ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי דמאי· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
פרק ב · הלכה ג
כתב יד א
הא מכלל זו מודו בקדמיתא. פי' מדאמר ר' יהודה במתני' אף לא יגדל בהמה דקה משמע בהא דקתני לעיל מניה דהיינו ואינו מתארח אצל ע"ה:
לית הדא פליגי על דר' יונה דא"ר יונה חברין חשודין לאכול ולהאכיל לפיכך אפי' כשמתארח אצל אותן חברים החשודין לאכול ולהאכיל שאינו נאמן ע"ע אפ"ה לא אבד נאמנותו אצל אחרים והכא קתני ואינו מתארח אצל ע"ה משמע אבל אם מתארח אינו נאמן:
ומשני שלא לילך ויטמא גופו כו'. פי' הכא גבי מעשר איכא למימר שאפי' אינו נאמן ע"ע אינו מפסיד נאמנותו על אחרים כדמפ' שאפ"ה נוהג בפירותיהן מתוקנין לתוך בתיהן אבל גבי טהרות כיון שאינו נזהר מלטמא גופו חיישינן שמא יטמא טהרות שבביתו:
ואפי' על דר' יוסי. פי' דמוקי לעיל דאיירי בחברין שאינן חשודין להאכיל וא"כ לא יטמא גופו כלל ואמאי קתני הכא אינו נאמן כשמתארח אצלו:
תמן למעשרות ברם הכא לטהרות. פי' דבטהרות חשו טפי כיון שהוא חשוד על עצמו שמא יאכילנו דבר אסר וילך ויטמא גופו ויטמא הטהרות. ומייתי עליה ראיה שבטהרות החמירו טפי דתני הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות הנאמן על המעשרות אינו נאמן על הטהרות כצ"ל:
כתב יד ב
מודי בקמייתא. דקאמר ת"ק ואינו מתארח אצל ע"ה לית הדא פליגי על ר"י דאמר חבירין חשודין לאכול ולהאכיל והמתארח אצלן אינו נאמן על עצמו מ"מ נאמן הוא על אתרים והכא קתני ואינו מתארח משמע אם מתארח אינו נאמן:
שלא ילך ויטמא על גופו. משני שאני הכא גבי טהרות אפילו אם הוא נאמן שלא יטמא את של אחרים בכוונה אבל כיון שילך ויטמא גופו ממילא יביא ויטמא טהרות בלא כוונה משא"כ גבי מעשר אפי' אינו נאמן על עצמו איכא למימר דאינו מפסיד אמונתו על אחרים:
ואפי' על דר' יוסי. דאמר בשאינן חשודין להאכיל וה"נ בשאינן חשודין לטמאו:
מכל מקום הכא מודי ר' יהודא דאינו נאמן כשמתארח אצלו:
תמן למעשרות הכא לטהרות. ובטהרות חשו טפי כיון שמתארח אצל החשוד להאכילו דבר איסור יטמא גופו ויטמא טהרות:
הנאמן על המעשרות אינו נאמן על הטהרות. מכאן ראיה. דבטהרות חשו טפי:
כתב יד א
תני הכל צריכים. לקבל עליו אפי' חבר ת"ח כצ"ל:
אתייא דלא כריש לקיש . פירוש דריש לקיש סבר כן. שאינו צריך לקבל עליו כלל דכיון שישב בישיבה הוי קבלה ולפיכך לא קבל עליו כלל:
והויא נשיא חזיין ליה וערקין מן קמוי. פי' שהן סבורין שצריך לקבל עליו משעה שישב אלא שמסתמא אמרינן שכבר קיבל אבל אם יודע בודאי שלא קיבל אינו נאמן על הטהרות ולפיכך שלא יטמא הטהרות ששם מקריבין אותן לכנפים. פי' שיהא נאמן על הטומאות קלות:
כתב יד ב
וערקין מן קמוי. שלא יטמא הטהרות שבידו דידעו שלא קיבל עליו לטהרות:
כתב יד א
ואחר כך מלמדין אותו לטהרות. פי' כיצד יהא נזהר בטהרות שלא לטמאן:
ומכרש כנפים היינו מדפות. פי' שהן טומאה דרבנן:
וטהרות ידים . פי' שהן נמי דרבנן:
כתב יד ב
מקריבין לכנפיים. שיהא נאמן על טומאות קלות:
ואח"כ מלמדין. לטהרות. האיך צריך לזהר בטהרות מלטמאן:
כנפיים מדפות כו'. מפרש מאי כנפיים היינו מדפות שהן טומאה דרבנן וטהרת ידים נמי דרבנן:
כתב יד א
ה"ג דוחין אותו מחבירתו. פי' דוחין משמע שדוחין אותו לגמרי ואפי' חזר אח"כ צריך לקבל עליו כבתחילה:
חזרו לומר יצא מגבייתו הרי הוא כחבר. פי' שא"צ לקבל עליו שלא אבד קבלתו שקיבל תחלה אלא כל זמן שהוא גבוי:
כתב יד ב
דוחין אותו מחבורתו. דוחין משמע לגמרי ואם חזר מגבייתו צריך לקבל עליו כבתתלה:
חזרו לומר יצא מגבייתו ה"ה כחבר על סמך קבלתו מתחלה וא"צ לקבל עליו מעתה עוד:
כתב יד א
ה"ג בא קמן א"צ קירוב. פי' מדקתני אין דוחין משמע שלא אבד קבלתו אלא כל זמן שהוא בחו"ל אבל כשחזר לארץ הרי הוא כבתחילה:
כתב יד ב
בא קמן א"צ קירוב. כדקתני אין דוחין היינו שלא הפסיד קבלתו מתחלה רק כל עוד היותו בח"ל אבל כשבא לקמן הרי הוא כבתחלה: