ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי בכורים· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
פרק א · הלכה ב
עד כדין. דקתני מתני' והגזלן אם הוא הדין כשגזל זמורה:
ופריך ולא דמים חייב. דקנה בשינוי רשות שנטעה בתוך שדהו ולא הוי כגזלן אלא זאת מיבעי לרבנן:
מצות כגבוה. כלומר כקרבן דבקרבנות מצינו דכתב רחמנא קרבנו ולא הגזול אף אחר יאוש. וא"א מצות כקרבן אינו מביא אף בגזל זמורה:
ופשט מאשירה. דזה פשיטא לבני הישיבה שמצות אינן כגבוה כגון מצות לולב. אבל ביכורים פלוגתא דר"י ורבנן. דלרבנן דסברי ביכורים כקדשי מקדש אינו מביא וכן בגזולה אף דאמרינן מצות אינן כגבוה אעפ"כ אינו מביא ביכורים לרבנן דסברי ביכורים כקדשי מקדש:
עד כדון. והגזלן דמתני' אפילו בגזולה אחר יאוש או לא ורצה לפשוט מן דמתני' לקמן הרי אלו בתרומה ומעשר משא"כ בביכורים ע"כ תרומה ומעשר דחייב הגזלן היינו אחר יאוש ואעפ"כ אמרינן משא"כ בביכורים ש"מ דאין מביאין ביכורים אף אחר יאוש:
ודחה ר' יוסי לעולם מתני' דתני הרי אלו בתרומה מיירי בגזולה לפני יאוש. ואי קשיא הא גם תרומתו אינה תרומה ובאיזו ענין אמרו הרי אלו כו'. ה"ק באמת אם תרם הגזלן לפני יאוש אינו תרומה לענין דאם חזר להנגזל חייב הנגזל לתרום אחרת אך אעפ"כ הגזלן לא יאכל עד שיתרום. וכי אפשר לפירות לצאת בלי תרומה ומעשרות בתמיה משא"כ בביכורים דהגזלן יכול לאכול אף שלא הביא ביכורים משום דאפשר לפירות לצאת בלא ביכורים. אבל בגזולה שנתייאשו הבעלים עד כדין צריכה. כלומר האיבעי' במקומה עומדת: