ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי בכורים· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
פרק ב · הלכה ו
מתני' כוי יש בו כו'. אין פודין בו פטר חמור דשמא חיה הוא. וכתיב תפדה בשה:
ואינו ניקח בכסף מעשר. דבעינן דבר הראוי לשלמים. ובגמ' מפרש אמר הריני נזיר שאין זה חיה ובהמה. כ"צ לגרוס במשנה דמפרש כיצד אינו שוה לחיה ולבהמה ואמר אם אמר הריני נזיר שאין זה חיה ובהמה ה"ז נזיר וכן מבואר בגמ' איזהו כו' מפרש ר"א הבא מן עז וצבי ורבנן סברי בריה בפ"ע ומין עיקרו כו':
גמ'. תני רא"א כוי הואיל ולא ידעינן (אמרין) [אי מין] חיה הוא (אמרין) [אי מין] בהמה הוא. חייבין על חלבו אשם תלוי:
ואמר דהך ברייתא דר"א פליג אדרב. דרב אמר כל שא"א לבוא לידי ודאי יש לעולם ספק הא (אינו) [אם] חייב אשם תלוי על ספיקו. ואמר באמת דרב פליג על ר"א:
ואפי'. אמתני' קאי. דקתני ואינו ניקח בכסף מעשר. מילתא דלא צריכה הוא לכאורה דאפי' חיה ודאית אינו ניקח. דדוקא ראוי למזבח:
ע"ז מתרץ דקודם גזירה קאי. שהי' מותר ליקח חיה לבשר תאוה דדוקא דבר הראוי למזבח הי' אסור לבשר תאוה אעפ"כ כוי לעולם הי' אסור. משום שהוא ספק בהמה והוי דבר הראוי למזבח. ואין שוחטין אותו לבשר תאוה:
ר"א דאמר כו'. כלומר ר"א דמפרש כוי הוי שנסתפק לנו היינו עז שבא על הצביה לא אתי תורה לרבות ספיקא. ולרבנן דסברי מין בריה בפ"ע ודרשינן בחולין או שה כו':
מתני' כו'. דקתני לא כתב לו הכוי. ורבי סבר דכוי בכלל חיה ובהמה ודאית:
אמר הריני נזיר כו'. מפרש דכל הבבות דמתני' כיצד שוה לחיה ולבהמה כו'. וכיצד אינו שוה כו' יכול למצוא בזה האופן:
ר' חגי בעי. אמאי לא תני ששוה לחיה ולבהמה שיש בו רובע ונרבע. ומשני שזה נכלל במה דתני ושאר כל הדרכים שוה לחיה ולבהמה: