ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה דעה· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
סימן ריא
א האומר כו' בד"א כו' וי"א כו'. כ"ג א' וכיון דאמר כל כו' וכתב הרא"ש בפסקיו וא"ת לימא שביטל בלחש ופי' הרא"מ כו'. וסברא הראשונה היא לדעת הר"נ שם ד"ה כיון כו':
ב מי שהתנה כו'. כמ"ש תוס' ורא"ש דלא פליג רבא אאביי דהא סתמא דש"ס אמר אדרבה כי זכור כו' ועוד דאמר רבא תנא קא מסתים כו' וא"כ אדאביי קאי דמילתיה דרבא מבואר הוא בלשון המתני' ועוד דקאמר שלא ינהגו כו' ולא שייך בדרבא ע"ש:
ג וי"א כו'. דס"ל כמ"ש תוס' בשם ר"י והג"מ בשם ריב"ם ורא"מ דרבא פליג אאביי וס"ל דוקא בשזכור אח"כ ועלח"מ שם:
ד אין כו'. דאזלינן בתר דעתו של המדיר וכמ"ש בסי' ר"י ס"א וראיה ממ"ש (כ"ה א' ובשבועות) שמשביעין ע"ד ב"ד ולא חיישינן שמא יבטל קודם וכן בנדרי אנסין יבטל קודם לסברת הר"נ בלחש ואף לסברת הרא"ש דהא כאן דברים שבלב מהני וכן בפ"ד דגטין (ל"ד ל"ה) דמדרינן לאשה כו' ואמרינן (שם ל"ה ב') ל"ש אלא כו' ואם איתא שמא תבטל: