אור ברסלב

ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי בכורים· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה

פרק ב · הלכה א

פרק ב

גמ'. בכורים. מתחילה מביא ראיה דביכורים נקראו תרומה דגמר ידך מידך. ובתרומה כתיב מיתה ומתו בו כי יחללוהו פריך דלמא קרא ומתו קאי אקדשים:

ומשני כבר נאמר כרת בקדשים. ושניהם אי אפשר לומר. דוכי מת וחוזר ומת דכרת קודם בשנים. ומצינו דעד חמישים נקרא כרת דכתיב אל תכריתו. ובן חמישים שב מעבודה:

ר' אבין כו'. כשתקח עשרים שלא עונשין ונשאר עד שמונים ששים שנה. וכרת לשון כורת לחצאין וצרף השלשים לעשרים ה"ל חמישים:

ר' אבא כו' שחנה ביקשה וישב שם עד עולם ואין עולם אלא חמשים שנה כמ"ש ועבדו לעולם:

ופריך וחיי דלון חמישים ושתים. כלומר הא חי נ"ב שנה. ומשני שכך ביקשה שיעבוד עולם משעה שהביאותיו לעלי לבד שני שנים שגמלתו ולא ביקשה על עולם של לוים דשם עולים חמישים עם ימי הגמול אך אחר שני שנים של הגמול ביקשה עולם של יובל ולכן לא גרסינן כאן עולם של לוים כו'. וגם הפסוק דמביא רק כפי הגירסא הכתוב כאן:

ה"ג אבלו של צדיק. כלומר דנגזר עליו שימות מיתת מגיפה היינו לשלשה ימים. ולכן לא חלה השלשה ימים קודם שיסיים השבעה ימי אבילות כדי שלא יתערב חליתו את אבלו של צדיק וחלה אחר השבעה ימי אבילות שלשה ימים ומת:

גמרא ר' חגי כו' שמא יעשה תשובה ולא עשה:

אני ה' פ' אמור כתיב איש איש מזרע אהרן כו' ומתו בו כי יחללוהו אני ה' מקדישכם וכל זר לא יאכל קודש:

ע"ז אמר ר"ז שאני ה' הפסיק הענין. ולא קאי ומתו על זר רק על הכהנים שאכלו בטומאה:

ר' יוסא שמע מהכא. טהור שאכל טמא בעשה הטמא והטהור יחדיו כו' באוכל פסולי המוקדשין וכשאוכל הטמא מטמא לבשר וכשאוכל הטהור אח"ז נמצא אוכל טמא. ומדייק מזה ואין הטמא והטהור אוכלין בתרומה והוי לאו הבא מכלל עשה עשה הויא. ופריך דייק מכאן דקרא למעט קדשים בא:

ומשני דכבר כתיב קרא בקדשים:

מתני' פליגא על ר"ז. דחשיב לכהנא לעיל אין זר שאכל תרומה במיתה. הא במתני' תני חייבין עליהן מיתה:

ומשני אכהנים קאי כו'. ופריך דמתני' פליגא על ר' יוחנן. דאמר זר במיתה ולא תני וזר חייב עליהן מיתה. דזה ליכא למימר דחייבין עליהן מיתה דתני במתני' דקאי אזרים דא"כ לא שייך למיתני אח"ז ואסורה כו' אלא כדמשני ר"ז אכהנים קאי כנ"ל:

ומשני לעולם מיתה דקתני אזרים קאי. והא דתני אח"ז ואסורה לזרים משמע ולא מיתה כגון שאכל חצי שיעור דאסור:

הייתי כו'. כלומר הא דתני להדלקה אף תרומה טהורה ויליף ר"א דכתיב לא בערתי ממנו בטמא משמע דמבעיר במקום אחר בטומאה דוקא:

ראוי לפדות. פריך לר"ז ל"ל קאמר הא דאין מדליקין הא ראוי לפדות ולאכול:

ומשני לא אתיא. כלומר הא דבעינן קרא או דקאי בלקוח בכ"מ שנטמא ולר"י דסבר יקבר דוקא. או דקרא אבכורים קאי ולד"ה:

אם נטמאו הביכורים אין מדליקין בהן. וכדתנן במתני' פ"א נטמאו בעזרה נופץ. הרי כו' ומקשי אהדדי דכאן תני וטעונה רחיצת ידים משא"כ במעשר משמע כאן דלא טעון נטילה לאכילת מעשר ותמן תנינן נוטלין כו' ולמעשר ולתרומה ולקודש טובל ידיו במים עכ"פ תנן דטעון רחיצה למעשר:

ומשני מתני' דהכא ר"מ והתם רבנן. דתנן כל הטעון ביאת מים מד"ס (פי' היינו סתם ידים דגזרו עליהן שניות וצריך נטילה) מטמא קודש כו' ומותר בחולין ובמעשר דר"מ. נמצא סבר ר"מ דאין טעון רחיצת ידים למעשר:

וחכמים אוסרין במעשר. והשתא אתי מתני' דתני נוטלין לידים למעשר כרבנן. ופריך ולא שמיע דשמואל דמחלק. לרבנן דסברי למעשר צריך נט"י דוקא כשרוצה לאכול מעשר. אבל כשרוצה ליגע א"צ נטילה. ולפ"ז לוקמי מתני' דהכא נמי כרבנן וכגון שרוצה ליגע דלתרומה צריך נטילה משא"כ במעשר א"צ נטילה כשרוצה ליגע והא דתנן נוטלין למעשר כשרוצה לאכול:

ומשני דליתא לדשמואל לחלק במעשר בין אכילה לנגיעה דהא הטעם דגזרו במעשר משום סרך תרומה דמעשר שווה בקדושה כמעט כתרומה וכמו שמצינו בתרומה שאין שום חילוק כך לא שייך לחלק במעשר:

ופריך והתנינן חולין. דתנן שם נוטלין לידים לחולין כו' וכי יש שום הוי אמינא דבחולין ג"כ לא נחלק בין אכילה לנגיעה דכי יש בחולין משום סרך תרומה ומשני דבאמת גם בחולין לא נחלק בין אכילה לנגיעה דצריך תמיד נטילה. דהכא בחולין שנעשה ע"ג קדש. ושייך נמי משום נטילת סרך תרומה:

ופריך ולא כחולין הן. כלומר דבמסכתא חולין פליגא רבנן אדר"א בר' צדוק וסברי דכחולין הן:

ומשני תיפתר אי כרשב"ל דאמר משום ר"מ הידים תחילות לחולין ושניות לתרומה. פי' דמצינו ידים שהן תחילות. כגון שהכניס ידיו לבית המנוגע וסבר דצריך נטילה אף בנגיעה דכל חולין. ומתני' דתני נוטלין לידים לחולין אתיא כרשב"א או מתני' כר"א בר' צדוק ובחולין שנעשה ע"ג הקדש דהוא סבר כתרומה דמי שמטמא שנים דהיינו ראשון ושני ופוסל השלישי כמו תרומה:

תוכן העניינים

ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי בכורים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה