן פועל שאינו מאמין לבע"ה חושך גרוגרת כו' תמן אמרת הבעה"ב מפריש וכאן את אמר הפועל מפריש. פי' מדאמר התם שאינו מאמין לבעה"ב משמע שהדין על בעה"ב להפריש והכא תני ר"ג היה מאכיל את פועליו דמאי אלמא על הפועל להפריש:
ומשני תמן במאכילו מן האיבוס. פי' כדרך הפועלין שהוא צריך ליתן להן מזונות לפיכך על בעה"ב להפריש כדמפרש לקמן דהוי כפורע חוב מדמאי:
וכאן איירי במאכילו מן המנויין. פי' דהיינו שאינו מאכיל אותן כדרך הפועלים אלא כמו שאר בנ"א שנותן להם דרך מתנה לפיכך הוי הן כשאר עניים ועלייהו להפריש:
ועליה אמר ר' מנא הדא אמרת אלין דעבדין (בכיתן) [בביתן] אסור ליתן כו'. פי' כמו שאוסר כאן להאכילן דמאי כשמאכילן מן האיבוס:
כתב יד ב
תמן את אמר בעה"ב מפריש. דתני התם הפועל שאינו מאמין לבעה"ב משמע דהבעה"ב מחויב להפריש והכא קתני מאכיל את הפועלין דמאי משמע דהפועל הי' צריך להפריש:
תמן במאכילו מן האבוס. הם המזונות המוטל על בעה"ב לכן על בעה"ב להפריש שלא לפרוע חובו ממעשר של דמאי ברם הכא מן המנויין כמו מנות שנותן לשאר ב"א במתנה עלייהו להפריש:
כתב יד ב
הדא אמרה. מדאמר במאכילו מן האיבוס אסור מפני שהמזונות מוטל על בעה"ב אילין דעבדין בכיתין אסור ליתן מדמי שביעית:
כתב יד א
מ"ט דב"ש. פי' דאמרי נותנין את המעושר לשאינו מעשר משמע שאסור ליתן לשאינו מעשר דבר שאינו מתוקן והא תני רישא מאכילין את העניים דמאי ומוקי אפילו בעני ע"ה:
ומשני אפי' תגדרנו כו'. פי' דרישא איירי בעניים העוברים ממקום למקום ולפיכך אין אתה מצווה לראות שלא יאכלו דבר שאינו מתוקן כיון שאינן חוששין בעצמם לכך כדמפרש דעכשיו יכול אתה לגודרו כו' והכא איירי בגבאי צדקה שמפרנס עניי עירו שאוכלין תמיד מידו צריך לראות שלא יאכלו דבר שאינו מתוקן:
אם מדקדק את אחריו. פי' לראות אם הוא מן המעשרין או לא לא יתן צדקה כלל:
כתב יד ב
מ"ט דב"ש. דקאמר מעושר לשאינו מעשר משמע דאסור ליתן לשאינו מעושר דבר שאינו מתוקן וברישא תני מאכילין כו' ומוקי אפי' בעני ע"ה:
ומשני אפי' תגרדנו עכשיו כו'. ר"ל דרישא איירי בעניים העוברים ממקום למקום ואין הבעה"ב מצווה להיות נשמר שלא יאכלו דבר שאינו מתוקן כיון שאינם חוששין בעצמם ע"ז דהא אינו יכול לגודרו לאחר זמן כשילך העני למקום אחר משא"כ בסיפא הגבאי צדקה המפרנס עניי עירו מחויב להזהר שלא יאכלו דבר שאינו מתוקן:
כתב יד א
או מעות או ביצים. פי' ולא פירות שביעית עצמן:
כתב יד א
כהנים המגבלין בטהרה. פי' כדי ליטול מהן חלה בטהרה לא יהו מדקדקין:
בחצירות וכו'. פי' ונוטלין חלה אף מהן:
מאן דתני מדקדקין. פי' שלא לגבל אצל אותן החצירות מפני שמסייעין. פי' שמסייע ידי עוברי עבירה:
מאן דתני אין מדקדקין. פי' אלא מגבלין אף באותן חצירות היינו טעמא לפי שמה שאסור לסייע ידי עוברי עברה הוא משום קנס כדי להבריח אותן מן העבירה והכא משו"ה לא קנסו דחיישינן שמא מכח זה יבא לידי איסור חמור דהיינו טבל בלא חלה כלל והוא בעון מיתה וזהו פי' מבריחו מן הקלה כו':
כתב יד ב
מבריחו מן הקלה. הא דאסור לסייע ידי עוברי עבירה כדי להבריח מן העבירה והכא אם תבריחו מן עבירה קלה יבוא לעשות עבירה חמורה:
כתב יד א
כיצד היא עושה. פי' למאן דתני אין מדקדקין כיצד הוא עושה בחלתן הא ודאי אסור לאוכלו דשמא היא של שביעית:
ומשני מביא כהן חשוד. פי' שאוכל פירות שביעית ומאכילה לו:
ומקשי ולא נמצא מוסר טהרות לע"ה. פי' דהרי הוא טמא והאיך מאכילין אותו חלה:
ומשני מביא כהן חשוד ומטבילו ומשמרו עד הערב כו'. ומקשי ולא נמצא מחזיק ידי עוברי עבירה. פי' דמשמע שעושה יפה מה שאוכל פירות כיון שאתה נותן לו בידים:
ומשני ר"ש וכו':